צילום: בלומברג
השבוע: תנו לו בהשפלה
הריאליטי משתלט על החיים האמיתיים. את ראש עיריית בת ים עוצרים בשידור חי, יחסים דיפלומטיים כבר לא מתנהלים בחשאיות ושגרירים מונמכים לעין המצלמה - העיקר שאנחנו פטריוטים
דני איילון לעומת המפכ"ל הוא דיפלומט, ולכן נהג בעדינות בשגריר הטורקי. הוא הזמין את צוותי הטלוויזיה לראות איך הוא נוזף בשגריר על ספה ישראלית, כחולה ונמוכה כמו ים המלח. ולמה לא הציע לשגריר קפה? Hot water? Small glass? כי מה אנחנו פריארים? אצלנו המים יקרים ולטורקים יש מספיק מים, שישתה בבית.
ההבדל בין לחיאני לשגריר הטורקי הוא שללחיאני אין לאן ללכת, ואילו הטורקים זקוקים לנו הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. זה לא אומר שעקרונית איילון לא צודק.
רג'פ טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, הוא אחד מראשי הממשלה המתלהמים שקמו מאז אחמד ג'מאל פאשה, המושל העותמאני של סוריה וארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. אך אם לרגע קט נשחרר את השכל מהאגו, נמצא שיש דרכים מכובדות יותר לשמור על הכבוד הלאומי.במסגרת הגל הפטריוטי האחרון הורה שר החינוך לבתי הספר להשמיע בהפסקות מוזיקה עברית ושירי ארץ ישראל בלבד. במשרד החינוך מסבירים כי ההנחיה היא חלק ממהלך כולל לחיזוק השפה העברית. אם מתכוון השר להשמיע בבתי הספר את "ים השיבולים", אצטרף ליוזמה בריקוד הורה סוער. עם זאת הייתי מעדיפה שחיזוק השפה העברית לא יתבצע על חשבון החמישית של בטהובן, צלצול מענג המושמע בבית הספר הקרוב לביתי. בלא מעט שירים ישראליים שמתנגנים ברדיו העברית משובשת ורדודה.
שר החינוך הרי לא מתכוון שילדי ישראל יחשבו ש"תני לו בכפיים" הוא הביטוי התקין למחיאת כפיים. על כן כדאי שהשר יאמץ את שיטתו של ראש הממשלה, וימנה ועדה לבחירת השירים. ואולי ראוי להשיב עטרה ליושנה: לא יזיק לתלמידי ישראל לשנן את קינת דוד על יהונתן ושאול או את "מגש הכסף" של אלתרמן, כפי שאנו הקשישים נדרשנו לשנן. זה לא היה סבבה, אבל בדיעבד יאה ומפרה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה