חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי
מיליונר ההימורים מגיע להסדר מס, ענק האינטרנט מתנער מהצנזורה, יו"ר דלק אנרגיה מקבל תנאים מפנקים, ועבריין המין עושה רעש יחצני
שגיא הוא לא ההישג
ברשות המסים היו השבוע מרוצים, בעקבות ההסדר לשובו של טדי שגיא לישראל. במסגרת ההסדר ישלם שגיא מס של כמה עשרות מיליוני שקלים, במקום 90 מיליון הדולרים שהיה אמור לשלם. "הפשרה טובה לכולם", מתעקשים ברשות, ומזכירים שהסדרים הם חלק מהעניין ושזו מטרת הרפורמה במס לתושבים חוזרים. ובכל זאת, זה לא הסיפור. במעמדה הנחלש של הרשות, עם הנחתות תכופות מצד ראש הממשלה והאוצר, היא חייבת לשלוף הישגים גם אם הם אינם, ומתעקשת לחגוג ניצחון גם כששגיא גוזר את הקופון. למחרת, כשהתברר ששאול שני חוזר לישראל ונמנע מתשלום מס של 300 מיליון דולר, כבר היה ברור מי צוחק אחרון.
הדר קנה
גוגל נגד סין
גוגל מודיעה: לא נסכים יותר לספוג את הפגיעה בזכויות אדם ואת הפריצה של הממשל לחשבונות ג'ימייל, ובקרוב נצא מסין. זו החלטה אמיצה שתעלה לנו מיליארדים, אבל כמעצמה הגדולה בתבל, סליחה, באינטרנט, יש לנו אחריות. רגע, קבלו תיקון: אנחנו לא יוצאים, רק מאיימים. כבר התקשרנו לאובמה, כלומר ביקשנו מרם עמנואל שיעביר הודעה, שצריך לעשות שרירים. לא צריך לנזוף - נסתפק בהבהרה. ובעצם, יכול להיות שזה בכלל סוס טרויאני. לא נסכים יותר שסוסים יפרצו לחשבונות של סינים. במקביל, ננהל שיחה נינוחה עם הנהגת סין - אין בעיה, נשב על הספה הנמוכה - לשיפור השירות לסינים. יופי של חומה יש לכם. סרגיי מת על אורז.
אורן הוברמן
מנצ'סטר יונייטד אוכל לאוהדים ת'לב
במאי 2005 רכשה משפחת גלייזר מפלורידה את מנצ'סטר יונייטד תמורת 810 מיליון ליש"ט, עם 270 מיליון מהבית ועוד הלוואה של 540 מיליון. ההלוואה הזאת סיבכה את הקבוצה בריביות עתק, וגררה אותה לחובות של כ־700 מיליון ליש"ט. הדו"חות הטריים מכריחים את מועדון הצמרת להעלות את מחירי הכרטיסים ולמכור את שחקני הצמרת; השמועות אומרות שאפילו וויין רוני בדרך למדף. האוהדים ראו את זה מגיע - הם מחו על המינוף כבר בשלב הרכישה. ומה שהכי מעצבן בסיפור הזה, זה שבתכלס 300 מיליון אוהדי יונייטד ברחבי העולם כבר היו יכולים לקנות את הקבוצה בעצמם.
אוריאל דסקל
האנטר מוקפץ קדימה
המעבר של ריצ'ארד האנטר מתפקיד מנכ"ל נטוויז'ן לתפקיד מנהל העסקים הראשי של שופרסל רק נשמע מפתיע. מי שמכיר את מערכת היחסים בין נוחי דנקנר והאנטר יודע שזה היה רק עניין של זמן. האנטר, שבהודעה לעיתונות מטעם דנקנר כונה "ריצ'י", היה מי שייעץ לשופרסל באיחוד המותג שלה, כששימש שותף בסניף הישראלי של חברת הייעוץ מקינזי. דנקנר התלהב מהכישרון הצעיר, אימץ אותו לקבוצה ונתן לו ג'וב להשתפשף בו - מנכ"ל נטוויז'ן. האנטר עשה מה שלימדו אותו במקינזי: ייעל, מצא מוקדי הכנסות נוספים ושיווק בכל הכוח. דנקנר היה מרוצה, ובמקביל ראה את המנכ"ל שלו, אפי רוזנהויז, מחפש דרך להתקדם ומרגיז את הממונה על הגבלים עסקיים. רוזנהויז זכה בתואר נשיא, ודנקנר חיפש פנים חדשות ומוכשרות, עדיף עם היכרות כלשהי של השטח. האנטר היה השם הנכון.
אילאיל יהב
תשובה מאבד את המותג
הישראלים אולי עוד ייקחו את ברלין, אבל לא את מנהטן. לב לבייב למד זאת על בשרו כשהסתבך ברכישות יקרות של אייקונים כגון בניין הניו יורק טיימס ומגדל אפת'ורפ, ואילן בן־דב וג'קי בן זקן הפסידו עשרות מיליוני שקלים בבניין הליפסטיק הניו־יורקי. השבוע גם יצחק תשובה גילה שהחיים בניו יורק קשים, כשהתברר שמותג היוקרה המקומי,
הפלאזה, רק קמל תחת ידיו. הניו־יורקים לא אוהבים לראות כסף חדש שכובש מעוז ישן - במקרה הזה מלון היוקרה הוותיק - והם מחו על כך כבר בשלב הרכישה. ההתמרמרות נמשכה כשקוני הדירות בבניין המחודש גילו שתמורת מיליוני הדולרים ששילמו על חיים בפרויקט מגורים איכותי, הם קיבלו את אותם סטנדרטים שמקבל ישראלי שקונה דירה בנתניה תמורת כמה מאות אלפי שקלים. כעת הניו־יורקים מצביעים ברגליים ומוכרים דירות בהפסד. לזכותו של תשובה ייאמר כי הוא הבין עד כמה הוא לא מבין את האמריקאים, ולפלאזה לאס וגאס הוא כבר מחפש חברת ניהול חיצונית. שהיא תשבור את הראש.
סופי שולמן
טורבוביץ' כמשל
יצחק תשובה, אחד שיודע משהו על תגמול מנהלים, שבר את השיא של עצמו כשהעניק ליורם טורבוביץ' - אוטוטו יו"ר דלק אנרגיה ב־70% משרה - אופציות של 40 מיליון שקל. טורבו יצטרך הרבה אנרגיה כדי להוביל את החברה, במקביל ל־70% משרה שלו כיו"ר אזורים, שם הוא מקבל אופציות של 10 מיליון שקל. מה קרה לכל הדיבורים על שכר מופרז והפקת לקחים? המינוי החדש והתגמול המופרז מגלמים את כל מה שרע בשוק הישראלי: בעלי שליטה שלא סופרים את הציבור, מנהלים שמשתכרים יותר מדי ועובדים מעט מדי וניתוק גובר מהסביבה שבה הכל מתרחש.
עידן גרינבאום
גלזר בלי וזלין
עופר גלזר צריך לקבל את פרס המשתקם המצטיין. בימים אלה הוא משווק במרץ את פרויקט הדירות החדש שלו באילת, מככב במדורי הרכילות הודות לעבודה יחצנית מאומצת, ומדי פעם מבליח עם פרויקט יזמי חדש. אף מילה על
הרקורד המרשים של גלזר בגזרה המשפטית, שכולל הרשעה בהטרדה מינית בשלוש ערכאות וארבעה חודשים בכלא (אחרי ניכוי שליש). איכשהו הוא מצליח להלבין את הכתם ולהחליק אל עולם העסקים הלגיטימי בלי וזלין. במילייה העסקי עבירות מין כנראה נשכחות מהר יותר מטעויות עסקיות. השיקום של לב לבייב, למשל, עתיד להיות ארוך בהרבה.
גולן פרידנפלד
לפיד צוחק אחרון
כשטומי לפיד קפץ מהטלוויזיה לפוליטיקה, כתבתי שהוא ליצן. לזכותו אפשר לומר שהוא נפגע ולא דיבר איתי עד מותו. נזכרתי במאמר הנשכח, שלא ממש הזיק לקריירה הפוליטית של לפיד, כשקראתי את "זיכרונות אחרי מותי", הספר המרתק שכתב יאיר לפיד על חיי אביו.
עוד אני קורא את הספר, צצה יוזמה של כמה חברי כנסת לצנן בחוק עיתונאים הלהוטים משום מה לעבור לפוליטיקה. מצחיק מאוד. טומי היה מתפקע מהנאה. הוא היה מבין מיד שיאיר בטח ביקש מכמה עסקנים להגיש הצעת חוק מגוחכת, נגדו כביכול, כדי להציף אותו כמועמד ראוי לזירה הלאומית. כל קורא עיתונים מבין שהצעת החוק נגד יאיר לפיד עוזרת ליאיר לפיד, לא לכרמל שאמה. המסקנה: או ששאמה אידיוט, או שהוא קיבל הבטחה לג'וב בממשלה של לפיד. ועכשיו ברצינות, אני לא רוצה להזיק לקריירה של לפיד, אבל אני חייב לומר: אני לא אוהב את הסיגרים שלו. מצד שני, הוא חכם, מוכשר וראוי מרוב הפוליטיקאים שהכרתי. הפעם, אני בעד.
יואל אסתרון
לטורים קודמים:
9 תגובות לכתיבת תגובה