ראיון "כלכליסט" - שרגא ברוש: "שר האוצר לא מתפקד"

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, מודאג. לטענתו, תחזיות הצמיחה הותירו מאחור את המצוקה של המגזר העסקי, נגיד בנק ישראל כבר לא יכול לסייע לשער הדולר ובירושלים יושב שר אוצר שלא מבין את העבודה. גם השולחן העגול המפורסם של התעשיינים, העובדים והממשלה "חדל מלתפקד".

באקט של תסכול פנה לאחרונה ברוש לראש הממשלה, בנימין נתניהו, וביקש את התערבותו בסיוע לתעשיינים. הבוקר (ה'), באסיפה השנתית של התאחדות התעשיינים, מתכוון ברוש לחזור על הקריאה לנתניהו ולדרוש תשובות משר האוצר יובל שטייניץ.

"אין מי שידפוק על השולחן"

"משרד האוצר משותק", אומר ברוש בראיון ל"כלכליסט". "לא נעשות שום פעולות אקטיביות כדי לסייע למגזר העסקי. ברמה היומיומית שר האוצר פשוט לא נותן תשובות. הוא לא מבין את מה שנדרש ממנו ולא מתפקד כפי שעל שר אוצר לתפקד במשבר כזה. הוא לא מקבל החלטות, אין מי שחותך. למשל, היתה לנו בעיה עם חוק עידוד השקעות הון. תוקפו של החוק פג באמצע השנה והתחיל דיון על מפת אזורי עדיפות לאומית. היה צריך לקבל החלטה על מפה חדשה או על הארכת החוק הקיים. משרד האוצר ומשרד התמ"ת התקוטטו עד שבסוף בא שר התמ"ת וקיבל הכרעה. פואד דפק על השולחן והבעיה נפתרה. במשרד האוצר זה לא קורה, אין את האיש שידפוק על השולחן.

"הביקורת שלי מופנית כלפיו מכיוון שהוא המנהל בראש המערכת. לא לעשות כלום זה לקבל החלטה וגם רוני בר־און מבסוט היום מזה שלא עשה כלום, אבל לך תסביר את זה ל־60 אלף מפוטרים, אלא אם כן יש כאן טקטיקה נסתרת שאני לא מבין".

לפי ברוש, "הפעם הראשונה שבה נתקלנו בהתנהלות הזאת של שר האוצר היתה בדיונים על עסקת החבילה. היו שם הרבה מאוד דברים שנסגרו ברמה של היועץ של ראש הממשלה אורי יוגב ושל ראש הממשלה עצמו, אבל זו היתה התערבות סבירה. ברור לי שיש מחלוקות עקרוניות שצריך בהן הכרעה מלמעלה, אבל הבעיה שלנו היא בשוטף".

ברוש ממשיך בדוגמאות פחות מתקבלות על הדעת, מבחינתו, לאוזלת ידו של שר האוצר: "למשל, נושא קרנות האשראי. יש 2.5 מיליארד שקל בקרנות סיוע, אבל בפועל 70% מהעסקים שפונים לקרנות מקבלים תשובה שלילית. ואני שואל את שר האוצר, 'הקמנו קרנות כדי להקים קרנות או כדי לחלק כסף?' לקח לי כמה חודשים לשכנע את האוצר לזמן פגישה עם נציגי הבנקים. התקיימה פגישה, מנהלי הבנקים אמרו שיש בעיה במתן אשראי לעסקים בעייתיים. שר האוצר אמר שיבדוק מה אפשר לעשות, ובינתיים הזמן עובר ושום דבר לא קורה. אז במשרד האוצר משתעשעים ברעיון שהמשק צומח ואני שואל: ובתקופה של צמיחה העסקים לא צריכים הון עצמי כדי לצמוח? בתקופה כזאת לא כדאי להשתמש בכסף הקיים כדי לתת זריקת עידוד למשק?"

שטייניץ. "לא מבין מה נדרש ממנו" | צילום: אוראל כהן

כל התחזיות והנתונים המאקרו־כלכליים מעידים על צמיחה. בכל זאת נדרשת לדעתך התערבות?

"נכון שיש נתונים שמעידים על צמיחה, אבל הצמיחה היא יחסית למצב הקשה שאליו הגענו. אנחנו רחוקים מאוד מהצמיחה שבה היינו ערב המשבר. נפלטו 60 אלף איש ממעגל העבודה. מה יכול להיות יותר דחוף מלהחזיר אותם לעבודה. ישראל היא מדינה מוטת יצוא ואנחנו נתאושש באמת רק כאשר כל העולם יתאושש גם הוא. היו לנו שנתיים קשות וצריך למחוק אותן, ובשביל זה לא מספיקה לנו צמיחה של 3% וגם לא של 3.7%. אנחנו צריכים צמיחה בשיעורים של 6%-7%.

"כמו כן, יש אפקט מצטבר של לחץ על המשק, ולגבי היצואנים יש גם לבנה כבדה ומעיקה שנקראת 'שער הדולר'. והממשלה ממשיכה להעמיס לבנים - ייקור המים, ייקור התעריפים בנמלים, העלאת מסים. במקום לייצר סביבה עסקית תומכת הממשלה מכבידה על המשק והתשובה שלה היא שיש עיוותים שצריך לפתור. יכול להיות שזה נכון, אבל אם 60 שנה יש עיוות בתעריפים בנמלים, לא בטוח שדווקא עכשיו, בשנה כל כך קריטית, צריך לפתור אותו. התחזיות שלנו הן שבשער של 3.5 שקלים לדולר 35% מהמפעלים יפטרו עובדים גם ב־2010, ועוד 30% כלל לא יקלטו עובדים חדשים".

אתה חושב שהמדינה צריכה לעצור את ירידת הדולר, אבל נגיד בנק ישראל אומר בעצמו שמהלך רכישת הדולרים מוצה.

"ברור לי שסטנלי פישר מיצה את יכולת רכישת הדולרים של ישראל. אין לי מילה רעה אחת להגיד עליו כי הוא סייע לנו ככל שהיה יכול. אבל אם מיצינו את הצד המוניטרי של הסיוע הרי יש גם צד פיסקאלי וגם אותו צריך לבחון".

יש לך הצעות?

"אחד הדברים שאנחנו חשבנו עליהם הוא לחייב את המוסדיים להוציא כספים לחו"ל, לתת להם זמן להתארגן ולקבוע תקרת השקעה בישראל. גופים מוסדיים משקיעים לעשרות שנים, ואין שום סיבה להעדיף לתקופת זמן כזאת את מניית נייר חדרה על מניית GE. זה צעד שהוא לדעתי נכון ברמת פיזור הסיכון, אבל בעקיפין גם יתמוך במטבע".

מריבות במקום תוצרת

ברוש חוזר לצעדים שהוא מצפה מהממשלה לנקוט: "צריך להזיז את המשק למשל באמצעות הורדת מסים, מס חברות או את תקרת הביטוח הלאומי. במקום זה הורידו חצי אחוז במע"מ וזה בכלל לא חלחל למשק. כנראה הורידו את המע"מ מכיוון שזה היה הצעד הכי מיידי שיכלו לבצע - תקנה שעליה חתם שר האוצר ומיד נכנסה לתוקף. צעדים משמעותיים יותר דורשים חקיקה, ובאוצר מפחדים שאם הם ילכו לכנסת יתחילו מלחמות וזה לא יעבור".

לברוש יש כמה רעיונות יצירתיים לצעדים אפשריים: "אנחנו מציעים למשל להטיל מס על תנועות הון לזמן קצר או לדחות פקודת מכירה של דולרים ביומיים. אם נקפיא ב־48 שעות את ביצוע הפעולה אמנם נפגע גם בעצמנו, אבל נבריח מכאן את כל הספקולנטים. יכול להיות שבטווח הארוך הצעדים האלה בעייתיים, אך כשבאים לנהל מדינה ויש בעיה נקודתית אז צריך לפתור אותה גם אם זה בהוראת שעה. וגם אם כל ההצעות שלנו מטופשות, בואו לפחות נקיים דיון בטוח שיאפשר למצוא פתרונות אחרים. אבל אין בישראל מישהו שידפוק על השולחן ויקבל החלטה כלכלית, אין לנו מנהיגות שתגיד לפקידות אני רוצה פתרון ועכשיו, מסוג הצעדים שהיו אופייניים למשל לאריק שרון. אנחנו צריכים לסמן מטרות כמו לתמוך בתעסוקה ולדאוג ליצואנים ואחרי זה למצוא את הדרכים להגיע למטרות הללו אבל בישראל אומרים 'מה שיהיה יהיה' ולא עושים כלום ובמקום זה מספרים שדאגו לתקציב דו־שנתי. הדבר היחיד שתרם לנו התקציב הדו־שנתי הזה הוא החיסכון בדיון מחודש על חוק ההסדרים".

ואתם, התעשיינים, ניצלתם את רשת הביטחון שנתן לכם הנגיד ברכישות הדולרים? התכוננתם בשנה וחצי הזו ליום שהרכישות ייפסקו?

"אנחנו באמת לקחנו את הזמן שהנגיד קנה בעבורנו, כששמר על שער הדולר, וניסינו לבצע מהלכים שימזערו את הנזקים. למשל הסטנו יצוא לשווקים חדשים מתפתחים, אבל אלה תהליכים שאורכים זמן ובינתיים היצואנים עדיין צריכים סיוע ואם לא סיוע, אז לפחות לא גזירות חדשות".

נתניהו. הצהיר שהוא שר-על כלכלי | צילום: אלכס קולומויסקי

ומה אתה מצפה שנתניהו יעשה?

"כתבתי לפני שבוע מכתב לראש הממשלה. נתניהו הכריז שהוא שר־על כלכלי ואנחנו לוקחים את ההצהרה הזו ברצינות. ביקשתי ממנו לכנס דיון חירום בנושא הסיוע ליצואנים. דיברתי כבר עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי ואני מקווה שהם אכן יכנסו דיון. מובן שהייתי מעדיף שזה ייסגר במשרד האוצר כי לראש הממשלה יש הרבה לחץ - ובין האיראנים לטורקים הוא צריך למצוא גם זמן בשבילנו. אבל אם אין ברירה אז אין ברירה".

גם ההתכתשויות הפומביות בין בנק ישראל למשרד האוצר, למשל סביב חוק בנק ישראל וסביב הפיקוח על שוק ההון, מצליחות לקומם את ברוש: "המלחמות בין האוצר לבנק ישראל פשוט מרגיזות ובמיוחד בתקופה שהמשק עומד על כרעי תרנגולת. אם יש לכם בעיות אז תפתרו אותן ביניכם וזהו, בלי רעש ובלי מאבקים. יש ים של מחלוקות בין התעשיינים להסתדרות, אבל אנחנו יודעים לפתור אותן בלי שיגיעו לתקשורת, ומציגים חזית אחידה כי אנחנו מבינים שהמדינה יותר חשובה מהאג'נדה הפרטית של כל אחד. זה לא ייאמן שמדינת ישראל משווקת מריבות במקום תוצרת".

תקופתו של ברוש כנשיא התאחדות התעשיינים מאופיינת במיוחד בזוגיות הדוקה עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני שלימים הביאה להקמת השולחן העגול ויצרה סיטואציה חדשה במשק - חזית אחידה של עובדים ומעסיקים מול האוצר והממשלה. התוצאה היתה הישגים משמעותיים למגזר העסקי ולעובדים, אבל גם עצירה כמעט מוחלטת של השביתות במשק. בשבועות האחרונים פג תוקפם של ההסכמים בין האוצר להסתדרות ועיני איים להפר את השקט התעשייתי.

גם בנושא זה יש לברוש ביקורת על שר האוצר שלא הגיע מבעוד מועד להסכם חדש עם העובדים. "אם ידעו שההסכמים מסתיימים בינואר, אז מן ההיגיון היה לשבת עם ההסתדרות וללבן את כל הסוגיות לפני, לא בינואר - בדצמבר. שום חברה מסחרית לא היתה מחכה לסיום החוזה עם לקוח שלה כדי להתחיל ולשבת איתו על חוזה נוסף. עיני מבין שאנחנו בתקופה של תחילת צמיחה והוא כמובן לא ירצה לחבל בה, אבל בואו נדבר. במשרד האוצר חייבים להבין שזה שמתיישבים לדבר עוד לא אומר שמשלמים משהו".

בשביל זה הקמתם את השולחן העגול, לא?

"השולחן העגול הוא מושג שלא מתפקד. השולחן הזה קם כדי להעלות נושאים לדיון ולפתור אותם, לא כדי להעלות נושאים לדיון ולהשאיר אותם על השולחן. אני חושש שאם האוצר וההסתדרות לא יכנסו להידברות בקרוב, אז יכנסו להידברות אחרי גל של שביתות, וזה מיותר".

"לא מכוון לתפקיד ציבורי"

בסוף השנה אתה מסיים את תפקידך. יש סיכוי לכהונה נוספת? מה התוכניות להמשך?

"הקדנציות בהתאחדות התעשיינים הן קצובות. נשיא התאחדות מכהן עד שתי קדנציות למשך שלוש שנים כל אחת, וטוב שכך. זו היתה תקופה מאוד טובה, אבל גם מאוד אינטנסיבית ותובענית וצריך ללכת הלאה. אני מתכוון לחזור לחיים כתעשיין במשרה מלאה, לא מכוון לתפקידים ציבוריים או פוליטיים".

אתה לא חושש לסיום מערכת היחסים ההדוקה עם ההסתדרות?

"עופר ואני מחויבים לנושא הזה ולכן אנחנו מתחילים כבר עכשיו להטמיע את שיתוף הפעולה כלפי מטה. אנחנו מפגישים בין תעשיינים לנציגי ההסתדרות ויוצרים שיח ביניהם. אין לי ספק שהיחסים האלה יושרשו כך שגם אלה שיבואו אחריי לא ירצו ולא יוכלו לפרק את הקשר הזה. בתחילת ה'רומן' שלי ושל עיני כולם הסתכלו בציניות על החיבור. היום כבר מבינים שזה לא חיבור בין שמן ומים, ושטבעי שיהיו יחסים הדוקים בין נציגי העובדים לנציגי התעשייה".