דו"ח ה-OECD: אי־השוויון פוגע בצמיחה

סקירת המדיניות הכלכלית של ישראל על ידי המחלקה הכלכלית של ה־OECD מראה על שליטה מזהירה של כותביו ברזי הכלכלה הישראלית עד רמות של שליטה במונחים בעברית דוגמת "קרנות השתלמות". למי שמאמין בכלכלת השוק החופשי אבל גם מודע למגבלותיה, ולמי שחושב שיעילות היא שיקול חשוב במדיניות אבל גם מודאג מרמות העוני ואי־השוויון, הדו"ח הנוכחי של ה־OECD הוא חגיגה גדולה. דו"ח ה־OECD מלמד שצמצום מעורבות הממשלה והורדת המסים שאפיינה את ממשלות ישראל האחרונות הביאה את ישראל לקצה הימני של הספקטרום. מדיניות של ממשלה קטנה ומסים נמוכים היא לגיטימית מבחינה פוליטית, אך גם מסוכנת לצמיחה הכלכלית לטווח הארוך.

לפי ההיגיון של אסטרטגיית הצמיחה שהוביל בנימין נתניהו, הפחתת הוצאות הממשלה על חינוך, בריאות ורווחה תאפשר קיצוץ במסים שבתורו ידרבן צמיחה כלכלית. הצמיחה הכלכלית תחלחל בהדרגה ותיטיב עם כל האוכלוסייה, כך שכולם צריכים להיות בעד מדיניות זו. ראש הממשלה נתניהו הרחיק לכת עוד יותר ובכמה מנאומיו טען שהורדת שיעור המיסוי תגדיל, ולא תצמצם, את הכנסות הממשלה ממסים. הטיעון האחרון הוא לא יותר מ"אגדה אורבנית". גם דו"ח ה־OECD מציין בבירור כי הניסיון בעולם מראה שהורדת שיעורי המס נוטה להפחית את ההכנסות ממסים, ומביאים תימוכין אמפירי המבוסס על הניסיון הבינלאומי.

חשוב מאוד לבחון את שרשרת ההיגיון שמנחה את קובעי המדיניות הכלכלית בישראל בעשור האחרון. עד כמה שייראה הדבר מפתיע, מדע הכלכלה אינו פוסק באופן חד־משמעי מה תהיה השפעת הורדת שיעורי המיסוי על צמיחה כלכלית. הסיבה לכך היא שהורדת שיעורי מיסוי מקטינה את המקורות שעומדים לרשות הממשלה לטובת מימון תשתית פיזית וחברתית. בגלל זה, יש להשוות את ההשפעה החיובית של הורדת המסים על צמיחה לעומת הפגיעה בצמיחה שמתלווה להפחתת התשתית הפיזית והחברתית. הפחתת מסים עשויה אפילו לפגוע בצמיחה, אם רמת התשתיות החשובות לצמיחה הכלכלית דוגמת השקעה בכבישים, בחינוך ובתחבורה ציבורית נופלת מתחת לרצוי. לכן במקרה של ישראל הפחתת מסים עשויה לפגוע בצמיחה הכלכלית בטווח הארוך.

אי אפשר לזלזל בביקורת

עוד סיבה לכך שהפחתת הוצאות הממשלה והמסים עלולה לדכא צמיחה כלכלית בת קיימא נובעת משיעורי העוני ואי־השוויון בישראל, שהם מהגבוהים בעולם המערבי. כמחצית מהאזרחים הערבים בישראל חיים מתחת לקו העוני הרשמי, נתון שמוסבר רק בחלקו באמצעות הבדלים תרבותיים, כגון שיעור השתתפות נמוך של נשים בכוח העבודה וריבוי מספר ילדים.

מלבד מתחים שאי־השוויון בין המגזרים מעורר, מתח כזה הוא גם גורם מפריע לצמיחה כלכלית. ישנן עדויות כלכליות רבות להשפעה החיובית של חלוקה שוויונית יותר של המשאבים בחברה על צמיחה כלכלית. לכן הפחתת הוצאות הממשלה והורדת מסים מקטינות את היכולת לנהל מדיניות אגרסיבית לצמצום העוני. הפחתת עוני במגזר הערבי היא רכיב חיוני באסטרטגיית הצמיחה של ישראל.

כבר היום המשאבים המוקצים לטובת צמצום העוני בישראל הם נמוכים. כל הפחתה נוספת בהם היא בעלת פוטנציאל נזק גדול במיוחד. הדו"ח מאשר מחדש כי היקף התמיכה הכלכלית לקבוצות חלשות בחברה הישראלית קטן במידה ניכרת מהיקפה במדינות ה־OECD. הדו"ח של ה־OECD הוא אחד המסמכים המרשימים ביותר שנכתבו על ידי כלכלנים זרים על כלכלת ישראל. דברי הביקורת על המדיניות הכלכלית של ישראל מנוסחים באופן מעודן במיוחד, אך אין לטעות - זה מסמך ביקורתי. אי אפשר לזלזל בביקורת נוקבת כל כך שבאה מארגון שתומך באופן בסיסי בכלכלה חופשית ובגלובליזציה.

נותר לקוות כי הדו"ח החשוב הזה יצית דיון תוסס על הנחות היסוד של המדיניות הכלכלית.

ד"ר דהן הוא מרצה בביה"ס פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית