סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: התגוששות הענקים

גוגל איימה בשבוע שעבר כי תפסיק לפעול בסין, וההכרזה (שהוכחשה בינתיים) תפחה למיני-משבר דיפלומטי. הסינים טענו שמי שמעוניין לפעול בתחומם נדרש לעמוד בחוקים המקומיים, אבל מומחים אמריקאים סבורים שמדובר ביריית פתיחה לסדרה של משברים פוליטיים וכלכליים בין שתי המדינות. גל מור מפרשן את הצעד של גוגל ומצביע על כך שענקית החיפוש התנהגה כמו מעצמה לכל דבר (התמיכה המגומגמת של הממשל האמריקאי הגיעה אחרי, אולם שיתוף הפעולה בינו לבין גוגל מתהדק), וב-Giga Om מציינים שגוגל הצליחה לזהות את המהפכה החברתית שיצר האינטרנט, ואימצה את הרעיון של אי ציות אזרחי כאסטרטגיה עסקית.

מומחי אבטחה מדגישים שקשה לדעת מי באמת עומד מאחורי המתקפה על שרתי גוגל - העילה הראשונית למהומה, אבל החקירה העלתה כמה ממצאים מעניינים, כמו החשד שעובדי גוגל סייעו לפורצים והעובדה שהפריצה התאפשרה הודות לכשל אבטחה באקספלורר, הדפדפן של מיקרוסופט. הגילוי האחרון גרם אי נוחות למיקרוסופט - ממשלות גרמניה וצרפת הזדרזו להמליץ לאזרחים להעדיף דפדפן אחר, בטוח יותר - אולם לא כזה שיגרום לה ללכת בעקבות גוגל. אחרי הכל, זו עדיין מצנזרת תכנים בסין ואין לה שום כוונה להפסיק לעשות זאת באוסטרליה או בהודו למשל.

הגולשים הסינים בינתיים, מתאבלים, חלקם מזכירים כי המהלך של גוגל פירושו ששלושת האתרים הפופולריים בעולם - גוגל, יוטיוב ופייסבוק - אינם פעילים בסין, כך שסין היא זו שמפנה גבה אל העולם. האמיצים שביניהם מחפשים מעקפים. על נקסוס 1, הטלפון של גוגל, הם ייאלצו לוותר, לפחות בינתיים.

סטיבן לוי, בטורו ב-Newsweek, בכל זאת חושב שלמרות שגוגל אינה תמימה הצעד שלה מהווה הוכחה לכך שיש גבול: לצנזורה, לבריונות, לנסיונות לאכוף על האינטרנט חוקים שבקושי עבדו על אמצעי התקשורת הישנים. דורון פישלר מנסה אף הוא לנתח את מניעיה של גוגל, ומקווה שחברות אחרות ילכו בעקבותיה. ב-Wired חושבים שאם מישהו יכול לצאת מסין ללא פגע (ואולי אפילו עם רווח יחצ"ני) הרי זו גוגל; וקן אולטה, שכתב ספר על החברה, מספר שהרוח מאחורי ההחלטה הוא סרגיי ברין.

הפגנת תמיכה בגוגל בהונג קונג. חברות אחרות ילכו בעקבותיה? | צילום: בלומברג

דרור פויר מהמר שגוגל לא תצא מסין - יש לה יותר מדי מה להפסיד. אבל האם הנטישה באמת תעלה כל כך ביוקר? בכלל לא בטוח - גוגל הרי לא ממש הצליחה לכבוש את שוק החיפוש המקוון בסין.

ב-Slate מסבירים מדוע לסין יש תקרת זכוכית, פוליטית, שמונעת ממנה התקדמות טכנולוגית משמעותית. העיתונאי דימיטרי מורוזוב מביע ספקנות באשר למניעים של גוגל וחושב שבכל מקרה - היא לא עשתה את הדבר הנכון מהסיבות הנכונות. הסופר דאגלס ראשקוף מצידו, מעלה את ההשערה שכל המהומה שגוגל יצרה נועדה למנוע מאנשים לתהות עד כמה באמת בטוחים השירותים שהיא מספקת. וב-ValleyWag מוותרים לרגע על הציניות ומנסחים כמה הצעות לפעילות אמיתית שגוגל יכולה ליזום כדי להילחם בדיכוי הסיני. אחרי הכל, הוא לא מסתכם רק בצנזור מילים מגוגל.

פרטיות אינה לוקסוס

מיקרוסופט אמנם לא יוצאת מסין, אבל מנסה לערער מעט את תדמית הסופרמן שגוגל מטפחת באמצעות שליפת קריפטונייט הפרטיות מהכיס: גוגל היא חברת פרסום שזקוקה לנתוני הגולשים כדי למכור מודעות, ורק לאחר שהתגלתה הפריצה לשרתיה הואילה להפוך את החיבור המאובטח לג'ימייל לברירת מחדל. כעת, ענקית התוכנה בישרה לאיחוד האירופי ולגולשים שמנוע החיפוש שלה, בינג, ישמור את הנתונים האישיים שלהם למשך חצי שנה בלבד, לעומת שנה וחצי שהם מבלים בשרתי גוגל.

סוגיית הפרטיות אינה בעייתית רק במדינות דוברות שפה זרה. הנה, השבוע, בישראל שוחרת הדמוקרטיה, נחשף כי באתר משרד החקלאות זמין לכל גולש מאגר מידע רב ערך על כל בעלי הכלבים בארץ, כולל אלה מהם המכהנים כשרים. ככה זה כשבונים מאגרים ונותנים לאנשים לא מקצועיים לשמור עליהם.

מנכ"ל פייסבוק צוקרברג. הפרטיות לא נעלמה, מה שהשתנה זה היכולת להפיק מהיעדרה כסף | צילום: בלומברג

ההתבטאות של מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, באותו נושא, הרגיזה לא מעט אנשים. נעמה כרמי, בפוסט נהדר, מזכירה ש"פרטיות איננה לוקסוס. היא תנאי ליכולות אנושיות יסודיות ולקיום חברה חופשית"; דנה בויד מבהירה שבניגוד לדבריו של המיליונר הצעיר, לא חל שינוי בנורמות החברתיות הנוגעות לפרטיות - השינוי חל באפשרות של יזמים תאבי בצע לגרוף כסף מהיעדר הפרטיות. ואדם ת'ירר מ-Tech Liberation מבקש להרגיע את המתקפה על פייסבוק וצוקרברג משום שבסך הכל - לא נצפה גל נטישה המוני של האתר, ומכאן, שאנשים מוכנים לוותר על הפרטיות לטובת דברים אחרים. טיפשיים ככל שיהיו.

ניק קאר קושר יחדיו את כל הקצוות ומסכם באמירה חד משמעית: יש להוקיע חברות שאיננו יכולים לסמוך עליהן שיגנו ויכבדו את הפרטיות שלנו.

מי שמודאג מאובדן הפרטיות יוכל להיעזר בפתרונות שמציעים ב-LifeHacker או להשתמש בתוסף לפיירפוקס.

ואם אתם רודנים, שמתקשים לשלוט בהמון, הנה 10 הטכנולוגיות שיסייעו לכם לשמור על הכיסא.

בפינצטה

ואם, לחלופין, אתם יחצ"נים שעובדים עם בלוגרים, הנה כמה טיפים לתקשורת משופרת. ועוד בחזית השיווק במדיה חברתית: מה ההבדל בין עמוד, קבוצה ופרופיל בפייסבוק.

מחקר חדש קובע: מחרוזות חיפוש קצרות מניבות תוצאות טובות יותר.

מחקר נוסף מאיר את ההבדלים והפערים בין מנהלים מדור הבייבי-בומרס לעובדים מדור ה-Y.

הגאדג'טים הכי מסעירים בתערוכת CES, על פי The Onion

רוצים לסמס במהירות האור? טיפים מזוכי תחרות SMS בינלאומית.

כיצד ההתפתחות במחשוב, שנועדה לשרת את תעשיית הגיימינג, מסייעת למחקר המדעי. ובאותו עניין: יצירות מדע בדיוני לא נועדו להנאה בלבד, יש להן תפקיד בהתקדמות המדעית.

האם המעבר לקבצי MP3 יצר סביבה מוזיקלית שבה מה שחשוב הוא הווליום ולא איכות הסאונד?

רובין סלואן מהבלוג Snarkmarket מבצע ניתוח מעקפים למדיה החברתית, ומשתמש במונחים כלכליים כדי לתאר את השוני בין טוויטר (ודומיו) לטקסטים (או יצירות אחרות) עם אורך נשימה משמעותי יותר. הסוד, הוא אומר, הוא לא לוותר על אחד לטובת השני. דיון עקיף בסוגיה מתקיים בכמה בלוגים אחרים, ובין השאר, דש בשאלה האם מה שמכונה "תרבות האוצרות" של האינטרנט מעודד מיחזור במקום יצירה, והאם הקלות שבה אפשר לפרסם כל דבר אינה בעוכרי ההתפתחות התרבותית. מעורפל אבל מעניין.

ניק קאר שוב יוצא נגד גוגל, הפעם בטיעון שמנוע החיפוש הפופולרי בעולם הופך את הידע למשני לאפשרות להגיע אליו.

גם השנה השאלה השנתית של Edge (הפעם: כיצד האינטרנט משנה את אופן המחשבה שלנו), זוכה לתשובות מרחיבות דעת ומעוררות מחשבה.