צילום: חיים צח
שמואל דנקנר לא כועס: "המדינה לא חייבת לי כלום"
הזיכוי מעבירות על חוק ההגבלים העסקיים נסך בשמואל דנקנר נינוחות מובנת - אבל גם צורך לדבר. בראיון ל"כלכליסט" הוא מגלה הבנה לפרקליטות ולרשות ההגבלים, ומספר על החיים הטובים שאחרי הפרישה
לאיש העסקים הבכיר שמואל דנקנר (80) יש סיבה לחייך. אחרי שש שנים של משפט פלילי מתיש, זיכה אותו בית המשפט המחוזי בירושלים מכל האישומים של עבירות הגבלים עסקיים בפרשת קרטל חברות הגז, שהסעירה את המדינה לפני כעשור. "כשהשופט הודיע שאני זכאי, נזכרתי באמירה של בגין, 'יש שופטים בירושלים'", הוא מספר בביתו המרהיב שביפו העתיקה". "אמרתי לעצמי, 'הוא צדק".
כלומר, האמון שלך בבתי המשפט לא התערער.
"בהחלט. היה לי אמון בבתי המשפט כל השנים, והוא רק הלך והתחזק. המקרה שלי הוכיח את זה".
ובפרקליטות, יש לך אמון?
"קשה לי לשים את עצמי בנעליה. אבל אני מבין שמגישים להם חומר חקירה, ועולה ממנה שהייתה פעילות קרטלית, אז הם צריכים לעשות".
מה היה הדבר הראשון שחשבת כששמעת על הכוונה להגיש נגדך כתב אישום?
"הייתי מאוכזב מאוד. הם כנראה באמת חשבו שהייתי מעורב בפעילות הזו. אני מניח שלא היו להם הרבה ברירות. הגישו כתבי אישום נגד 18 נאשמים, ומדוע שיעשו יחס מיוחד לאחר מהם?".
בתיק שלך היה משהו מאוד אירוני: למרות שתרמת ליצירת תחרות בשוק הגז, דווקא רשות הגבלים עסקיים היא זו שהחליטה להעמיד אותך לדין.
"שלא יחשוב מישהו שרשות ההגבלים היא מיותרת. כמו שצריך מערכת בתי משפט או משטרה, צריך גם פיקוח על הגבלים עסקיים".
כעסת על המדינה כשהיא החליטה להאשים אותך? הרגשת נבגד?
"מה פתאום? אני אוהב את המדינה. היא עשתה לי רק טוב".
היא הגישה נגדך כתב אישום. אולי זה קצת כפיות טובה מצדה.
"המדינה לא חייבת לי שום דבר. כפיות טובה יכולה להיות של אנשים, לא של המדינה. בדור שלי, רובנו היינו ב'הגנה' מגיל 14, למדנו שלהקים מדינה זה הדבר. התחושה הזאת לא חלפה. חבל שיש היבטים שמצריכים הרבה שיפור, אבל לכעוס על המדינה?".
אתה שותף לדעה שהיו מניעים זרים בהגשת כתב האישום? הפרקליטות ידעה שלכל הפחות יש ספק שאתה עונה להגדרת "מנהל פעיל", אבל בגלל שהיית חלק מהמילייה של מנהלי שוק האנרגיה, ההנחה היתה שיש לך חלק בפרשה.
"אני מניח שזה היה שיקול. אבל זה לא אומר שהם חשבו שאני צח כשלג. הם חשבו שלא יתכן שההחלטות בחברה יתקבלו בלי ידיעתי. הם טעו, אבל אני לא יודע שהם באמת הבינו שלא הייתי מעורב בזה".
הציעו לך לחתום על הסדר טיעון?
"ידידים ומשפחה הציעו לי. אמרו לי 'סגור את הסיפור, מה אתה צריך את זה'. אבל עורכי הדין, כבר מהשלב הראשון, חשבו שאין שום סיבה שאלך לעסקת טיעון. זו היתה משענת חשובה בשבילי".
החקירות ברשות הגבלים עסקיים היו קשות?
"לא נעימות. אבל לא נעים להיות נאשם, זה העניין".
אתה מרגיש שהיית קרבן של הפרקליטות במובן מסוים?
"אני לא אוהב את המילה הזו. הבנתי שלפרקליטות זה טבעי להגיש אישום, ולכן יש את בית המשפט, והוא שיחליט".
המסקנות שעולות מהמקרה שלך רלבנטיות גם לסיפור של לב לבייב ושל אפריקה ישראל?
"אני לא יודע לומר שום דבר, לא על לבייב ולא על אפריקה, ולומר משהו בסמכות כשאתה לא יודע, זה מסוכן".
כמי שמכיר את שוק האנרגיה בארץ על בוריו, איך אתה רואה את קדחת חיפושי הגז והנפט בארץ ואת זינוק המניות בבורסה?
"בבורסה אף פעם לא התמצאתי, וגם לא היום. לעצם המקורות העצמיים של אנרגיה בארץ - לזה פיללנו".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת מכל הפרשה הזו?
"שיש שופטים בארץ, אבל יש גם עינוי דין. צריך עורכי דין חכמים, צריך הרבה כסף. אני לא יודע מה עושה מי שאין לו אמצעים".
במה מתרכזת הפעילות העסקית שלך כיום?
"אני רוכב על אופניים, צועד בשביל ישראל, קורא, לומד באוניברסיטת תל אביב. לאחרונה לקחתי שם קורס בבלשנות".
במה עוד אתה עוסק?
"אני מתנדב בעמותת 'ידיד לחינוך' שבמסגרתה גמלאים מלמדים בבתי ספר יסודיים. פעם בשבוע אני מלמד גילאי 10 בבית ספר ביפו, אחד על אחד. אם דרך הכתיבה שלך עוד גמלאים יבואו לעמותה, זה יהיה יופי. יש לנו 600 מתנדבים, ואנחנו צריכים עוד".
כאיש עם ניסיון כל כך עשיר, וכמי שרגיל ללחץ ולעשייה גדולה, אתה מצליח ליהנות מהחופש?
"בהחלט. בדיוק בגלל שהייתי רגיל להרבה עומס".
תגובה אחת לכתיבת תגובה