שמה הולך לפניה

מסעדת טורקיז נחשבת בברנז'ת המסעדנות למופת לניהול מקצועי וליציבות. המסעדה שנפתחה לפני כ־20 שנה בחוף העלייה ביפו העתיקה כבר מזמן את מקומה למתחם סי אנד סאן, ובימים אלה סיימה שיפוץ כולל. המקום עוטר בשברי קרמיקה ארמנית יפהפייה, וגם התפריט רוענן והורחב.

העסקית בטורקיז אינה זולה. הדיל כולל מנה ראשונה, לחם, שתייה קלה או שליש בירה מהחבית ושתייה חמה - והכל במחיר המנה העיקרית, שנע בין 100 ל־120 שקל.

לשולחן הוגשה בתחילה צלחת ובה לחם דגנים, לחם זיתים ולחם לבן, שהיו טובים מכיוון שחוממו ממש לפני ההגשה, אך איבדו גובה ככל שהתקררו.

מנת שרימפס פלאפל, מהוותיקות במסעדה, כללה חמישה חסילונים שנעטפו בעיסת פלאפל, טוגנו והיו לא יותר מבסדר. הם הוגשו עם טחינה סתמית וסלט קטן של עגבניות וכוסברה, שהיה המרכיב היחיד במנה שהרשים.

ראשונה נוספת, טרטר סלמון, המשיכה את הקו המפוהק. קוביות הדג שודכו לשפע נבטוטים ולאבוקדו, והיו טריות וטעימות, אך התיבול הלא מורגש יצר מנה משעממת.

פנה פירות ים (100 שקל) הורכבה מפסטה תעשייתית באיכות טובה, חסילונים חביבים, קלמארי שהיו צמיגיים, מולים טריים וטובים ורוטב שמנת עם עגבניות שרי ולימון שהיה טעים, אבל היתה מתומחרת גבוה מדי ביחס לאיכותה.

המנה המתמיהה ביותר היתה דווקא מנת הספיישל שהוגשה באותו היום, ואשר המלצרית תיארה כ"פילה מוסר עם קראסט של עשבי תיבול וירקות צלויים" (120 שקל). חלמנו על קראסט פריך ודג עסיסי, וקיבלנו דג שנצלה יתר על המידה והוגש כשמתנוססים עליו כמה עלים מרוטים, לצד בטטה, קישוא ופלפל צהוב צלויים. בלי רוטב ובלי נגיעה כלשהי, המוסר האומלל לא הצטיין עד כדי כך שיוכל לשכב כך עירום על הצלחת.

השירות לכל אורך הארוחה היה ללא דופי, גם כשהמוני גברים עם רולקס על היד ונשים עטויות פראדה גדשו את המסעדה. נראה שטורקיז נהנית ממעמד מסעדת הבית של דיירי המתחם, שיכולים להרשות לעצמם לשלם את המחיר הגבוה בלי להניד עפעף, אבל אחרים בוודאי יכולים למצוא עסקאות משתלמות ומרגשות יותר.

שם: טורקיז.

ז'אנר: מסעדת דגים ופירות ים.

מיקום: הרצל רוזנבלום 6, פרויקט סי אנד סאן, תל אביב. טל': 03-6996306.

מחיר העסקית: 100–120 שקל, א'־ה', 12:00–17:00.

שירות: מקצועי ולבבי.

התחככות: דולצ'ה וגם גבאנה.

חניה: בתשלום במתחם.

נגישות נכים: נוחה, שירותי נכים ייעודיים.

כשרות: אין.

שורה תחתונה: חזקה יותר בלראות ולהיראות.