אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
משיחת יתר: שניים סינים

משיחת יתר: שניים סינים

אלי זגורי ותמר ארנון מתמחים ברכישת יצירות של אמנים סינים. חלק מהעבודות האחרונות שרכשו ללקוחותיהם יוצגו השבוע בגלריה סאצ'י בלונדון. "השוק הסיני יצמח עוד יותר ממה שהיה לפני המיתון", מאמין זגורי

25.01.2010, 11:04 | דנה גילרמן

ביום חמישי תיפתח בגלריה סאצ'י בלונדון תערוכה של אמנות עכשווית מאוסף פרנקס־סאס. את התערוכה אוצרים מנהלי האוסף אלי זגורי ותמר ארנון. בתערוכה יוצגו כ־25 עבודות של אמנים צעירים, מרביתם מהמזרח, שנרכשו לאוסף בהמלצת יועצי האמנות זגורי וארנון, החיים בלונדון כבר 15 שנה.

ארנון ניהלה בעבר בלונדון גלריות וחללים של חברות מסחריות; זגורי, איש אל על בעבר, למד בתחילת שנות התשעים עיצוב במכון הטכנולוגי בחולון. מלבד האוסף הזה הם מנהלים אוסף של איש עסקים ישראלי המתגורר בלונדון, ומייעצים ללקוחות בלונדון, אך גם בישראל ובארה"ב. באמנות ישראלית, אגב, הם כמעט ולא מתעסקים.

אלי זגורי אלי זגורי אלי זגורי

מה לגלריה ולאוסף פרטי?

"הוזמנו להציג את התערוכה על ידי בית המכירות פיליפס דה פורי, שהוא שותף בגלריה", אומר זגורי. "הם ראו תערוכה מהאוסף שאצרנו בספטמבר בבית של סיימון פרנקס, אחד מבעלי האוסף, וביקשו שנציג את זה. זו פעם ראשונה שאוסף פרטי מוצג בחלל הזה. אנחנו רוכשים אמנות צעירה, מאוד בינלאומית, וזה מתאים לתדמית של פיליפס: בית מכירות שמתעסק בדברים הכי חדשניים".

ומה האינטרס של סאצ'י להציג אוספים של אספנים אחרים?

זגורי: "זה יכול למשוך לו קהל ולהעלות את הפרופיל שלו, שבשנים האחרונות נחבט על רקע הביקורת שהושמעה כלפיו, שהוא נעשה יותר ויותר מסחרי. יש לו אינטרס להראות שהוא ממשיך להיות פטרון גדול של אמנות, גם אם הוא לא מרוויח מזה".

הימרו נכון

את האוסף של פרנקס, חבר ילדות של זגורי שבבעלותו חברה המפיצה סרטים, ורוברט סאס, שעוסק בבנקאות פרטית, הקימו ב־2002. מאז רכשו כבר 150 עבודות של 50 אמנים, שכמחציתם מסין. התקציב השנתי לאוסף נע בסביבות 300–500 אלף דולר. הם קונים בעיקר עבודות של סטודנטים ושל אמנים עולים, ולא פעם הימרו נכון.

ב־2007, למשל, הם קנו עבודה של האמן הסיני יאן פיי מינג (Yan Pei Ming) ב־150 אלף אירו, והיא נמכרה שנה אחר כך ב־900 אלף דולר; עבודה של זנג פאנז'י (Zeng Fanzhi), שנקנתה ב־2005 ב־23 אלף דולר, נמכרה ב־2007 ב־385 אלף דולר; ב־2004 רכשו עבודה של רכיב שו (Raqib Shaw) ב־500 דולר, ומכרו ב־2007 ב־120 אלף דולר; וב־2006 רכשו עבודה של ליו שיאודונג (Liu Xiaodong) ב־24 אלף דולר, וזו נמכרה כעבור שנה ב־280 אלף דולר. "אבל מובן שאני יכול למנות עכשיו עוד עשרות אמנים שרכשנו יצירות שלהם בכמה אלפי פאונדים טובים והיום אף אחד לא זוכר את שמם", אומר זגורי.

עבודה של זנג פאנז עבודה של זנג פאנז'י עבודה של זנג פאנז

השוק הסיני נפגע אנושות במיתון. האספנים שלכם לא בצרות?

"לא רכשנו עבודות של האמנים היקרים ביותר, אבל נכון שהשוק נפגע. עם זאת השוק האסייתי הוא גם אחד הראשונים שמתאושש. אין הרבה שווקים שיכולים להשתוות אליו ביכולתם להשתקם, ועוד להניב רווחים גדולים. מי שצריך למכור עכשיו ומהר וישאל אותי מה לעשות עם עבודה שעלתה לו 10 מיליון דולר, ועכשיו שווה ארבעה, אני אומר שיש לו בעיה. אבל מי שיכול לחכות, שיחכה.

"אני מאמין שהשוק הסיני יצמח עוד יותר ממה שהיה לפני המיתון. כוח הקנייה שלהם ותחושת הפטריוטיזם שלהם כל כך גדולים, שזה נותן תחושה של ביטחון, וזה דבר שהוא חשוב מאוד בשוק שעולה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות