מוזיקה: ניל יאנג עומד על שלו

ניל יאנג עסוק בשנים האחרונות בהגשמה עצמית. כדי להגשים את הרעיונות שלו - מחאה כנגד המעורבות האמריקאית בעיראק ובניית כלי רכב מפלצתיים שאינם תלויים בתחנות דלק - הוא חזר לקצב עבודה רצחני כמעט.

האיש שיחגוג השנה 65 והחלים לפני כחמש שנים ממפרצת במוח משחרר אלבומים חדשים, וחושף שירים גנוזים והופעות נשכחות כדי לעמוד ביעדים האלה. ב־2007 הוא הגדיל לעשות וגייס את חבריו הוותיקים דיוויד קרוסבי, סטיבן סטילס וגרהאם נאש כדי לחזור לדרכים עם אג'נדה פוליטית ברורה, הבאה לידי ביטוי באלבום שלו שיצא באותה שנה. גם בהופעה הם לא מפנקים את הקהל בשעתיים של מיטב הלהיטים; במקום זה הם משמיעים טקסטים מאתגרים שלא פעם מעצבנים את קהל שומעיהם.

מראה החוואי הדרומי של יאנג מטעה. האיש שנהפך בגיל 24 למיליונר ואף רכש חווה עצומת ממדים בקליפורניה (ואפילו כתב על כך שיר מעט מתנצל, "Old Man") דורש לא מעט כסף עבור השמעת הרעיונות שלו בציבור. כפי שנחשף לפני כשנה וחצי ב"כלכליסט", הסיבה לביטול הגעתו לישראל היתה העלייה בהיטל הדלק, שייקרה את עלות הפקת המופע שלו ב־117 אלף דולר.

לצד המוזיקה, יאנג עוסק גם בקולנוע, תחת שם העט ברננד שייקי. בסרט "דז'ה וו", שדי.וי.די שלו יצא בארץ בשבוע שעבר (הפצה: אן.אם.סי־יונייטד), הוא מתעד את סיבוב ההופעות ההוא. יאנג, שתמיד היה האיש הקובע ברביעייה, ולדעת רבים מהווה הרבה יותר מרבע שלה, מנהל גם כאן את ההצגה.

באוטובוס הלהקה המשייט בכבישי האמריקנה, הוא מסביר שהמבקרים האמריקאים שהשתלחו בלהקה הגובה יותר מ־250 דולר כדי לשיר את המצע הפוליטי שלו אינם מדאיגים אותו במיוחד, וודאי שלא את חבריו השותפים לדעתו. נראה שגם כינויים כמו "ארבעה מיליונרים קירחים שרוצים לקבוע לאמריקה מה לעשות" לא מזיזים יותר מדי לרביעייה, ששילבה הרמוניות פוליטיות עם מהלכי גיטרות עוד בזמן מלחמת וייטנאם, והיתה שמחה לצרף אמנים עכשוויים שאינם מפחדים לומר את דעתם למסע הבחירות שלה, לו היו כאלה.

סיבוב ההופעות של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג קומם עליו את חצי אמריקה, אבל נהפך לסיפור הצלחה (גם קולנועי) המדגים כיצד מעמדם של כוכבי הרוק של שנות השישים לא נסדק, גם כשהם עמוק בעשור השביעי לחייהם.