אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: לקראת שביתת נשק? צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: לקראת שביתת נשק?

גוגל רוצה משא ומתן עם משטר בייג'ינג, מדענים אמריקאים רוצים נשק גרעיני נגד אסטרואידים, מספר החברים האמיתי שלך מוגבל ל-150, והרשת מערערת את מוסד המושבעים

26.01.2010, 12:58 | יוסי גורביץ

תם יום קרב וערבו?

האם מלחמת גוגל-סין מתקרבת לסיומה? לאחר שגוגל הציבה בשדה הקרב את התותחים הכבדים באמת, היא משמיעה קולות של פיוס.

דיוויד דרומונד, היועץ המשפטי של החברה שכתב את המנשר המאיים לפני שבועיים וחצי – שבו חשפה גוגל את ההתקפה עליה ואיימה לעזוב את סין אם לא תופסק הצנזורה של המשטר על תוצאות החיפוש שלה – נשמע אתמול (ב') רגוע הרבה יותר. גוגל, הוא אומר, רוצה להישאר בסין; היא פשוט לא רוצה שיצנזרו את תוצאות החיפוש שלה.

מה זה אומר? ככל הנראה, שגוגל תסגור את google.cn, מנוע החיפוש הסיני שלה, אבל תשמור על מרכז המחקר שבנתה במדינה, את צוות הפרסומאים שלה שנמצא שם, ותמשיך למכור לסינים טלפונים סלולריים. גוגל לא מוכנה יותר לצנזורה – אבל היא רוצה את המהנדסים הסינים ואת שוק הפרסום הסיני. זה, איך לומר, נשמע הרבה פחות אידיאליסטי ממה שזה נשמע לפני שבועיים. השאלה היא אם גוגל יכולה להרשות לעצמה צעד כזה, אחרי שגררה לשדה הקרב גם את נשיא ארה"ב ואת שרת החוץ שלו, שאפילו קראה לחברות אחרות ללכת בדרכה של גוגל. זה, כנראה, היה משהו שגוגל לא הביאה בחשבון.

שאלה אחרת היא אם המשטר הסיני, שיש לו זיכרון של פיל לכל מה שהוא מגדיר כעלבון כמו גם יכולת דיפלומטית נחותה מזו של דני איילון, יסכים לפשרה כזו. גם אם כן, בואו נאמר שאם הייתי מנהל חברת ביטוח, הייתי דורש פרמיה יקרה במיוחד לעובדי גוגל בסין.

ארמגדון, גרסת המציאות II

 

כמו בהרבה דברים בחקר החלל, הרוסים היו שם קודם: לפני כחודש הודיע ראש סוכנות החלל הרוסית שהוא רוצה פרויקט משולב עולמי כדי לחסל אסטרואיד העונה לשם אפופיס, בעל כוונות עוינות כלפי הכדור הכחול הזה. הוא היה די לא קוהרנטי, יש להודות.

חודש אחר כך, ומדענים אמריקאים מגישים דו"ח דומה, סביר הרבה יותר. יש יותר מדי חפצים שמשוטטים מעלינו ושעשויים יום בהיר אחד לרצות לראות איך הכדור נראה מקרוב. רובם יישרפו באטמוספירה – למעשה, זה קורה מדי יום – אבל חלקם עלולים להיות גדולים מספיק כדי לשרוד אותה, ואז המצב עשוי להיות עגום אפילו יותר כפי שהוא כעת.

המדענים חילקו את החפצים המשוטטים לשלוש קטגוריות, כך שאלה שחשובים באמת נדחקים לשתיים – הראשונה היא קטגוריית "הלך עלינו", עצמים בגודל הוואתיקן שפגיעה שלהם בכדור הארץ תסיים את ההיסטוריה האנושית בטרם עת, והשניה היא "פיגוע אטומי", ואני מתכוון בדיוק לזה: חפץ שעוצמת הפגיעה שלו בכוכב הזה תהיה שוות ערך לפיצוץ תרמו-גרעיני.

אסטרואיד. בינתיים אין תקציב להתמודדות איתם, צילום: shutterstock אסטרואיד. בינתיים אין תקציב להתמודדות איתם | צילום: shutterstock אסטרואיד. בינתיים אין תקציב להתמודדות איתם, צילום: shutterstock

לעצמים קטנים יותר ממליצים המדענים על טיפול מרוכך, אבל לחבר'ה שנמצאים בשתי הקטגוריות שצוינו – נאס"א אמורה להיות מסוגלת לקטלג 90% ולעקוב אחריהם; הדגש כאן הוא על המילה "אמורה" – הפתרון המוצע הוא להקדים תרופה למכה ולשלוח בכיוונם נשק גרעיני שישמיד אותם, או על כל פנים יסיט אותם ממסלולם, לפני שהם יתקרבו יותר מדי לשכונה שלנו. היי, הם התחילו.

בינתיים לא קורה שום דבר, וגם לא יקרה בשנים הקרובות, כי כל זה דורש די הרבה כסף. בערך כמו העובדה שישראל יושבת על השבר הסורי-אפריקאי, מה שמבטיח רעידת אדמה ענקית כל 80 שנה בערך, ולא עושה הרבה בנידון. רעידת האדמה האחרונה, אגב, היתה לפני 80 שנה בערך.

5,000 חברים? פחחח

בשנות ה-90 ערך פרופסור רובין דונבאר מחקר, שמצא שהמוח האנושי מסוגל לזהות ולעקוב אחר לא יותר מ-150 מערכות יחסים. כלומר, זה המספר – שזכה לכינוי "מספר דונבאר" – המקסימלי של חברים שאנחנו מסוגלים לשמור איתם על קשר. המחקר שלו אף מצא שאנשים מנתקים מגע עם חברים בחברות מורכבות, אם יש להם יותר מדי כאלה; המוח לא עומד בעומס.

כמעט 20 שנה אחרי, בעקבות התרבותם של אתרים חברתיים כמו פייסבוק וטוויטר, חזר דונבאר אל המחקר שלו. האם הטכנולוגיה הצליחה לפרוץ את המחסום? האם פייסבוק מאפשר לנו לשמור על קשר עם יותר אנשים?

התשובה היא "לא". דונבאר בחן את פעילותם של משתמשים, וגילה שגם אם יש להם יותר מ-1,000 "חברים" בפייסבוק, מייספייס וכל השאר, הם עוקבים אחר 150 איש, לא יותר. העובדה שיש יותר אנשים שמחשיבים אותם כ"חברים" מחמיאה לאגו שלהם, אבל ההתפתחות הטכנולוגית לא הרחיבה את המעגל החברתי האמיתי. לזכותם של צוקרברג וכל השאר ייאמר שקצת קשה, בשני עשורים של התפתחות טכנולוגית, להיאבק במבנה אבולוציוני בן אלוהים יודעת כמה מיליוני שנים.

ונעבור למשהו עתיק כמעט כמו זה.

תריסר אנשים ישרים - ומנותקים?

שיטת המושבעים עתיקה למדי: מקורותיה באנגליה של תקופת הנרי השני, אולי אפילו קודם, ובצורתה המקורית היא היתה אמצעי לזיכוי. אם הצלחת להביא 12 אנשים להישבע שאתה לא היית אחראי לפשע שיוחס לך, יכולת ללכת הביתה. זה עדיין מדהים עורכי דין מודרניים, שלא מסוגלים לקלוט את מהותה של שבועה ולא יכולים להבין מדוע קשה כל כך למצוא 12 עדי שקר.

בתוך זמן לא רב, הפכה הזכות למשפט בפני מושבעים – ולא בפני שופט, שמקבל את משכורתו מהממלכה או, ברפובליקות מסוימות, ממונה לתפקיד אחרי שנים ארוכות כתובע – לזכות יסוד בארצות האנגלו-סקסיות. אחת הסיבות למרד המושבות, מה שיוכר לימים כמלחמת העצמאות האמריקאית, היתה העובדה שהממשל האנגלי שלל מהם זכות יסוד זו.

ועכשיו נראה שמה שלא הצליח לעשות משפט או. ג'יי סימפסון לשיטה העתיקה והבעייתית, עושה הרשת. העיקרון הוא שתריסר אנשים ישרים חורצים דין על פי הראיות המוצגות בפניהם, רק על פי הראיות הללו, ורק לאחר שעורכי הדין של שני הצדדים הגיעו להסכמה, יחד עם השופט, שהראיות ראויות להצגה.

הבעיה היא שלחבר המושבעים המודרני יש גישה בלתי פוסקת לרשת בסוף יום המשפט, וחבריו נוטים לחפש ברשת מידע. לעתים הם מתוועצים בחבריהם לרשתות חברתיות. במקרה מחריד אחד, אחת המושבעות שאלה את חבריה לפייסבוק האם יש להרשיע חשוד בחטיפה של קטין. 70% ענו "כן", והסיבה שהאיש האומלל – שזוכה לאחר מכן – לא נמצא בכלא לשארית ימי חייו היא שהדבר התגלה והיא נבעטה מחבר המושבעים. השופטים בבריטניה מזהירים את המושבעים, בראשית המשפט ובסיומו, שלא לחפש ברשת מידע הקשור למשפט. בית המשפט העליון האמריקאי שוקל הנחיות דומות. לא תמיד זה עובד, והבעיה היא שאי אפשר לדעת אם המושבע מגיע למשפט כשהוא משוחד, והבעיה מחמירה מיום ליום.

קצרצרים

 

היסטריית המפלצת המיתולוגית של אפל מגיעה לשיאים חדשים: מחר יישא המשיח מקופרטינו את נאומו המיוחל, בו יחשוף מוצר חדש כלשהו. במקרה או שלא במקרה, כמה שעות לאחר מכן יישא נשיא ארה"ב, ברק אובמה, את נאום מצב האומה הראשון שלו. בגוגל טרנדז, לנאום של ג'ובס יש יתרון מובהק על זה של אובמה. אולי, אם לפתח את הרעיון של וואליוואג, אובמה היה צריך לשמור על תוכנית הבריאות שלו בסוד, להפיץ עליה שמועות סותרות, לייצר אותה בסין ולמכור אותה במחיר מופקע.

והרי ידיעה שהתקבלה זה עתה: בלוג הטכנולוגיה המוביל טקראנץ' הותקף הבוקר על ידי איזה מחוצ'קן חסר חיים, שהצליח להפיל אותו לזמן מה ולשים במקומו קישורים לאתרי פורנו. האתר הצליח לחזור לפעולה תקינה בתוך זמן קצר.

ואם כבר טיפלנו – שוב – במלחמת גוגל-סין, לביל גייטס יש כמה מילים לא ידידותיות לומר על ניהול המשבר של גוגל: "הם לא עשו כלום, וקיבלו הרבה אשראי ציבורי על כך". מצד שני, גייטס ציין שהוא לא יהיה מי שיקרא לגוגל מונופול, ושהעובדה שהם נמצאים תחת חקירות ממשלתיות מוכיחה שהם מצליחים. הוא צריך לדעת; הוא כבר היה שם פעם.
גייטס. חקירות ממשלתיות כאינדיקציה להצלחה, צילום: MCT גייטס. חקירות ממשלתיות כאינדיקציה להצלחה | צילום: MCT גייטס. חקירות ממשלתיות כאינדיקציה להצלחה, צילום: MCT

הגולשים באוסטרליה לא מתכוונים לעבור לסדר היום על תוכניתה של הממשלה שלהם לצנזר – סליחה, "לסנן" – את הרשת המקומית, והיום (ג') הם מתכוונים להחשיך את האתרים במדינה במחאה, כמו גם להפוך את תמונת המשתמש ברשתות חברתיות לשחורה. היום, שלא במקרה, הוא "יום אוסטרליה" – המקבילה של היבשת שם למטה ליום העצמאות, יום השנה ה-222 לנחיתה הבריטית הראשונה, סמוך למה שהיום היא סידני. תארו לעצמכם איזו מהומה פטריוטית היתה פורצת ברפובליקה מסוימת לחופי הים התיכון אם מחאה כזו, כנגד חוקי ה"סינון" שדורשות המפלגות החרדיות, היתה פורצת.

מייל הוא לא שיטה טובה לניהול סכסוכים, אומר דון ג'י לנטס, היו"ר של חברת עורכי הדין המובילה Bryan Cave. זו דרך נהדרת, לדבריו, לדרדר מצב לא יציב גם כך. אם אתם חייבים לנהל משא ומתן קשוח ולומר לצד השני דברים לא נעימים, סעו אליו לפגישה. כן, זה יעלה יותר ממייל, אבל יהיה יעיל הרבה יותר. אמוטיקונים פשוט לא עושים את העבודה.

במולדת החופש, בריטניה, הממשלה מגבירה ללא הרף את המעקב אחר צעדי האזרחים. יש צעד אחד שהיא עדיין לא מעיזה לעשות: להכריח את התושבים להוציא תעודות זהות ולהסתובב איתן. יש גבול. הממשלה אמנם מאוד רוצה שהתושבים יצטיידו במקבילה של קעקוע בקר, אבל לא מעיזה לדרוש את זה. אז מה היא עושה? מנסה לשחד את הצעירים בהבטחות מעורפלות על כך שנשיאת תעודה כזו תקל עליהם לרכוש אלכוהול. המממ. נשמע מוכר. והצעירים ממילא התרגלו להעביר את הפרטיות שלהם לידי מארק צוקרברג, אז למה לא גורדון בראון?

    

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות