בדיקת "כלכליסט": כישלון ההתפלה של מקורות

יותר מתשע שנים עברו מאז שהממשלה הטילה על מקורות, ללא מכרז, להקים את מתקן ההתפלה באשדוד. עד היום לא הונחה ולו לבנה אחת באזור המיועד. המחלוקת הנוכחית, אחרי שורה של מחלוקות, עתירות ומכרזים חדשים, היא בין מקורות לבין האוצר על מחיר המים במתקן. האוצר רוצה לשלם 2.36 שקלים למ"ק, מקורות רוצה לקבל 2.86 שקלים למ"ק. מחר אמורה מקורות להגיש לאוצר את המחיר הסופי שהיא מוכנה להתפשר עליו.

תגובה מקורות נגד האוצר: "אנחנו חלוצי ההתפלה בעולם" עוד נמסר ממקורות: "הגורמים באוצר שהתנגדו להתפלה, מתנגדים כעת להקמת המתקן באשדוד, תוך שהם מעלים טענות ציניות בנוגע למחיר המים" רויטל חובל, 2 תגובותלכתבה המלאה

במקביל מתנהל מאבק משפטי חדש שעתיד לעכב עוד את הקמת מתקן ההתפלה, שאמור לספק 15% מצריכת המים בישראל. השבוע הגישה קבוצת BGS, הכוללת את החברות גרנית הכרמל, שיכון ובינוי ושפיר הנדסה, עתירה נגד מקורות לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענת BGS, זכתה מנרב במכרז מקורות להקמת המתקן באשדוד אף שהיא אינה עומדת בתנאי הסף.

הוויכוח שמתנהל בין מקורות לאוצר הוא עקרוני. בעוד שהאוצר טוען כי אם המגזר הפרטי היה מקים את המתקן, הוא כבר היה פועל והמחיר היה זול יותר, במקורות טוענים שיש חשיבות עליונה לכך שלמקורות, כחברת מים לאומית, יהיה חלק בהפקת המים. מנגד, במהלך שינוי מבני שעברה קבוצת מקורות ב־2007 הוחלט כי מקורות פיתוח וייזום - החברה שהוקמה בין השאר כדי לנהל את מתקן ההתפלה - תופרט בהדרגה, כך שמתקן ההתפלה באשדוד ממילא עתיד לעבור לידיים פרטיות.

כפי שהניסיון מלמד, ההכרעה בשאלה אם לקבל את המחיר שמציעה מקורות ולהשאיר בידיה את המתקן תוכרע על ידי הדרגים הפוליטיים. דרגים אלה לא יוכלו להתעלם מ־2,200 עובדי מקורות שמאיימים לשבות אם מקורות לא תהיה זו שתקים את המתקן. את הנקודה היטיב להסביר יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, שכינס דיון מיוחד בניסיון לכפות על מקורות והאוצר להגיע לפשרה. "מי שעומד במרכזו של הדיון הזה הם העובדים", אמר גפני. "אני בעד שמקורות תקבל את המתקן, אני בעד לשמור על העובדים, אני בעד זה שלמקורות יהיה יד ורגל גם בנושא ההתפלה".

אין לה הניסיון הנדרש

בתחילת שנות האלפיים, בעקבות משבר המים ההולך ומחריף, החל עידן ההתפלה בישראל. לא איחר לבוא הוויכוח העקרוני על מי יתפיל את המים - האם תהיה זו מקורות, חברת המים הלאומית שהיא חסרת ניסיון בהתפלה? או שמא לתת גם למגזר הפרטי לקבל נתח ממה שעתיד להיות 70% מצריכת המים בישראל. באפריל 2001 אושרה החלטת ממשלה להטיל על מקורות, ללא מכרז, להקים מתקן התפלה באשדוד בתוך שנתיים ולא יאוחר מ־31.03.03. מקורות אף הבטיחה לעשות זאת בתוך זמן קצר יותר ובעלות נמוכה יותר לעומת המכרזים שתפרסם המדינה.

מתקן ההתפלה בחדרה

במהלך תשע השנים שחלפו כשלה מקורות שוב ושוב בניסיונותיה להקים את מתקן ההתפלה, נקלעה שוב ושוב להסתבכויות משפטיות ולוויכוחים על המחיר, ובכל פעם היתה כוונה להשית את העלות העודפת על צרכני המים. גורם באוצר אומר: "עצם הכישלון של מקורות במשך עשר שנים להקים את המתקן העצים מאוד את משבר המים. במערכת יכלו לזרום עכשיו מאות מיליוני מ"ק". בין השאר נטען נגד מקורות כי אין לה הניסיון והידע הנדרשים כדי להקים מתקן התפלה בסדר גודל כזה, ולכן היא נאלצת להתקשר עם קבלנים חיצוניים וזקוקה למכרזים גדולים, שמתעכבים. בינתיים מדובר בשלושה מכרזים שונים שהוציאה מקורות, שכולם הגיעו לפתחו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

בעדות מול ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים, במרץ 2009, אמר החשב הכללי שוקי אורן: "אנחנו חושבים גם היום שזה לא נכון שמקורות תקים מתקן התפלה ומה יכול להסביר את זה יותר מההוכחות בשטח?".

תגובה האוצר: "על מקורות להקים המתקן לפי לוחות הזמנים" עוד נמסר: "ועדת המכרזים מצפה כי מקורות תעמוד במחיר שנקבע" רויטל חובללכתבה המלאה

"הטענה שלמקורות אין ידע וניסיון היא חסרת שחר", טוען רפי איפרגן, סמנכ"ל הנדסה במקורות. לדבריו, למקורות יש ניסיון רב בתחום ההתפלה, משום שהיא מתפעלת כבר שנים את מתקן ההתפלה באילת.

אלא שמקורות כבר הודתה בחוסר ניסיונה בתשובתה לעתירה המינהלית שהגישה נגדה חברת IDE (בבעלות שווה של כיל ודלק) ב־2008. בתשובה כתבה מקורות כי "קבוצת מקורות בעלת ניסיון מקצועי עשיר בתחום ההתפלה, אבל היא חסרת ניסיון משמעותי בתחום ההקמה של מתקני התפלה בסדר גודל של המתקן העתיד להיות מוקם באשדוד". על כן, הסבירה, בכוונתה להתקשר עם שותף אסטרטגי.

"עוד שני שקלים לחודש"

שאלת מחיר המים עלתה כמה פעמים מאז 2001 ועדיין לא הצליחו מקורות והאוצר להגיע להסכמה, והפער ביניהם עדיין גדול. כעת מקור ההשוואה למחיר באשדוד הוא מתקן שורק, שבעניינו נחתם ההסכם בשבוע שעבר עם הזכייניות, IDE וקרן האצ'יסון ווטר, במחיר של 2.01 שקלים למ"ק.

לפי חישובי האוצר, המחיר שהציעה מקורות, 2.86 שקל למ"ק, טומן בחובו עלות עודפת למדינה של 800 מיליון שקל במשך 22 שנות פעילות המתקן. מי שיישא בסכום זה, לפי האוצר, הוא הציבור. מקורות טוענת מנגד כי מדובר במחיר תחרותי. "בהחלטת הממשלה לא נקבע עם איזה מתקן התפלה נצטרך לעמוד בתחרות. המחיר שהצענו הוא מחיר תחרותי מאוד באופן יחסי לחדרה ולאשקלון", טוען איפרגן.

אלי רונן, יו"ר מקורות. 2,200 עובדים מאיימים לשבות | צילום: יריב כץ

טענתו של איפרגן סותרת מכתב מיום 10.11.08 שהגיע לידי "כלכליסט" שבו כותב יו"ר מקורות אלי רונן לשר התשתיות אז בנימין בן אליעזר כי המחיר לרכישת המים ייקבע לפי תוצאות מכרז שורק. את הסתירה בין הדברים מסביר איפרגן: "ממילא להחלטת ממשלה יש משקל גבוה יותר מאשר לדבריו של רונן". אשר לטענת האוצר על עלות עודפת של 800 מיליון שקל, טען מנכ"ל מקורות עידו רוזוליו בדיון בוועדת הכספים: "למשפחה ממוצעת מדובר בתוספת של ‎שני שקלים בחודש".

למרות הפיגור בלוחות הזמנים, המדינה דבקה בהחלטתה לאפשר למקורות להקים את המתקן. ב־2003 הוחלט כי כתנאי להקמה, תעבור מקורות שינוי מבני ותקים חברה־אחות, מקורות פיתוח וייזום, שתהיה אחראית להקמת מתקן ההתפלה. המהלך נעשה למורת רוחה של מקורות, ומשנת 2003 עד 2007, כאשר הוחלט על עוד שינוי מבני שבמסגרתו הפכה מקורות פיתוח לחברה־בת של מקורות, לא חלה שום התקדמות בפרויקט.

בהחלטה על השינוי המבני הוחלט כי מקורות תקים את המתקן במחיר שהוא תחרותי לשוק, על בסיס המחיר של המתקן בשורק.

"פגיעה מתמשכת בציבור"

בעיות הגישור של מקורות אינן נגמרות באוצר. עוד סיבה לעיכוב בפרויקט היא שמקורות לא הצליחה להגיע להסכמה עם חברת החשמל על אתר המתקן המקורי, ליד תחנת הכוח באשדוד. במקורות מסבירים שהחברה דווקא הגיעה להסכם עם חברת החשמל, אלא שהאוצר סירב לאשרו. המחלוקת נסבה על האפשרות שחברת החשמל תרצה לפתח את תחנת הכוח, מה שיחייב את מקורות לשנות את מיקום התשתיות. השאלה היתה מי מהחברות אמורה לממן זאת. בהסכם עם חברת החשמל הסכימה מקורות לתת חלק מהמימון, בתנאים שונים. הממשלה, מסביר היועץ המשפטי של מקורות חגי עינת, לא היתה מוכנה לקבל את המודל בטענה ש"מקורות נדיבה מדי".

גם פה לא נגמרות הבעיות. שני הממונים על הגבלים עסקיים, בשנת 2000 ובשנת 2002, התריעו בפני משרד התשתיות כי הכניסה של מקורות לתחום ההתפלה תיצור בעיה חוקית. במכתב שכתב הממונה על הגבלים עסקיים דרור שטרום בשנת 2002 למנכ"ל משרד התשתיות אז נאמר: "הכנסתה של מקורות, בעלת מונופול בתחום המים, כמי שמתחרה ביצרני המים המותפלים עלולה להקים, לפי חוק ההגבלים העסקיים, אי־חוקיות כזו, שהיא גם עבירה". עוד טען: "שילוב של חברת מקורות בתחום התפלת מי ים יפגע פגיעה קשה, עמוקה ומתמשכת בטובת הציבור; פגיעה זו אינה הכרחית ולכן גם אינה מוצדקת".

גורמים באוצר חוזרים וטוענים כי לו היתה המדינה מוציאה מכרז BOT (שיטה לפיתוח תשתיות בשיתוף פעולה של המדינה עם הסקטור הפרטי) למתקן באשדוד, הוא כבר היה פועל. הסיבה העיקרית לכישלון מקורות, לטענת האוצר, היא חוסר יכולת מוכח בניהול פרויקטים גדולים. האוצר מביא לדוגמה את הקמת מתקן סינון מי המוביל הארצי -הפרויקט הגדול ביותר שעשתה מקורות. מקורות העריכה את הפרויקט ב־389 מיליון שקל והיתה אמורה לסיימו בדצמבר 2003. בפועל היתה עלותו 550 מיליון שקל והוא הושלם באוקטובר 2006.

האוצר משווה את מה שקורה בתחום ההתפלה למצב עניינים דומה במערכת הביטחון. אלביט מערכות מספקת ציוד חשוב למערכת הביטחון כחברה פרטית, בעוד שתעש מבקשת הלוואות כל הזמן.