כשגליה מפגינה אמוציה

לפני קצת יותר משנתיים חגג שבט צופי גבעתיים יובל. המסכת האמנותית כללה, כמקובל, מפקד חניכים גדול, תרגילי סדר גמלוניים ושירי הווי צופיים שהושמדו דרך מערכת הגברה מצמררת. על כיסא פלסטיק פשוט, בשורה הראשונה מול הבמה, ישבה בוגרת השבט גליה מאור. אשת הברזל של הבנקאות הישראלית, המנכ"לית הנצחית של לאומי, האשה שנדמה כאילו תוכנתה מראש כיצד להתנהג בכל סיטואציה פומבית, לא הצליחה למחוק את החיוך הנוסטלגי מפניה ולהימנע מלזמזם את "יש השואלים עלינו". גליה הפגינה אמוציה, לחשו זה לזה הבוגרים. ועוד בפרהסיה.

השבוע היא הפגינה שוב אמוציה. במהלך מתואם היטב הודיע יו"ר לאומי איתן רף על פרישתו, ומיד לאחר מכן הודיעה מאור על מועמדותה לתפקיד המתפנה. לא הרבה פעמים יודעים בגלוי ובאופן כה מפורש מה גליה רוצה.

האם היא תזכה בתפקיד? אם לשפוט על פי 30 השנים שמאור כבר פועלת במערכת הבנקאית, אני מרשה לעצמי להמר על תשובה חיובית. מאור דילגה בהצלחה מעל מכשולים קשים מאלה, וברוב המקרים השיגה את מה שרצתה. בשנים האחרונות לאומי בניהולה שב ותפס את ההובלה בענף הבנקאות, אחרי שאיבד אותה קודם לכן לבנק הפועלים. ואין כיום מי שיודע טוב ממנה להתנהל בתוך המערכת של לאומי - בנק שנמצא בהפרטה מתמדת, עם שאריות גרעין שליטה בידי המדינה ואין ספור בעלים פוטנציאליים שלוטשים את עיניהם אך סובלים מאימפוטנציה גרעינית.

לא פחות חשוב, "טפלון גליה" הפגינה לאורך השנים כישרון מיוחד שאפשר לה לשרוד לא מעט כישלונות מפוארים בלי שיידבק בה רבב. די להזכיר את העובדה המדהימה שמאור היתה המפקחת על הבנקים ב־1983, כאשר התפוצצה הפרשה עצומת הממדים של ויסות מניות הבנקים. גלי ההדף התנפצו לכל עבר: יציבות הכלכלה התערערה, הבנקים הגדולים הולאמו, ראשיהם - שעד לא מכבר היו כל יכולים - הודחו והועמדו לדין, שר האוצר הלך הביתה בבושת פנים, נגיד בנק ישראל סיים את כהונתו. אבל את המפקחת על הבנקים פטרה ועדת בייסקי ללא המלצה למסקנות אישיות. מאור נשארה בתפקידה, מפקחת על שאריות הבנקים, עד 1987. ארבע שנים אחר כך הצטרפה לבנק לאומי. כעבור עוד ארבע שנים כבר עמדה בראשו.

גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי. בקרוב יו"ר? | צילום: בלומברג

מנגנון הטפלון שב והופעל גם בכישלונות אחרים: אף אחד לא קושר היום את מאור להפסדים העצומים שנגרמו ללאומי במשבר האחרון עקב השקעה במכשירים פיננסיים מורכבים מדי. גם את השקעת מיליארדי השקלים בבועת התקשורת שהתנפחה כאן בראשית העשור איש לא שייך לה. כשהתגלתה לפני כשמונה שנים מעילת ענק של כ־100 מיליון דולר בלאומי שוויץ העניין כולו חלף לידה בלי להשאיר שריטה, אף שמאור שימשה יו"ר השלוחה השוויצרית של הבנק. כשלאומי הפסיד באופן מביך את ויזה כאל לבנק דיסקונט, התבוסה לא נזקפה לחובת העומדת בראש הבנק. מה שהיה עלול לחסל כל מנהל אחר, את גליה אפילו לא שרט.

מלווה תמידית על ידי אשת סודה עורכת הדין דליה טל, ומגובה עד לא מזמן ביונה פוגל, ששימש מגן אנושי קשוח ודאג להסיט ממנה כל חץ של ביקורת, מאור דילגה בחיוך רחב מרשימת משפיעות עולמית אחת לשנייה. אפילו את המוקש שהונח לפתחה לפני כמה שנים, בדמות הצעה לעבור לנהל את המתחרה הגדול בנק הפועלים, הצליחה לפרק ולהפוך לבסוף לחוזה משופר וארוך טווח בלאומי המוכר והטוב.

הרקורד הזה מבטיח שגם המהלך הנוכחי של מועמדות לתפקיד היו"ר תוכנן מראש, תוזמן בדייקנות, תוצאותיו נותחו מראש, והוא צפוי להסתיים בהצלחה - חרף הכוחות הפוליטיים שכרגע פועלים נגדו, הרפש שכבר מנסים להשליך לעברה והמכשולים החוקיים שצריך יהיה להסיר בדרך. מאור היא פוליטיקאית מתוחכמת בהרבה ממתנגדיה.

האם היא מתאימה לתפקיד? לכאורה זו השאלה המתבקשת. אלא שההתנהלות בחודשים האחרונים סביב איוש כיסא היו"ר מייתרת את השאלה. מאור מציגה את מועמדותה לתפקיד היוקרתי בדיוק ברגע שבו הבחשנות הפוליטית סביבו כבר יצאה מכל החורים.

הרי האלטרנטיבה כרגע היא אורי יוגב, שהכחיש עניין בתפקיד בעודו מכרכר סביב ראש הממשלה, קושר חוטים, מפעיל לובינג ומסתער לבסוף על ועדת המניות הציבורית עם מסמכי הרישום.

והאלטרנטיבה האחרת היא דוד קליין, מועמד התרסה מכובד אך חמוץ פנים מטעמו של שלמה אליהו הנעלב תמידית. תפקידו העיקרי היה להכניס את המערכת לתזזית שאליהו היה מעוניין בה. מהבחינה הזו קליין כבר השלים את תפקידו. והאלטרנטיבה הנוספת היא משה טרי, ספק עוד מישהו שמסתובב עם פתק מביבי, ספק מועמד בעיני עצמו שטווה חלומות סביב קשריו הפוליטיים.

ויש עוד ועוד שצצים עכשיו, מגובים בקשריהם ובכישוריהם, נושאים עיניים לתפקיד שמאז פרשת ויסות המניות לפוליטיקאים בכלל אסור להיות מעורבים בו. מולם, מועמדותה של מאור קרובה למושלמת.

למען הפרוטוקול, גם בהתעלם מהם, מאור היא המועמדת הראויה. חרף התקלות והכישלונות, בנק לאומי תחתיה מצליח לשדר שפיות ניהולית, לא להיסחף לסחרור השכר שמתחולל בבנקים האחרים, להציג תוצאות עסקיות ראויות ולחזור לעמדת הובלה. כשנזכרים בסאגות האחרונות של אריסון־דנקנר־פישר־זוהר־ברונפמן, זה המון.