יזמות: זינוק בעלייה

שילוח בינלאומי "קודם כל ללמוד עברית. בלי זה אי אפשר לפתוח עסק"

"עליתי לארץ מרוסיה בשנת ‭.1990‬ הרבה עולים שהגיעו איתי הלכו ישר לחפש עבודה. אני החלטתי קודם כל ללכת ללמוד עברית. רציתי להקים עסק בישראל, אבל הבנתי שכדי לעשות את זה אני קודם כל צריך לדעת את השפה‭."‬ כך סיפר ל"כלכליסט" יורי בילן לרגל כנס אשדוד לעלייה וקליטה שהתקיים השבוע.

בילן ‭,(44)‬ הוא הבעלים של יוניטג - חברה לשילוח בינלאומי הפועלת מקריית שדה התעופה ומתמחה בשילוח למזרח אירופה. בילן הצטרף למכר שלו, לאוניד דזנט, ובשנת 1992 הקימו השניים את החברה. כיום הם מעסיקים 12 עובדים ונותנים שירותים ל‭14-‬ חברות מטען ותעופה.

"למעשה, לאוניד היה זה שהקים את העסק ראשון‭,"‬ מפרגן בילן. "הוא קנה משאית והתחיל לעשות הובלות בארץ. פגשתי אותו והצעתי לחבור אליו. הבנתי שהולך להיות קשה להפעיל משאיות במשלוחים בין-עירוניים בישראל, והצעתי לו שניכנס לתחום השילוח הבינלאומי. מכיוון ששנינו לא באנו מהתחום, היינו צריכים ללמוד אותו מאפס‭."‬

לא הפחיד אתכם להיכנס לתחום חדש?

"היתה לנו תחושת בטן חזקה מאוד שזה שירות שאינו ניתן מספיק בישראל. לא

בדקנו את השוק ולא למדנו אותו, אלא הסתמכנו על תחושות. התחלנו לעשות עסקאות וראינו שזה מצליח, ולאט לאט גדלנו. התחלנו בפרסום מודעה קטנה בעיתון על חברת השילוח שלנו, כתבנו שאנחנו חברה חדשה של עולים שעוסקת בשילוח בינלאומי, קיבלנו לבצע משלוח של ויטמינים, המשלוח הגיע ליעדו, המשכנו להתמקצע במשלוחים במזרח אירופה, וזו הנישה שנשארנו בה‭."‬

בילן מספר שזכה בארץ לסיוע גדול שהקל את הקמת העסק ואת הליך הקליטה. "העצה הכי טובה שאני יכול לתת לעולה חדש היא לקחת את סל הקליטה ולהשתמש בו כדי להפסיק לעבוד במשך תקופה קצרה ובזמן הזה ללמוד את השפה. במקרה שלי, זה עשה את ההבדל‭."‬

חברת יוניטג מצטרפת לשורה ארוכה של פעילות יזמית בקרב עולים חדשים, שבכמה מהמקרים שיעורי ההישרדות וההצלחה בה גבוהים מהממוצע באוכלוסייה הישראלית. מנתונים של התאחדות היזמים בישראל עולה כי ‭15%‬ מכלל העסקים הקטנים שפועלים כיום בישראל, 60 אלף בתי עסק, הוקמו על ידי עולים חדשים. בערים שבהן שיעור התושבים העולים גבוה, התמונה הרבה יותר חד-משמעית: באשדוד ‭25%‬ מכלל העסקים הקטנים הוקמו על ידי עולים ממדינות חבר העמים. שיעור הישרדותם של עסקים חדשים בטווח של חמש שנים הוא ‭,68%‬ לעומת ‭60%‬ בלבד של כלל העסקים בעיר.

הייטק: "כשאתה נכנס למקום עבודה חדש, חושבים שאולי התבלבלת"

גדי יתברך ‭(28)‬ הוא אחד מ‭200-‬ יוצאי הקהילה האתיופית שהצליחו להיכנס לעבודה בענף ההייטק. מדי שבוע הוא נוסע ברכב שקיבל ממקום עבודתו, חברת מלםגרדיאן, כדי לבקר את הוריו בפתח תקווה. הם עדיין מתגוררים בשכונה שאליה הגיעו עם עלייתם לישראל. יתברך היה אז בן שנתיים. "זה לא מחזה נפוץ לראות כאן בשכונה רכב ליסינג. זה נתפס כמשהו זר‭."‬ לפני כמה חודשים, בעיצומו של המשבר הכלכלי, שיפר את שכרו לאחר שעזב את חברת האינטרנט נטווייז, שבה עבד כשנתיים, והתקבל כמפתח בכיר במלם. היום הוא משתכר כ‭18-‬ אלף שקל בחודש, סכום שרוב חבריו יכולים רק לחלום עליו.

גדי יתברך. יש רכב ליסינג | צילום: עמית שעל

אלא שהחלום הזה לא בא בקלות. לולא הטירונות שעבר בפנימיית טקקריירה, עמותה המסייעת לבני הקהילה האתיופית להשתלב בהייטק, ספק אם היה מגיע לכאן. המכללה, שידועה כמסגרת קשוחה ואינטנסיבית, ממוקדת רק בדבר אחד: הכשרה להייטק.

על הסטודנטים נאסר לעבוד במקביל ללימודים. ציון המעבר של כל מבחן הוא ‭- 80‬ מי שנכשל במועד ב' מודח.

הפנימייה מקבלת רק רווקים ורווקות, וצריכת האלכוהול אסורה בהחלט. גדי שמע על המכללה כשעבד כמחסנאי במפעל אלקטרוניקה. במהלך ביקור בירושלים צדו עיניו עלון של הפנימייה. לאחר שנבחן באנגלית, במתמטיקה ובלוגיקה התקבל למחזור בן 15 תלמידים.

את הפנימייה הקים אשר אליאס, שעלה מאתפיופיה עוד בשנות השישים. אליאס, המכנה את עצמו "הצבר האתיופי הראשון‭,"‬ הוא מהנדס תוכנה בהכשרתו. לאחר כמה שנים שעבד כהנדסאי תוכנה, ראה את חוסר השתלבותם של בני העדה בהייטק הישראלי והחליט לעשות מעשה. "עד היום אין לנו בקהילה בוגרי מדעי המחשב‭,"‬ אומר אליאס ומסביר: "הפסיכומטרי משמש חסם גבוה מאוד לכניסה לאוניברסיטה, והמכללות דורשות שכר לימוד גבוה. בניתי תוכנית המושתתת על נטרול מוחלט של הסטודנטים מכל גירוי. אסור להם לעשות כלום חוץ מללמוד. הם גרים פה, מקבלים מלגת קיום חודשית, מטבח, גישה למעבדה 24 שעות ביממה, והרבה שעות תרגול. החופשות היחידות הן בפסח ובסוכות‭."‬

הפנימייה החלה כיוזמה פרטית המתבססת על תרומות, שגויסו תחילה מתורמים יהודים בצפון אמריקה. בשנה וחצי האחרונות החל משרד התמ"ת להשתתף בתוכנית, ומממן שעות הלימוד של מורים ממכללת ג'ון ברייס שבאים ללמד בפנימיה. מאז 2004 סיימו 140 בוגרים, המועסקים כיום בתחומי בדיקות תוכנה ופיתוח.

לאחר שסיים את לימודיו בפנימייה, נקלט גדי בנטווייז. "כשאתה נכנס למקום עבודה חדש, חושבים שאולי התבלבלת, אולי הבחור בא להביא סחורה. מהר מאוד אתה מסביר מי אתה. לא הרגשתי שהייתי צריך להוכיח את עצמי יותר מאחרים, אבל כנראה בפועל עבדתי יותר מאחרים‭."‬ גדי עצמו כבר שלח שני סטודנטים לפנימייה. "פתחתי לאנשים את העיניים‭,"‬ הוא אומר. "החברה הישראלית לומדת לקבל אותנו לא רק כמסכנים, וזה מה שחשוב".

‬קבלנות ונדל"ן: "הראשון שפתח לנו את הדלת היה בעז יונה"

על סיפור הצלחה נוסף חתומים יורי אבר וארקדי רגינסקי, שהקימו ב‭1991-‬ את חברת יוקדי בנייה והנדסה. כיום היא נחשבת לאחת מחברות הבנייה והשיפוצים המבוססות בירושלים והסביבה, שמפעילה ארבעה קבלני משנה ומספקת פרנסה ל‭50-‬ משפחות.

אבר עלה לישראל מסנט. פטרבורג בשנת ‭,1990‬ אחרי שניהל מפעל גדול. "אני מהנדס מכונות בהכשרתי‭,"‬ הוא אומר. "בארץ ישבתי עם ארקדי, שהוא מהנדס אזרחי במקצועו וגם קרוב משפחה, והחלטנו להקים עסק. זה היה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, והיתה עצירה של הבנייה בארץ; למרות זאת רצינו מאוד להצליח בקבלנות. התחלנו לאט לאט להציע את השירותים שלנו לקבלנים גדולים. גייסנו עולים חדשים שיעבדו איתנו, כי היה לנו קל יותר איתם מבחינה מנטלית ומבחינת שפה. הבעיה היתה שעולים חדשים אינם מאריכים ימים בעבודות קבלניות ומהר מאוד עזבו אותנו.

יורי אבר וארקדי רגינסקי | צילום: גיא אסייאג

העזרה הראשונית הגיעה ממקום מפתיע: "הראשון שנתן לנו צ'אנס היה בעז יונה, לשעבר מנכ"ל חברת חפציבה. אמנם היום הוא יושב בכלא, אבל לנו הוא פתח את הדלת. הוא היה מנהל צעיר בחברה שבנתה הרבה בירושלים, וחשב שצריך לתת לנו הזדמנות. התחלנו לעבוד אצלו על מבנה רב-קומות, ולאט לאט התפתחנו.

"אחרי כמה שנים רצינו להגדיל את העסק ופנינו לקרנות סיוע ומימון שמקבלות ערבות מהמדינה. הצלחנו לקבל הלוואה שסייעה לנו להתרחב. זה אפשר לנו להיות תחרותיים יותר, לצבור מוניטין ולקבל עוד ועוד פרויקטים‭."‬ אבר אינו שוכח את התמיכה הראשונית מהמדינה: "תמיד היתה המון נכונות לסייע לנו בהליך הקליטה ובהקמת העסק. היום החברה שלנו מבצעת עבודות קבלניות בפרויקטים גדולים. השוק שלנו תחרותי מאוד, אבל הצלחנו לשרוד היטב במשך כל השנים‭."