שר הטיולים

משהו לא טוב עובר על שר האוצר שלנו. נראה שהוא מרגיש חנוק בירושלים ומחפש סיבות לנסוע להתאוורר בתל אביב. יום אחד הוא מחליט לערוך ביקור אצל נוחי דנקנר, שאפילו לא מכבד אותו בארוחת צהריים באחת המסעדות בסביבה, אלא "מייבש" באותו במצגת אודות פעילותו של קונצרן אי.די.בי. לא רק שר האוצר של ישראל, אלא גם אזרחים רבים מהשורה יודעים במה עוסקת הקבוצה שמחזיקה בחברות המרכזיות במשק כגון סלקום, שופרסל וכלל ביטוח. אם דנקנר מתעקש להציג משהו בפני שר האוצר, ראוי שהוא יכתת את המרצדס שלו לירושלים ולא להיפך.

היום (ה') פורסם ב"כלכליסט" כי גם השבוע חיפש שטייניץ הזדמנות לקפוץ למרכז, כאשר ביקש להיפגש עם עורכת הדין מרגלית נוף, העומדת בראש וועדת נוף שמטרתה לבחור דירקטורים חדשים לבנק לאומי. אם את הביקור באי.די.בי ניתן היה להגדיר כמהלך תמים או אי הבנה, הרי שבמקרה של בנק לאומי מדובר בהפעלת לחץ פוליטי בלתי ראוי.

מבנה האחזקות בבנק לאומי יוצר צורך במינוי ועדה בלתי תלויה וחיצונית לטיפול בסוגיה הרגישה של מינוי דירקטורים, כאשר אחד הנבחרים ימונה בהמשך ליו"ר הבנק. המדינה אמנם שותפה בבנק, אך כך גם שלמה אליהו. המדינה רוצה לראות בכסא היו"ר מועמד אחד ואילו אליהו מעוניין ביו"ר אחר. מלשכתו של השר נמסר אמנם כי הוא רצה "רק לשוחח" עם עו"ד מרגלית נוף, העומדת בראש הועדה, אך גם בעצם יצירת הקשר עימה יש טעם לפגם ומעורבת שחורגת מגבולות התפקיד.

ממה נובעת התנהגותו מעוררת התמיהה של שטייניץ? אם מדובר במהלכים "תמימים" של הפרופסור לפילוסופיה, שאינו כלכלן ואינו בקיא בכללי המשחק בעולם העסקי, מטריד שכך מתנהל שר אוצר של מדינת ישראל. במקרה כזה נשאלת השאלה היכן היועצים המקצועיים בהם מוקף כבוד השר, אשר מקבלים שכר לא רע במימון ציבורי. ואולם מטריד אף יותר אם יש מי ששולח אותו לבצע את העבודות השחורות, ויוצא ללא רבב בעוד שטייניץ מחכה להנחיה הבאה.