תצוגה עם תכלית
לפטריציה מורוסו, שותפה בחברת הריהוט האיטלקית המשפחתית מורוסו, אין בעיה שחברות מסחריות יציגו במוזיאונים ציבוריים, להפך. לרגל השקת מוזיאון העיצוב בחולון היא מסבירה ל"כלכליסט" על הקשר העסקי המיוחד שלה עם המעצב רון ארד
"הסטודיו של רון (ארד) מצטיין בדיוק ושלמות, ולכן תהליך הייצור הוא יחסית קצר, ואורך כשישה חודשים. הוא שולח לנו מודל תלת־ממד מחושב בצורה מושלמת ליצירת דגם", אומרת פטריציה מורוסו, שותפה בחברת הריהוט האיטלקית המשפחתית מורוסו, המשמשת כמנהלת האמנותית שלה, על השותפות ארוכת השנים של עם המעצב רון ארד.
אחרי 3.5 שנות עבודה נחנך אתמול מוזיאון העיצוב חולון, העשוי מרצועות מתפתלות של פלדת קורטן אדומה בתכנונו של ארד. שטח המוזיאון 3,700 מ"ר, והעירייה השקיעה בו 65 מיליון שקל. בין הרבים שהגיעו לפתיחה היתה גם מורוסו, שתרצה היום במוזיאון העיצוב החדש בחולון, בכנס "ללא אג'נדה".
מורוסו יזמה את "אפריקה", התצוגה של החברה בסלון מילאנו האחרון, שעוררה עניין רב לאחר שהציגה אמנות ותרבות אפריקאית לצד ריהוט של החברה. "באיטליה יש עכשיו גזענות, והאיטלקים לא מתעניינים בתרבויות אחרות", אומרת מורוסו, "רציתי להראות שבאפריקה יש אמנות וארכיטקטורה עכשוויים ולא רק פולקלוריסטיים".
חנות מהמוזיאון
בסלון הבא מורוסו מבטיחה ששני אמנים איטלקים ישתמשו במוצרי החברה בתהליך אמנותי שיימשך חודשיים. לאוסף המוזיאון בחולון תתרום רהיט אחד של החברה, ששמו "Charpoy", בעיצוב ניפה דושי וג'ונתן לויאן, שיוצג בתערוכה הראשונה. בנוסף תיפתח במוזיאון חנות של חברת טולמנ'ס.
אין בעיה בעובדה שחברת ריהוט פרטית מציגה במוזיאון שנבנה מכספי ציבור?
"נהפוך הוא, זה קשר פנטסטי בין המוזיאון, שאחראי לצד האקדמי, לבין החברות הפרטיות, שעושות את העיצוב הממשי. אקדמי ללא פרקטי לא מוביל לשום מקום, וגם להפך לא, כי אז זה כמו גוף ללא מוח. באיטליה, למשל, חושבים שמוסדות הציבור משעממים מכיוון שהם לא קשורים לפעולות עכשוויות שמייצרות את הדברים. מוזיאון עיצוב צריך להיות מעניין ולהביא מבקרים. להיות המקום של ה'עכשיו', ולא של ה'היסטוריה'. למשל התערוכה הרטרוספקטיבית שארד עשה עכשיו בפומפידו - אנשים עמדו בתור כדי להיכנס, כי אנשים אוהבים דברים מיוחדים, ולא אבסטרקט אקדמי שאפשר לראות גם בספר או באינטרנט".
לא בכדי חוזרת ומציינת מורוסו את ארד, שאיתו היא עובדת כבר מ־1988. "הכרנו דרך חבר משותף שידע שרון מחפש מישהו שיעשה ייצור תעשייתי לפסליו. אני חיבבתי אותו כאמן, אבל הוא עדיין לא עשה שום דבר רציני בעיצוב תעשייתי. הוא ניסה לייצר בעצמו את הכיסאות, כמו שעשה עם כורסת הנדנדה 'Rolling Volume', אבל היה לו קשה. זה נראה מצחיק, כי הוא הדביק עור אדום לשלד ברזל בצורה חובבנית מאוד, כדי לבנות מוצר שכל אחד יוכל להרשות לעצמו לרכוש, אבל דרש תמורתו מחיר גבוה מאוד. אנחנו הצלחנו לתרגם את השפה המתכתית לייצור זול יותר בפוליתילן. מאז כמעט כל שנה אנחנו עושים עבודה משותפת חדשה".
מהמוזיאון לחנות
ב-1999 עלה הקשר המקצועי בין ארד למורוסו מדרגה. ארד הציג את התערוכה "Before and After Now" במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, ולסדרת הכיסאות המפורסמת שיצר עבור מורוסו קרא על שם המוזיאון שבו הוצגו - "V&A". "זה רב־המכר של מורוסו בכל הזמנים. בכל שנה הסדרה נמצאת במקום הראשון או השני בטבלת המכירות", מציינת מורוסו.
"מה שהפך את זה לרב־מכר הוא היופי של הצורה והניסיון של רון לעשות משהו שלא נוצר קודם. ספות הן הרי הדבר הכי משעמם ליצירה - שלושה מושבים ומשענות ושני מסעדים מהצדדים, אבל מה שרון עשה בעל טיפולוגיה שונה לגמרי. מעניין שרון לא שלח לי שרטוטים של העיצוב, אלא וידיאו של טבעת זזה והופכת לספה או כורסה".
ועכשיו לפתיחת מוזיאון חולון הוא שלח לך וידיאו של כיסא ששמו "Holon"?
"אולי רון יכול להציע לי, אבל זה נראה לי קצת מאוחר לביצוע עד הפתיחה", מחייכת מורוסו.
העבודה האחרונה המשותפת של השניים היא מערכת הישיבה "דו-לו-רז", שקשה להגדירה כזולה. הספה, שגודלה 1X2 מטר, מורכבת מ־36 תיבות המזכירות פיקסלים צבעוניים המחוברים זה לזה, ומחירה באיטליה 9,000 יורו. לדברי מורוסו אפשר להרכיב מספת הפיקסלים הזו כל גודל שרוצים. עד היום עוצבה והוצבה הספה בין היתר במוזיאון מומה בניו יורק, במרכז פומפידו בפריז ובברביקן סנטר בלונדון.
אולי זו הסיבה שיש הרבה חיקויים לרהיטים שרק נראים פשוטים אך מחירם יקר יחסית?
"כיסא 'V&A' קטן עולה באיטליה 295 יורו, וכיסא האדווה עולה 160 יורו. אם תבדוק תגלה שהחיקוי של האדווה עולה 100 יורו, כי נדרשת פה עבודה מסובכת, כך שמי שרוצה את הדבר האמיתי - לא שווה לו לקנות חיקוי. אי אפשר לקנות רון ארד בלי לדעת עליו. קונים כי אוהבים אותו".
ועל העיר חולון את יודעת משהו?
"שזה קרוב לתל אביב".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה