"הנהלת פסגות היתה צריכה לראות את סימני האזהרה"

על רקע הסערה שחוללה פרשת פסגות, נשאלת השאלה איך לא נדלקו נורות אזהרה בקרב מי שאמור היה לפקח את פעילותו השוטפת של בית ההשקעות.

רו"ח יניב בוכניק, שותף מנהל במשרד ברלב ושות' המתמחה בביקורת חקירתית, מפנה אצבע מאשימה לעבר הצמרת בפסגות: "האחראים הישירים פה הם ההנהלה והדירקטורים, שהיו צריכים לשאול את עצמם איך הם מצליחים להיות כל כך הרבה יותר טובים ביחס למתחרים. במקרה הספציפי של פסגות, הדיווחים החשבונאיים היו מדויקים - השווי של התיקים היה נכון, אבל הוא הוצג באמצעות מניפולציה. תפקידו של רואה החשבון הוא לבדוק שהבקרות עובדות ולא לשאול באיזו שעה נעשתה הפעולה ולהניח שכתוצאה מכך נוצרו הרווחים של הנוסטרו".

רו"ח עופר אורליצקי, שותף בכיר במשרד ליאון, אורליצקי ושות', מסכים שהנהלת פסגות היא האחראית הישירה: "סימני האזהרה היו צריכים להידלק בהנהלה. היא זאת שצריכה לקבוע נהלים ולהקפיד על יישומם, לבדוק מי עובד על כל תיק ולראות שיש הפרדת תפקידים. נורת אזהרה היתה צריכה להידלק גם בביקורת הפנים של החברה. רואה החשבון החיצוני עושה ביקורת חברה פעם ברבעון, ולא נכנס לפרטי מהלך העבודה אלא לנתונים הכספיים ולכן רוב הסיכויים שדווקא מבקר הפנים יעלה על החריגות".

רו"ח בכיר מאחת מפירמות רואי החשבון הגדולות, שסירב להזדהות בשמו, הוסיף: "מישהו בהנהלה של פסגות היה צריך לשאול מהיכן הגיעו התוצאות האלה. רועי ורמוס צריך לתת הסבר נוקב לשאלה האם ההנהלה ניהלה מעקב ראוי אחרי יישום הנהלים שלה".

רו"ח יזהר קנה, שותף מנהל בפירמת פאהן־קנה, מצביע על אחראי אחר: הרגולציה. "בפיקוח על הביטוח דרשו כבר לפני כמה חודשים שעל קופות גמל תהיה מערכת בקרה פנימית גדולה. פסגות אמרו, על פי הפרסומים, שלא היתה הפרדה בין הנוסטרו לבין הברוקראז'. הרגולטור פה מדדה מאחורי השוק, והבקרה לא מספיק מהירה".

יזהר קנה. "הרגולטור מדדה אחרי השוק" | צילום: אוראל כהן

לפני חודש נחשף לראשונה ב"כלכליסט" כי בית ההשקעות פסגות החליט לסגור את "פעילות הנוסטרו" שלו. ל"כלכליסט" נודע כעת שכספי הנוסטרו של פסגות מושקעים בפיקדונות בנקאיים בלבד ובמק"מים קצרי־טווח. ועדת הנוסטרו פורקה, והכספים פשוט מונחים באותם נכסים סולידיים כמו פיקדונות ומק"מים, ללא שיקולי השקעה של ממש. פרשת פסגות פתחה תיבת שרצים בנוגע לניגודי העניינים החוגגים בשוק ההון: כשגוף פיננסי מנהל פעילות נוסטרו ובמקביל מספק שירותי ברוקראז' (קנייה ומכירה של ניירות ערך) עבור אחרים, הפרצה פשוט קוראת לגנב. כך, סוחר מפולפל המטפל בהשקעות כספי הנוסטרו יתקשה להימנע מהפיתוי להקדים ולרכוש או למכור ניירות ערך, לאחר שקיבל הוראת קנייה או מכירה מסיבית של גוף מוסדי.

השאלה המתבקשת, לנוכח ניגוד העניינים הזה, היא אם אין מקום לפיקוח רגולטורי גם לגבי ניהול ההון הפרטי של הגוף הפיננסי. תקנון הבורסה קובע "חובת נאמנות עבור הלקוח" בכל פעולת קנייה או מכירה. ביולי 2008 חשף "כלכליסט" שרשות ניירות ערך שיגרה לבורסה מכתב המבהיר את הסעיף: "למרות שאין התייחסות מפורשת לכך בתקנון הבורסה, מצופה הפרדה בין פעילות הנוסטרו לבין הפעילות עבור הלקוחות. עובד גוף פיננסי לא יכול לעסוק גם בפעילות הנוסטרו וגם בפעילות הברוקראז'". במכתבה הבהירה הרשות שפעילות הברוקראז' עבור הלקוחות צריכה להתבצע בחדר נפרד מזה שבו מתבצעת פעילות הנוסטרו.

חיים לוי. "לנהל בנפרד את הנוסטרו" | צילום: בועז אופנהיים

"יש סוגים רבים של ניגודי עניינים ואי אפשר למנוע את כולם", מסביר פרופסור בכיר למשפטים. "אין ספק שצריך להיות סוג של רגולציה, אבל אני לא חושב שהפתרון הוא לאסור פעילות ברוקראז' לצד פעילות נוסטרו".

עם זאת, הוא מודה שקשה מאוד לבצע פיקוח על השקעות נוסטרו: "אם מחר אני מחליט להקים קרן גידור שעוסקת באלגו־טריידינג, צריך לפקח עליי? ואם גוף מפוקח כמו חברת ביטוח רוצה להקים קרן כזו אז צריך לפקח עליה? על רקע המשבר הכלכלי, יש גישה שלפיה יש לפקח על גופים שהפעילות שלהם עלולה ליצור סיכון סיסטמטי, אפילו אם הפעילות עצמה חוקית. פעילות הנוסטרו של AIG בנגזרים הפילה שווקים שלמים. ייתכן שיש מקום להטיל פיקוח על גופים עם היקפי מסחר דרמטיים".

בכל הנוגע לשוק הישראלי, הוא מסופק אם תוטל רגולציה שכזאת. מקורב לרשות לניירות ערך מצטרף לדעה זו: "זה קצת פטרוני לבוא ולמנוע מגופים שמחזיקים נוסטרו לעסוק בפעילות ברוקראז'. עם זאת, צריך לשקול להטיל מגבלות שיצמצמו את רמת הסיכון בין שתי הפעילויות".

בכיר לשעבר במערכת הבנקאית הוסיף: "רפורמת בכר המליצה, בצדק, להפריד את הנוסטרו של הבנקים מניהול כספי אחרים, בכך שהיא לקחה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. עם זאת, יש הבדל תהומי בין הנוסטרו של הבנקים לנוסטרו של גופים מוסדיים.

"הנוסטרו של הבנקים נובע ממנוף פיננסי של גיוס פיקדונות, כשעל כל שקל הון עצמי מנהל הבנק נוסטרו של 11 שקלים. היקף הנוסטרו הוא עצום, ורובו מושקע באשראי ולא ניירות ערך. לעומת זאת, הגופים המוסדיים כמו פסגות מנהלים רק את ההון העצמי שלהם". לדבריו, ההון העצמי של הגופים המוסדיים צריך לשכב בהשקעות סטטיות, ולא להיות מעורב במסחר יומי.

פרופ' חיים לוי סבור שטמונה סכנה אינהרנטית בנוסטרו גדול של גוף השקעות: "החשש הוא שאותו גוף יקנה עבור הנוסטרו שלו ניירות שהוא קונה דרך קופות הגמל אחרי שהעלה את מחירן באופן מלאכותי. לכן בכל חברה שמנהלת נכסים ביותר מ־30 מיליארד שקל, הנוסטרו צריך להישאר ברמה שלא תעלה על 5–10 מיליון שקל. את הכסף הגדול שנצבר מהרווחים צריך לשים במקום אחר, להקים חברה אחרת שלא קשורה לאותו גוף, שתנהל בנפרד את הכספים בלי ועדות השקעה משותפות או אנשים שיכולים לעבור מדלת לדלת".