השבוע: עם חברים כאלה

אין לי חברים בפייסבוק, אף שיש לי הרבה חברים. עליי להודות שעוד לא חשתי צורך להתכתב עם אנשים זרים. יש מי שיחשוב שלקיתי בהפרעת אישיות מודרנית שעוד לא הוכנסה ל־DSM (המדריך למחלות נפש); אני, אגב, מרגישה בסדר. מבשלת, אופה, מכבסת, תולה, קוראת, כותבת ולא זקוקה בשום צורה לצרצור של ה־ICQ כדי להרגיש קיימת.

הגיל? תתפלאו לשמוע, אני מכירה בני נוער וצעירים שגם הם חיים מצוין עם הליקוי הסוציומטי הזה באישיותם, ואין להם, כמו לי, שום חסך. הם גם לא פגשו על הדרך פדופיל באינטרנט או סתם חבר עילג וגס רוח.

אני לא פוסלת את העולם האינטרנטי, אני מרבה להשתמש בו ומודעת ליתרונותיו, בעיקר אלה המקלים על הנגישות. מן הצד השני אני מודעת גם לחסרונותיו ולסכנות הטמונות בו לילדים ומבוגרים בלתי בשלים, העלולים ליפול אל תוך פח הזבל שהוא מציע, ויש שם טינופת בשפע.

הפדופיל שהתכתב עם אלף קטינות ונחשד לכאורה באינוס של שלוש מהן הוא אחד מני רבים שמסתובבים ברשת חופשיים ומסוכנים. הורה שנעדר, שלא מבין או שלא מתעניין בעולם התוכן של ילדיו, עלול יום אחד לגלות שאנשים לוקים בנפשם חדרו לביתו בדיוק כמו וירוס למחשב. אלא שבשונה מהווירוס, שבמקרה הגרוע יהרוס את המחשב, כאן מדובר בנפש רכה של ילד. כל כך הרבה איומים מסכנים את ילדינו והם לא בשליטתנו, ודווקא הווירוסים האנושיים האלה לא נמנים עם ברירת הגורל.

להבדיל, סטס מסיז'ניקוב, שר התיירות, והגברת נתניהו, כל אחד לחוד, מחפשים בימים אלה Firewall, שימנע מווירוסים קטנוניים ולא לויאליים לחדור לסביבתם הקרובה - הוא לנסיעות שלו, היא לאפידרמיס שלה. על פי ידיעות שפורסמו בימים האחרונים, מסיז'ניקוב הצליח לגרום אי־נוחות בולטת למארחיו, הזרים והישראלים כאחד, כאשר העדיף בילויים עד אור הבוקר על פגישות רשמיות. על פי מקורביו - ציטוט ישיר, לא נגענו - "לבחור צעיר ונאה" (להלן השר), "ולא שמן ולא קירח, מותר בערב אחרי שעות העבודה לצאת לבלות ולשתות כמה דרינקים". השר, שמרגיש רדוף עד ברזיל, יכול להתנחם בחברים שפרגנו לו על הקוביות. שרה נתניהו, לעומתו, מצאה שהחברה הטובה שלה לא רק שלא סנגרה עליה והחמיאה לה שהיא נאה וחתיכה, אלא גם מכרה אותה לאלון פנקס. ועכשיו את מי זה מעניין שהכחישה?