יובל רן לביהמ"ש: "מימון רשם את מניות י.ו.א.ל תחת איש קש"

בתביעה שהגיש לבית המשפט בטקסס בסוף השבוע נחשפת לראשונה מאז קריסת קווי אשראי גרסתו של יובל רן, בעל השליטה בחברה שברח לחו"ל, למה שקרה לטענתו מאז ועד היום. הניסיונות לברר מה הביא לקריסה, שהחלו לאחר מינוי המפרקים של החברה - עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ' - נתקלו בלא מעט מכשולים. לבסוף, בשנת 2004, גיבשו המפרקים את כתב התביעה והגישו אותו לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הטענה המרכזית בכתב התביעה היתה שרגע לפני קריסתה של קווי אשראי מכרה החברה את תאגיד הנפט י.ו.א.ל שהיה בשליטתה לקובי מימון וחיים צוף במחיר נמוך באופן בלתי סביר ותמורת מתן טובות הנאה אישיות לרן. עד היום המשפט לא ממש החל, בין השאר משום שהמפרקים לא הצליחו לבצע מסירה מסודרת של כתב התביעה לחיים צוף, אחת הדמויות המרכזיות בפרשה. הדיונים הספורים שכן התקיימו בתביעה היו בעניינים ביורוקרטיים כמו האם חלה התיישנות או האם מסירת כתב התביעה לחיים צוף נחשבת ל"המצאת תביעה" על פי דין. גרסתה של דמות המפתח בפרשה, יובל רן, מעולם לא נשמעה - לא בכתב הגנה, לא בבתי המשפט, לא בתקשורת ולא בפורומים סגורים.

קובי מימון | צילום: ישראל הדרי

ההתפתחות הדרמטית ביותר מאז קריסת קווי אשראי התרחשה בסוף השבוע. לאחר שהוד גיל, חברו ושותפו של קובי מימון, הגיש נגד רן תביעה בארצות הברית בטענה כי רן גנב את זהותו לצורך פתיחת חברה בארה"ב (ראו מסגרת) - הגיש רן את תגובתו לבית המשפט בטקסס. רן הכחיש את כל הטענות שהועלו נגדו והגיש במקביל תביעה נגדית נגד מימון, צוף וגיל. בתביעה חושף רן לראשונה, באופן תמציתי, את גרסתו למה שאירע ב־15 השנים האחרונות.

תאגיד הנפט נרשם תחת גיסו של מימון

"בשנת 1995 יובל רן רכש את גרעין השליטה בחברת י.ו.א.ל, תאגיד הנפט והגז הגדול בישראל", נכתב בתביעה, "באותה שנה קובי מימון, שהיה בעל מניות מיעוט בי.ו.א.ל, הגיש תביעה נגד קווי אשראי בטענה כי עסקת רכישת השליטה בי.ו.א.ל על ידי קווי אשראי לא היתה חוקית. במסגרת זו הושג הסכם פשרה, שלפיו מימון הסכים לרכוש 50% מי.ו.א.ל מקווי אשראי. עם זאת, מימון רשם את המניות הנרכשות תחת זהות בדויה של רוברט ארקנס, שלא היה קונה אמיתי אלא איש קש של מימון. הנטייה של מימון להשתמש באנשי קש בעסקיו חזרה על עצמה בכל העסקאות של מימון. ארקנס לא היה מודע למה שהוא לכאורה רכש, לא היו לו המקורות הכספיים למימון הרכישה, ובאמצעות סיוע של רן - מימון מימן את מלוא הרכישה דרך חברות שונות שמוחזקות ומנוהלות על ידי אנשי הקש השונים שלו". רוברט ארקנס, שמת בינתיים, היה בעלה של אחותו של מימון ותושב בלגיה.

לפי כתב התביעה, "1996 היתה שנה שנרשמה בה אחת הקריסות הגדולות בשוק האשראי הישראלי - עקב משבר בשוק הלוואות הסאב־פריים. בשל כך קווי אשראי החלה לסבול מהפסדים כבדים. מימון, שבשלב הזה כבר היה בעלים חלקי של י.ו.א.ל, הציג לקווי אשראי את שני אנשי הקש החדשים שלו: חיים צוף והוד גיל. ביחד, צוף ומימון קיבלו סיוע מרן, והחלו

השתלשלות הפרשה האם רן ישתף פעולה עם המפרקים? אם ישתף יובל רן פעולה ויסייע להם להוכיח כי קווי אשראי אכן מכרה, כפי שטוענים המפרקים, את אחזקותיה בקבוצת הנפט י.ו.א.ל לקבוצת מימון במחיר נמוך באופן לא סביר ותמורת טובות הנאה, יקל הדבר על המפרקים להשיב את נכסי הנפט לקופת הפירוק של קווי אשראי סיון איזסקו, תגובה אחתלכתבה המלאה

לנהל את קווי אשראי. המטרות הסופיות של צוף ומימון היו להשיג בעלות ושליטה מלאה על קבוצת י.ו.א.ל. כדי להשיג מטרה זו צוף ומימון פעלו במישרין ובעקיפין, ועשו כל מה שרק יכלו כדי להשיג את מלוא מניות קווי אשראי בי.ו.א.ל.

"בשנת 1997, רגע לפני קריסתה הסופית של קווי אשראי, היא מכרה לקבוצת מימון את שארית אחזקותיה בי.ו.א.ל. בזמן זה רן עזב את ישראל לארה"ב.

"בשנת 1998 מונו מפרקים לחברת קווי אשראי. המפרקים הגישו תביעה בהיקף של 500 מיליון שקל נגד מימון, צוף, גיל, רן ו־38 אחרים. הטענה המרכזית של המפרקים היתה כי קבוצת מימון רכשה את השליטה בקבוצת י.ו.א.ל במחיר נמוך באופן לא הגיוני וביצעה הונאה.

"בשנים 1997–1998 צוף ומימון הקימו חברה אמריקאית בטקסס בשם ורנו ארה"ב. חברה זו הינה חברה־בת בבעלות מלאה של ורנו הולנד, שמוחזקת על ידי צוף ומימון. רן מונה לשמש נשיא החברה.

"בשנת 2000 מימון וצוף החליטו להפעיל את ורנו ארה"ב באותה הדרך שבה פעלו חברות־בנות אחרות של ורנו הולנד. החברה החלה במסחר ברהיטים ואמנות. רן משמש נשיא החברה, וכספים מועברים מהולנד לארה"ב וחזרה.

"משנת 2000 עד 2006, רן, צוף ומימון שוחחו מדי יום. ההיררכיה באותה התקופה הציבה את מימון בראש, אחריו צוף ואחריו גיל. מימון היה הבוס הבלתי מעורער. צוף וגיל היו אנשי קש שעבדו בשביל מימון.

גיל טוען כי רן השתמש בזהותו הוד גיל הגיש מחדש את התביעה נגד רן גיל הגיש בטקסס לפני כשבועיים תביעה נגד יובל רן, ביטל את התביעה יממה לאחר שהוגשה אולם בהמשך הגיש אותה מחדש סיון איזסקו, תגובה אחתלכתבה המלאה

"במהלך השנים 2006–2008 רשות המסים ההולנדית ורשות ההגירה לעובדים זרים בלתי חוקיים בהולנד ניהלו במקביל חקירות. נוסף על כך, המפרקים של קווי אשראי רשמו התקדמות בדיונים המשפטיים בתיק. כתוצאה משלושת אירועים אלו, הוד גיל נשלח מהולנד לארה"ב, בתפקיד נציג הבעלים של ורנו הולנד, כדי לנהל את ורנו ארה"ב יחד עם רן. יתר על כן, גיל הביא עמו מנהל בשם אמיר סנקר, שלפי גיל עבד עמו מאז שנת 2003.

"במהלך 12 שנים (1997–2008), ורנו ארה"ב היתה חברה־בת בבעלות מלאה של ורנו הולנד. ורנו הולנד נמצאת תחת חברת BVI הרשומה באיי הבתולה - אבל באופן חשוד, חברת BVI הופכת לחברה אחרת מדי 3–4 שנים. חברת ה־BVI הראשונה (שהחזיקה בוורנו הולנד) נקראה Zenith Holding Ltd, החברה השנייה נקראה Blenfield XXII והשלישית נקראת Chesny Estates Ltd. הבעלים האמיתיים של חברות BVI אלו הוא המוכ"ז (מי שתעודת המניה מוחזקת אצלו פיזית - ס"א). קבוצת מימון משתמשת בעובדה זו על מנת לשנות את הבעלות על החברות כרצונה".

"מימון, צוף וגיל רקחו מזימה נגד רן"

עוד לפי התביעה, "בסוף 2008, בית המשפט בישראל קבע כי חלה התיישנות בתביעה של המפרקים של קווי אשראי. מיד לאחר מכן, הוד גיל, הבעלים והנציג של ורנו הולנד, הודיע לרן שהוא מתכנן לעזוב את ארה"ב. גיל טען שהוא הבעלים של ורנו ארה"ב ושל Chesny Estates. יש לציין כי במהלך השנים, מערכת היחסים העסקית היתה ישירות בין רן לבין צוף בלבד. גיל היה רק איש הקש של צוף. גיל מעולם לא עשה עסקים משמעותיים כלשהם משל עצמו. הוא היה נחות לעומת צוף, והוא תמיד מילא באופן מלא ומוחלט אחר הוראותיו והנחיותיו של צוף".

כיום כבר חלה התיישנות פלילית בפרשה אלא אם כן יוכח כי מי מהמעורבים בה ביצע עבירות נמשכות שנמשכו גם בשנים האחרונות. עם זאת, המפרקים של קווי אשראי הגישו תביעה אזרחית לפני שחלה התיישנות אזרחית בפרשה - ולכן ההליך ממשיך להתנהל.

"עם המיתון בארה"ב, המנהלים והבעלים של ורנו ארה"ב קיבלו החלטה לסגור את רשת חנויות הרהיטים ברנדונס שוורנו ארה"ב הפעילה ביוסטון, ובמקומה לפתוח את חנות הרהיטים DFM", ממשיך רן לגלול בתביעתו. "ההחלטה התקבלה על ידי גיל, צוף, מימון ורן. מאחר שגיל עזב את ארה"ב, צוף נאלץ כעת לבקר בארה"ב לעתים תכופות, והוא בקיא בכל הפרטים הללו, כפי שהוא היה במשך 12 השנים האחרונות - כתוצאה מתקשורת עם רן.

"ב־2009 קרו מספר אירועים במקביל. 1. ביהמ"ש העליון בישראל ביטל את קביעת ההתיישנות בתיק קווי אשראי. 2. פורסמה כתבה החושפת עסקאות בעלי עניין שבוצעו בין מימון, צוף וגיל לבין חברות מקבוצת י.ו.א.ל וצ'סני אסטייטס. 3. דווח כי בעלי מניות בישראמקו אינק (החברה הנשלטת ע"י י.ו.א.ל, ס"א) פתחו בחקירה על אודות עסקאות בעלי עניין בחברה. 4. היחסים בין יובל רן לבין קובי מימון וחיים צוף נעשו מתוחים.

"במטרה למנוע את האפשרות כי רן יחזור לישראל בתקופה זו, וכדי להפעיל עליו לחץ נוסף, מימון, צוף וגיל רקחו מזימה. אמיר סנקר היה באותה התקופה המנהל מטעמם בחנות הרהיטים DFM. מימון, צוף וגיל תכננו וביצעו גניבה וזיוף מסמכים ונתנו הצהרות כוזבות לגבי רן לתקשורת הישראלית.

"קובי מימון, חיים צוף והוד גיל יזמו ניסיון להסיט את הציבור הישראלי נגד רן, כך שהוא יפחד אפילו לשקול לחזור לישראל. יתרה מכך, שלושתם מנסים לגרום לזה להיראות כאילו הם לא שילמו לרן כסף תמורת הבעלות והשליטה בי.ו.א.ל. כמו כן, במטרה לפגוע באמינותו של רן, הם הגישו תביעה שלפיה ורנו ארה"ב, ברנדונס ו־DFM לא נמצאות בבעלותם, ורן המציא את כל הסיפור הזה. אולם הסיפור האמיתי הוא ההפך המוחלט.

"למעשה, המסמכים שגיל הצהיר עליהם לרשויות ההגירה האמריקאיות (INS) מראים כי הוא הצהיר שהוא (גיל) הינו הבעלים והמפעיל של צ'סני, ורנו הולנד וורנו ארה"ב. נוסף על כך, אמיר סנקר הצהיר לאחרונה לרשויות ההגירה האמריקאיות שהוא המנהל של DFM. גיל וסנקר זייפו את חתימתו של רן על גבי צ'קים של החברה.

מימון: "הטענות יתבדו מהר"

לפי התביעה, "מימון, צוף וגיל האשימו את רן, שלא בצדק, בטענות שקריות ומסולפות בניסיון להביך ולפגוע בתדמית של רן. גיל הוציא את דיבתו של רן והוא זה שגנב את זהותו של רן והעביר כספים באופן בלתי חוקי מוורנו ארה"ב. גיל הציג מספר רב של מסמכים מזויפים לרשויות ההגירה האמריקאיות בניסיון לשהות בארה"ב באופן בלתי חוקי. מימון, צוף, גיל וסנקר ניסו והצליחו לזייף צ'קים של ורנו ארה"ב, ברנדונס ו־DFM. ביחד הם העבירו באופן בלתי חוקי קרוב למיליון דולר מההון של ורנו ארה"ב. גיל גם העביר באופן בלתי חוקי כסף מברנדונס ושלח באופן בלתי חוקי את הכספים לחשבונותיו הפרטיים בטקסס, ישראל, סין ולחשבון הבנק של צ'סני אסטייטס בשוויץ.

"תחת הוראותיהם הישירות של מימון וצוף, סנקר וגיל גנבו מרן פריטים אישיים, כולל מחשבו האישי ומסמכים.

"התובע (רן) מבקש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו וכן פיצויי ענישה, כמו גם כיסוי עלויות המשפט. מימון, צוף וגיל פעלו בזדון כאשר הגישו את התביעה נגד רן. רן דורש כי קובי מימון, חיים צוף, הוד גיל ואמיר סנקר יתייצבו על דוכן העדים לחקירה. רן תובע פיצויים בסכום של 15 מיליון דולר".

עורך דינו של מימון, פיני רובין, מסר: "אני שומע לראשונה על הגשת התביעה על ידי יובל רן. איני מכיר את תוכנה של התביעה. אם תוכנה הוא כפי שאתה מספר לי, אז קרוב לוודאי שהדברים יתבדו חיש מהר כפי שדברים אחרים שיוחסו לקובי מימון התבדו".

מסנקר נמסר: "אני עבדתי אצל יובל רן וקיבלתי משכורת ממנו. סגירת החנויות נעשתה מאחר והוא לא שילם את שכר הדירה ואת החובות לספקים".

לא ניתן היה להשיג את תגובתם של צוף וגיל.