אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הרצת מניות: מתי מריצים כחוק ומתי מריצים לכלא צילום: shutterstock

הרצת מניות: מתי מריצים כחוק ומתי מריצים לכלא

בעוד שבבית המשפט העליון יש נטייה להרשיע בעבירות של הרצת מניות, בבית משפט השלום בת"א מרבים בשנים האחרונות לזכות את הנאשמים. על רקע פרשת פסגות, כלכליסט סוקר את הפסיקות המובילות בתחום

08.02.2010, 10:10 | משה גורלי

"החיים עשירים מכל דמיון", כתב השופט אהרן ברק על מגוון התרגילים שדמיונם של שחקני שוק ההון מסוגל לייצר. סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך מגבש את עבירת הרצת המניות. לסעיף שני חלקים: 54(א)(1), שאוסר על הנעה לרכישה או מכירת מניות באמצעות מצג כוזב או מטעה או בהעלמת עובדות מהותיות; סעיף 54(א)(2) אוסר על השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך.

הסיפור הנוכחי של פסגות טרם הבשיל לכתב אישום. החשד הוא לעבירה על סעיף 54(א): הרצת שערי אג"ח דלק נדל"ן ה' כדי למכור בשער גבוה יותר והטיית שערי איגרות חוב ממשלתיות כדי להשפיע בדרך פסולה על מכרזים שהוציא האוצר.

כיוון שמדובר בעבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר, יש להוכיח את היסוד הנפשי של כוונת המרמה. השופט אהרן ברק העביר מסר לשופטים בכמה פרשות שהסתיימו בהרשעה: אל תחששו, אתרו את התכלית האמיתית של ההתנהגות והרשיעו בכל מקום שתזהו תרמית.

אהרן ברק מרשיע: "מתן הוראת קנייה או  מכירה בלא רצון לקנות או למכור הוא פעולה אסורה", צילום: יריב כץ אהרן ברק מרשיע: "מתן הוראת קנייה או מכירה בלא רצון לקנות או למכור הוא פעולה אסורה" | צילום: יריב כץ אהרן ברק מרשיע: "מתן הוראת קנייה או  מכירה בלא רצון לקנות או למכור הוא פעולה אסורה", צילום: יריב כץ

ב־2008 זיכו בתי המשפט נאשמים בכמה פרשות בתל אביב, אגב ביקורת נוקבת על הפרקליטות שנענתה למסר של ברק. שופטי השלום והמחוזי ציננו קצת את ההתלהבות.

וממש ביום האחרון של 2008 קיבל העליון הזדמנות להחמיר והפך זיכוי להרשעה, אגב מתן פרשנות מחמירה לעבירת ההנעה שחלקו הראשון של סעיף 54(א).

הרשעות בירושלים

שלוש פרשות שהגיעו לבית המשפט העליון ב־1996, 1998 ו־2000 אפשרו לנשיא ברק להפיח תוכן בסעיף התרמית, 54(א)(2). הוא אינו תוחם את המקרים האסורים ב"רשימה סגורה" כדי לא להגביל את בתי המשפט בעתיד. "החיים עשירים מכל דמיון", כתב, בייחוד בתחום "חי ותוסס זה של המסחר בשוק ניירות הערך".

בפסק דין חרובי (מניות אנדין) הוכחה התרמית באמצעות ראיות נסיבתיות שעיקרן רכישת כמות גדולה של מניות סמוך לתחילת המסחר, הלוואה למימון הרכישה ודרכי המימוש. בפסק דין טמפו הבחין ברק בין "ייצוב" לגיטימי של שער מניה לבין מניפולציה אסורה שהוכחה לשיטתו במקרה זה: "למערערים היה תמריץ ברור בהעלאת שער מניית טמפו בירה הן לשם קביעת מחיר גבוה יותר בהנפקה; הן לשם היענות גבוהה להנפקה והן לשם קביעת שער ריבית נמוך במכרז האג"ח הדולריות".

בפסק דין מקבץ תשואה, הרצת מניות בנק החקלאות, ברק מניח את תפיסתו העקרונית: "ניתן לומר בבטחה כי מתן הוראת קנייה או מכירה בלא רצון לקנות או למכור, ואך מתוך רצון לגרום על ידי כך לשינוי במחיר המניה, הוא פעולה אסורה על פי סעיף 54(א)(2). יש בפעולה זו 'השפעה' על תנודות השער של ניירות הערך. השפעה זו היא 'בדרכי תרמית', שכן ההיצע או הביקוש אינם משקפים תחזית כלכלית (נכונה או שגויה) אשר לערך המניה, אלא פעולה מלאכותית שמטרתה אך התנודה בשערו של נייר הערך".

זיכויים בתל אביב

בפברואר 2008 זיכתה סגנית הנשיא בבית משפט השלום בתל אביב זיוה הרמן־הדסי את יוסף גרינפלד מבעלי קרדן. התביעה טענה שהשתמש במידע פנים כדי להעלות באופן ניכר את ערך החברה באמצעות רכישה נרחבת של מניותיה. השופטת ביקרה את הפרקליטות שהפעילה את הכלי הפלילי על התנהגות מקובלת בשוק ההון. "אני חוששת כי אם נאמץ את גישת התביעה, נחצה את הגבול, נגיע להפללה מיותרת ומזיקה של תחומי התנהגות מקובלים בתחום המסחר בשוק ההון...".

חודשיים אחר כך זיכה השופט מנחם קליין, גם כן בבית משפט השלום בתל אביב, את אופמת ואת מנהליה גולן כהן ורונן רשף שהואשמו בהרצת מניית פרטנר. "יש סבירות ממשית לגרסה כי הנאשמים פעלו מתוך שיקולים מקצועיים וכלכליים גרידא, מתוך הפעלת הידע המקצועי והניסיון המעשי שצברו, ולפיכך אין במעשיהם כל עניין פלילי", כתב השופט, שכמו סגנית הנשיא ביקר את הפרקליטות שהגישה כתב אישום על ניהול סיכונים בדרך של ניתוח בדיעבד.

ביולי 2008 דחה המחוזי בתל אביב את ערעור המדינה על זיכויים של יונתן קיי וניר הורה, מנהלי נוסטרו במחלקת המעו"ף של אילנות־בטוחה. השניים זוכו ב־2004 בידי השופטת זיוה הרמן־הדסי מסעיף התרמית. שופטות המחוזי (סביונה רוטלוי, יהודית שיצר, עופרה סולומון־צ'רניאק) קבעו שהתביעה נכשלה בניסוח אישום שמכוון לתרחיש אחד ויחיד: האפשרות של "עסקה עצמית" בדרך של מפגש בין הפקודות הנגדיות שנתנו קיי והורה. ביהמ"ש קיבל את התזה שביצוע עסקה עצמית במקרה הוא תיאורטי בלבד עד בלתי אפשרי.

ההתנהגות קובעת

בפרשת ישטק, בסוף 2008, הכריע ביהמ"ש העליון במחלוקת עקרונית: האם עבירת ההנעה בתרמית, 54(א)(1), היא "התנהגותית" או "תוצאתית". האם די בהתנהגות פסולה כדי להרשיע או שצריכה להיות לה תוצאה - שמישהו אכן יונע עקב התרמית.

המחוזי זיכה את אביהו הורוביץ ובן ציון פרקו. העליון הרשיע והרחיב את העבירה בכך שהחיל אותה על ההתנהגות בלבד. השופטים ציטטו ממאמר של יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' זוהר גושן, שבו טען שהסעיף אינו מעמיד במרכז את מחיר השוק של נייר הערך אלא את הפגיעה במנגנון שעל פיו הוא מתומחר, ואת ההשפעה הפסולה על קבלת ההחלטות של המשקיע. לא ברור אם לפס"ד זה היתה השפעה על החלטת גושן בעניין פסגות, בכל אופן מעניין אם מגמת הזיכויים תשתנה, אם וכאשר יוגש כתב אישום.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



6 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
הרצת מניות פרטנר-השופט מנחם קליין
"יש סבירות ממשית לגרסה כי הנאשמים פעלו מתוך שיקולים מקצועיים וכלכליים גרידא, מתוך הפעלת הידע המקצועי והניסיון המעשי שצברו" זה מה שכתב השופט קליין בפסק הדין על העבריינים שהריצו את פרטנר 50% (אני לא זוכר בדיוק) דקה לפני סיום המסחר על מחזור של כמה מליוני שקלים. למחרת בפקיעה הרוויחו עשרות מיליונים . זו פסיקה הזוייה של שופט שאינו כשיר לשפוט בעברות כלכליות שקשורות בשוק ההון. הנזק שהפושעים האלו גרמו לבורסה הוא ענק כמו הרווח שניכנס לכיסם. תאוות הבצע העבירה אותם על דעתם וחבל שפסק הדין לא שלח מסר אחר. יש להקים בית משפט כלכלי-ודחוף והמקרה הזה מדגים מדוע.
רז  |  09.02.10
3.
שופטים הפכו את המרמה בניירות ערך לבדיחה. חוסר מקצועיות וחוסר הידע הנו מובהק
בארצות הברית על עבירות כאלה, העונשים הם עשרות שנים בכלא. אצלנו, מזכים בתיקים שאתה עומד ומשתהה האם השופטת קיבלה שוחד. הרי זה בלתי הגיוני. אבל גם אם מרשיעים, מאחר והמדובר בנאשמים "חשובים" אז במקום להעניש ב30 שנות מאסר, הם יישבו שנתיים במעשיהו. זו בדיחה ובנסיבות כאלה, עדיף שבכלל לא יגישו כתבי אישום, כי העלות של ניהול חקירה כזו, אם בסופו של דבר העניין מסתכם בשתי שנות מאסר, בטלה בשישים. כבר עדיף שימשיכו לרמות. הרי ממילא אנו מוקפים ברמאים.
גל  |  08.02.10
לכל התגובות