אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ירושלים של מטה צילום: אוראל כהן

ירושלים של מטה

בזמן שאנשי המרכז מחפשים פתיתי שלג להצטלם לידם ואחר כך ממהרים למסעדת גורמה בלב שוק מחנה יהודה, אנחנו - הירושלמים - נשארים נאמנים לפינות החבויות שלנו

08.02.2010, 20:27 | שאול אמסטרדמסקי

זה שש שנים אני חי בירושלים, אחרי שאת כל ילדותי העברתי באזור גוש דן. שש שנים בלבד, אבל כבר בתקופה הזו התרגלתי להלך הרוח הירושלמי. זה שמתעקש לבוז לתל־אביבים שעולים מדי חורף לעיר ובוהים במקומיים משל היו דגים באקווריום.

ובזמן שאנשי המרכז מחפשים פתיתי שלג להצטלם לידם ואחר כך ממהרים למסעדת גורמה בלב שוק מחנה יהודה, אנחנו נשארים נאמנים לפינות החבויות שלנו.

לקנות רוגעלך ביום שישי לא בקונדיטוריית מרציפן, אלא במאפיית חבה בצד השני של השוק; לאכול מנת פלאפל באשתנור בדוכן התימני ליד מגרש הרוסים, ולא בדוכן המצועצע שבכניסה לשוק; להתענג על הבורקס הטורקי מול בניין כלל במקום על מנה ב־150 שקל בארקדיה; לאכול באמצע הלילה ובעמידה ופל בלגי עם קרם ערמונים וקינמון בחגיגה של באבט, במקום עוד סופלה משועמם באחת ממסעדות העיר.

על פי רוב ירושלים נדמית לתל־אביבים כצעצוע לא שווה במיוחד. עיר נשכחת, מעבר להרי החושך. מין מקום כזה שצריך לעלות בשביל להגיע אליו. ומשום שעלייה היא פעולה הכרוכה במאמץ, רצוי שהתמורה תהיה ראויה. לכן נדמה שבשנים האחרונות מנסה ירושלים יותר ויותר להוכיח לשוכני השפלה כי היא מעוטרת שכיות חמדה, כאלה שמצדיקות לשפוך 1,200 שקל לזוג ללילה במלון ממילא. ומהן אותן שכיות חמדה? קניון חדש ויוקרתי מול החומות, החנות הראשונה של גאפ בישראל, מלון בוטיק מול תחנת הרכבת הישנה, פאבים בעלי צביון תל־אביבי למהדרין בלב העיר, ובקרוב (אולי) גם הוולדורף אסטוריה. אה, וגשר המיתרים.

שיר השוק

אבל ירושלים היא לא אף אחד מאלה. ובשביל אלה מוטב שלא לנסוע שעה לכל כיוון. כי ירושלים היא סרט בלב סמדר בערב שישי עם בירה בכוס פלסטיק ופופקורן מלוח מדי; היא רביצה בבית קפה סתמי בעמק רפאים בשעת צהריים; היא שעת בין־ערביים באמפיתיאטרון בהר הצופים או בתצפית בכניסה לבית הקברות בהר הזיתים; היא בית ש"י עגנון ובית אליעזר בן יהודה; היא הרחובות השלווים מחופי העצים של בית הכרם הישנה; ומעל הכל - היא שוק מחנה יהודה ביום שישי. אבל לא סלט אנדיב במחניודה, אלא קילו עגבניות בשני שקל ו־30 ושקית של לחמניות שעכשיו יצאו מהטאבון.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
לדפנה מרעננה
דפנה, עד כמה אופייני ליפיי נפש לשאול שאלה כזו.... עד היום ממרום שנותייך, לא טרחת להגיע לירושלים בסוף שבוע ???? שאם לא כן לבטח היית יודעת שירושלים היא עיר ככל הערים, וגם בה יש חיים לפני ואחרי רדת החשכה. אז לעניות דעתי, הניחי את דעותייך הפוליטיות בצד, ועלי לעיר הקודש בירתנו הניצחית ירושלים, ותחווי את החוויה.
David , צפון  |  14.02.10
2.
ומה עושים בירושלים בסופ"ש?
מה לעשות רוב "השמאלנים יפה הנפש" שגרים במרכז יכולים להרשות לעצמם לעלות לירושלים רק בשישי-שבת. השאלה היא האם יש מקומות חמד שאותם ניתן לפקוד בשבת? או שמא העיר סגורה ומסוגרת על בריח. עם תענה על זה מר אמסטרדמסקי, אזי מצאת מבקרת שתעלה לעיר הקודש בשמחה
דפנה , רעננה  |  12.02.10
1.
גם וגם
ירושלים היא כל מה שציינת וכמובן עוד הרבה מאוד מעבר לזה. למה ללעוג למסחר החדש והנוצץ? ראשית, הוא מוצלח מאוד ואין סיבה ללעוג לו לגופו של עניין, גם אם הוא נובורישי. מרכז ממילא לא רק נוצץ אלא גם יפה מאוד, הפאבים בלב העיר מוצלחים, והוולדורף אסטוריה - הלוואי על כולנו. שנית, המסחר החדש גם מביא הרבה מאוד אנשים לעיר - מה שמסייע למסחר הישן. הוא מייצר תחרות, גורם לשדרוג עסקים קיימים, מייצר עוד ועוד מקומות עבודה ומחזיר את האנשים למרכז העיר. ולבסוף, בעוד כמה שנים, זה גם יהיה מסחר ישן. המוסדות החדשים והנוצצים יהפכו להיות חלק מאבני היסוד של תרבות הפנאי הירושלמית: קפה בארומה ממילא על המרפסת מול הנוף, בירה במדרחוב בן שטח ביום שישי בצהריים, לחם עגבניות בלה גוטה בבקעה לקראת שבת...
09.02.10