איך נגיפים משתלטים עלינו?

כלב. חסנו אותם

מה בזומבים כל כך מרתק אנשים? דמות הזומבי צמא הדם נולדה, ככל הנראה, בדת הוודו של האיטי. אך כמעט בכל תרבות מסתובבות אמונות על קללה שמשתלטת על מוח האדם והופכת אותו למפלצת. האם הסיפורים האלה מבוססים רק על פחדים קדמוניים, או שיש להם אחיזה במציאות? מתברר שיש להם אחיזה במציאות, ולאחיזה הזאת קוראים כלבת.

את הכלבת מחולל נגיף שנמשך במיוחד לרקמות העצבים, ומבצע את זממו בתוך תאים בגוף, שבהם הוא משתמש כמו בחדר מלון שגובה לפי שעה. ובכל פעם שהנגיף מסיים עם זממו, הוא מוכרח לעבור ליעד הבא. לשם כך יש לו, לנגיף הכלבת, טריק קטן בשרוול החומצה הגרעינית שלו: מחלת הכלבת. בתהליך אטי ונחוש נגיף הכלבת מטפס אל המוח שלנו, כשהוא מנצל את מנגנוני התעבורה הבין־תאיים הקיימים בגוף. כשהוא מגיע אל המוח, הוא יודע בדיוק באילו חוטים למשוך ועל אילו כפתורים ללחוץ כדי לשנות את ההתנהגות שלנו. הוא מגביר את האגרסיביות של החולה, והופך אותו למכונת לחימה ונשיכה גדולה, מרושעת ומזילת ריר. הריר, כמובן, מכיל כמויות של נגיפי כלבת, והנשיכות והשריטות, שהן תוצאה של המשחקים של הנגיף במוח שלנו, הן העוזרות לנגיפים להגיע לפונדקאי הבא.

נגיף הכלבת רחוק מלהיות היחיד שמשתמש בתרגילי שליטה מוחית. גם נגיף השפעת, למשל, משתלט על הגוף שלנו בצורה מתוחכמת. אלפי שנות אבולוציה הולידו נגיפי שפעת שיודעים כיצד להפעיל מבפנים את מנגנוני הגוף באופן שנוח להם, ולאו דווקא לנו. המנגנון שנגיף השפעת מפעיל הוא רפלקס העיטוש. במקור, אנחנו מתעטשים כשחלבונים זרים נכנסים לנחיריים שלנו. אבק גורם לנו להתעטש כי הוא מכיל חלקיקי עור שמלאים בחלבונים. השפעת לוחצת על הכפתורים הנכונים כדי לגרום לנו להתעטש, אך לא כדי להרחיק פולשים אלא כדי להפיץ את עצמו על האנשים שסביבנו, או על משטחים שבהם יוכל להמתין לקורבן הבא. כל יצור זעיר והאסטרטגיה שלו למשחקים בבני אדם.

אבל סיפורה של הכלבת הוא בכל זאת יוצא דופן. זוהי אחת המחלות האנושיות היחידות שמרגע הופעת התסמינים שלה, שיעור התמותה ללא טיפול נחשב ל־100%. ותיאורים מזרי אימה של כלבת קיימים כמעט מאז המצאת הכתב. אך כמו ברוב הכללים, יש תמיד יוצא מן הכלל, או שניים.

כלבת. אחת המחלות האנושיות היחידות שמרגע הופעת התסמינים שלה, שיעור התמותה ללא טיפול נחשב ל־100% | צילום: shutterstock

היוצא מן הכלל אצל הכלבת היה בשנת 2004, כשנערה אמריקאית בת 15 בשם ג'ינה גיזה נתקלה בעטלף בתוך כנסייה בוויסקונסין, ומתוך חמלה אירונית החליטה להרים אותו ולשחררו בחוץ. לאות תודה, העטלף נשך את האצבע המורה שלה.

כעבור חודש היא החלה להפגין את תסמיני הכלבת, מה שאומר שהשלב כבר היה מאוחר מדי. אך במקום לוותר, הרופאים הכניסו אותה לתרדמת בעזרת תרופות, ונתנו לה תרופות נוגדות נגיפים. ואיכשהו ג'ינה שרדה. הטיפול יוצא הדופן שנתנו לה נקרא כעת "פרוטוקול מילווקי". איש אינו יודע בוודאות מה השאיר את ג'ינה בחיים. אולי מקום הנשיכה היה רחוק מספיק מהמוח ונתן לגופה די זמן להגיב. אולי היא נדבקה בזן חלש יחסית של הכלבת, או אולי שתי האפשרויות, ולא פרוטוקול מילווקי.

למזלנו, אין במערב הרבה אנשים לנסות עליהם את הפרוטוקול. מה שידוע לנו הוא שמבין עוד 25 אנשים שטופלו באופן הזה, לפחות שני אנשים נוספים שרדו.

המקרה האחרון המתועד בישראל של מוות מכלבת היה ב־2003, לאחר שאשה ננשכה על ידי חתול. כמה מדינות אי כגון יפן וטייוואן נחשבות לנקיות מכלבת, אך אם אתם גרים במקום אחר, תעשו לחברים הקטנים שלכם טובה ותחסנו את הכלבים והחתולים שלכם. ואם דיווחו על כלבת באזור שלכם, השתדלו למנוע מחיות המחמד שלכם לשוטט בחופשיות, כדי שלא ייתקלו בבעל חיים מרייר. המוחות שלהם חשובים מדי. 

שאלות לשרון מועלם: asksharon@calcalist.co.il