דו"ח טכנולוגי: הבאזז בעיקר מתעלל בג'ימייל

הספירה לאחור של באזז החלה אמש

גוגל הציגה אמש (ג') עוד נסיון להפוך את עצמה לשירות חברתי. הפעם השירות מכונה באזז, וכדי שיהיה לו סיכוי, גוגל רותמת אותו לג'ימייל, שירות המייל הפופולרי שלה. או, ליתר דיוק, רותמת את ג'ימייל לבאזז.

לגוגל נסיון עשיר במיזמים חברתיים כושלים, שכולם יצאו בתרועות וחצוצרות וכמעט כולם קרסו בלהבות או נעלמו במהירות. היה הדבר ההוא, נו איך קוראים לו, אתם (לא) יודעים על מה אני מדבר, הדבר ההוא שאמור היה להחליף את ויקיפדיה, אה, כן – נול, שפעם באמת הפחיד אתרי תוכן. היה העולם הווירטואלי לַייבְלי, כשמו לא כן הוא, שהתפגר תוך חודש בערך. היה את הנסיון הנואל והכושל להפוך את גוגל רידר לחוויה חברתית, והיה הפלופ הגדול מכולם עד כה, ווייב.

גוגל ניגשה להשקת ווייב כאילו היתה אפל לפני השקת זיקוק מזמר: חשאיות מוחלטת, מופרעת רק על ידי רמזים עבים שהחברה הפיצה. אחר כך, בנסיון לגרום לו להיראות סקסי – זה עבד, בהתחלה – היא הגבילה את השימוש בו לבעלי הזמנות בלבד. ארבעה חודשים אחרי, השאלה העיקרית סביב ווייב היתה ונשארה "למה זה טוב, לעזאזל".

אז עכשיו הגיע באזז. כפי שהוא נראה כעת, הדבר היחיד שהוא יצליח לעשות הוא להרוס את חוויית השימוש בג'ימייל. גוגל מכריחה את המשתמשים להשתמש בו – כרגיל אצלה כשהיא מבינה שהלקוח לא רוצה, היא נוקטת בשיטת Opt Out, כלומר קודם כל מחברת אותך ואחר כך מקשה על הניתוק – והרעיון שכל מי שאי פעם שלחת לו מייל יוכל מעתה להציף אותך בזבל שלו הוא מבעית. כלומר, שלחתי כמה מיילים לפקיד השומה שלי. עדיין לא הצלחתי להבין למה אני אהיה חייב לקבל את תמונות הנכדים שלו. אני משוכנע שהוא לא ירצה שאעדכן אותו בטוויטים שלי. יתר על כן, וגרוע מכך מבחינת גוגל, עוד לא הבנתי מדוע גוגל, שכבר יש לה את ווייב, צריכה דווקא את באזז, שבמובנים מסוימים מתחרה בו. זו לא הפעם הראשונה: לגוגל יש גם מערכות הפעלה מתחרות (אנדרויד וכרום). האם יד ימין יודעת מה עושה יד שמאל?

קוטל פייסבוק זה לא יהיה. קוטל ג'ימייל, אולי כן. בהנחה, כמובן, שכל העסק לא ימות מות נשיקה תוך חודשיים. ובינתיים, ראוי לציין שלמרות שגוגל מתגאה בחדשנות שלה, יאהו עשתה את הכל לפני שנה בערך. וגם זה אומר משהו.

ובינתיים, באיראן...

 

ביוני 2009 העריך ראש מוסדנו, מאיר דגן, שהשלטון האיראני ימעך את ההתנגדות שפרצה עם זיוף הבחירות שם תוך זמן קצר. הוא גם אמר שישראל מעדיפה את נצחונו, אבל זה סיפור אחר. מחר, ה-11 בפברואר, שמונה חודשים בערך אחרי ההערכה של דגן. יצאו המוני מפגינים איראנים לרחובות במחאה נגד המשטר. זה בסדר: דגן הוא רק האחרון בסדרה של פאשלות הערכה מפוארות. כשהתחילה מלחמת עיראק-איראן, העריך אמ"ן שהיא תמשך שלושה שבועות. שמונה שנים לאחר מכן, הוא העריך שהיא תמשך שלוש שנים. היא הסתיימה תוך שלושה שבועות.

למזלם של המפגינים האיראנים, המשטר שלהם עדיין מאמין שהוא זקוק ללגיטימציה עממית. לסינים זה לא היה קורה – כבר מזמן היה איזה טבח טיאננמן שהיה מחזיר את כולם לתלם העריצות. זה לא מונע מהמשטר לשחק מלוכלך: הרשת באיראן האיטה למהירות אפסית, והמשטר טוען שהדבר נובע מקרע בסיב אופטי, אבל מידת האמון שנותנים בהצהרות שלו נמוכה מאי פעם.

המשטר והאופוזיציה מנהלים משחקי חתול ועכבר זה עם זה, כשהשימוש החופשי בטוויטר ואמצעים חברתיים אחרים, שהיה נפוץ כל כך ביוני ובמהומות שבאו אחריו, הופך עכשיו למסוכן מאד. המשטר לא מהסס להוציא להורג מתנגדים. לוחמי החופש השתמשו בשרתי פרוקסי, שטיק ישן מאד של הבלוגרים האיראנים – הבלוגר השנוי עד מאוד במחלוקת, חוסיין דרחשאן, נהג לרכוש עשרות כתובות פרוקסי, והמשטר היה חוסם אותן אחת אחת – אבל כעת המשטר צד אותם ואת משתמשיהם.

ובכל זאת ולמרות הכל, מחר, יום השנה ה-31 למהפכה האיראנית, יצאו שוב המוני איראנים לרחובות וינסו לתקן את הטעות של 1979. ואם זה יצליח, רק בשביל זה היה שווה את הרשת.

מה קורה כשאין נייטרליות רשת

בארה"ב ניטש מאבק עז על נייטרליות רשת – התפיסה שלספקיות הרשת אין זכות לגעת בתעבורה, או לתעדף סוג אחד של תעבורה על משנהו – ומדי פעם רצוי להסתכל על מקומות שהתפיסה הזו לא שולטת בהם. ולא, לא מדובר באיראן אלא באוסטרליה.

מודל הגלישה האוסטרלי שונה משמעותית מזה המוכר בישראל, ארה"ב ובעצם רוב העולם: אנחנו התרגלנו למודל של "גלוש כפי יכולתך" תמורת סכום חודשי קבוע. באוסטרליה, חלק ניכר מהמשתמשים משלמים סכום קבוע – אבל מקבלים כמות מוגבלת של פס רחב, שחריגה ממנה עולה כסף. יתר על כן, אם המשתמשים חורגים מהמכסה שלהם, לספקיות האוסטרליות אין שום בעיה להאט משמעותית את מהירות ההורדה שלהם – זה חלק מהעסקה. כתוצאה מכך, כדי לא להפוך את השירות לחסר כל ערך, ספקיות הרשת האוסטרליות חתמו על חוזים עם שורה של אתרי תוכן, ושימוש באתרים הללו לא נחשב לחלק ממכסת הגלישה החודשית של המשתמש.

כלומר, ספקיות הרשת האוסטרליות מתעדפות, במודע ובלי היסוס, אתרים שהסכימו לחתום איתם על שותפות, וכל שאר האתרים צריכים לחיות תחת חרב המגבלה המתהפכת. המשמעות, מבחינת גולש אוסטרלי, היא שחלק עצום מהרשת אולי לא סגור בפניו, אבל השימוש בו עולה יותר. בפועל, המדיניות הזו יוצרת "איים" שבהם הגולש האוסטרלי מורשה לבקר, ואוקיינוסים שלמים שהגישה אליהם בעייתית. איך הם הסכימו שזה יקרה, אלוהים יודעת. רצוי, אגב, להזכיר שזה בדיוק מה שקורה בגלישה סלולרית בישראל: ספקיות הסלולר מערימות קשיים על מי שרוצה לצאת מה"עולמות" שלהן. 

אף פעם לא מוקדם להתחיל

 

בבריטניה הגיעו למסקנה שרצוי להגן על ילדי הממלכה מפני הסכנות האורבות ברשת, ואי לכך ובהתאם לזאת הממשלה יצאה לקמפיין שמטרתו ללמד ילדים צעירים – בני חמש עד שבע – על עובדות החיים.

הקמפיין, בחסות ממשלתית אבל מבוצע על ידי ארגונים שוחרי טוב, משתמש בסרטים מצוירים כדי ללמד ילדים שברשת, אנשים הם לא בהכרח מה שהם נראים. על פי הנתונים, 80% מהילדים בגיל הזה משתמשים ברשת, ו-20% מההורים שלהם חוששים ממה שהם עשויים למצוא שם.

ההנחה היא שהילדים צריכים להיות מוגנים מגיל צעיר. סביר להניח שזה יקטין את הניצול מצד טורפים מקוונים. מה זה יעשה לנפשם של אנשים שחונכו מגיל צעיר שצריך לחשוד בכל אדם, נדע עוד דור או שניים. נזכיר שוב: הסכנה לילדים ברשת היא אפסית לעומת הסכנה שהם חשופים לה בבית או בבית הספר.

קצרצרים

לראשונה, הכריזה אתמול (ג') מזכירת המדינה האמריקנית הילארי קלינטון על תכניות המסע הדיפלומטי שלה בטוויטר. קלינטון תבקר במספר מדינות במפרץ הפרסי. ההודעה בטוויטר, ראוי לציין, הקדימה משמעותית את ההודעה הרשמית.

גוגל הכריזה לאחרונה על ציד באגים בכרום, והציעה 500 דולרים עבור מציאה של באג רגיל או 1,337 דולר עבור זיהוי של באג בעייתי במיוחד. זה עצבן את ציידי הבאגים המקצועיים, שטענו שגוגל משלמת הרבה פחות מדי. מה, הם לא למדו שגוגל לא משלמת, כעקרון?

שירות משונה, אם שירות זו המילה הנכונה, מכה לאחרונה ברחובות ניו יורק: אנשים מדווחים מהם הספרים שאנשים אחרים קוראים – ברכבת התחתית, על ספסלי פארק, ועוד. למציצנות הזו – שמשתמשת בערוץ טוויטר – אחראי המגזין Slice, שמנסה להראות שיש אלמנטים של קריאת ספרים שספרים אלקטרוניים לא יכולים לחקות. יצוין שהצורה שבה הוא עושה זאת – מדיום דיגיטלי במובהק כמו טוויטר – חותר תחת המסר שלו.

התחזית לעתיד הסלולר: פקק תנועה אדיר. מניתוח של תעבורת המידע הסלולרית במחצית השניה של 2010, עולה שסרטוני יוטיוב היוו 10% מהתעבורה. הזרמה – סטרימינג – של סרטים היוותה 29% מהתעבורה. שוב, אף אחד עוד לא הצליח להסביר לי את הקסם שבצפיה בסרטון במסך בגודל מקק. ואם זה לא היה מספיק, אז שיתוף קבצים תפס 19% מהתעבורה, ודברים מועילים כמו, למשל, עיון מהיר ברשת או VOIP רק 27% ושלושה אחוזים, בהתאמה.

חברי כת המק מתגודדים ומתלחשים בעצבנות: חנות אפל נסגרה אתמול זמנית, דבר שכהרגלה של אפל רומז על כך שבקרוב יהיו שם מוצרים חדשות. השמועות הקדחתניות הגיעו לשיאים חדשים. אולי כדאי שאפל תתחיל למכור כדורי הרגעה? זה סביר יותר מאשר שהסוגדים לה יתבגרו. ידיעה זו מובאת לכם כחלק ממדור "קוראים את הבלוגוספירה כדי שאתם לא תצטרכו".

   

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

 · ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"