צילום: עמית שעל
"אין חיה כזאת שופט אובייקטיבי"
ד"ר גידי ספיר, מומחה למשפט חוקתי, מבקש לא להיתמם ולהודות בכך ששופטים בישראל מתמנים לפי חברויות והשקפת עולם. מרביתם, לדבריו, נוטים שמאלה בתחום המדיני וימינה בתחום החברתי
"אין חיה כזאת שופט אובייקטיבי. המקסימום שאפשר לבקש משופט הוא עקביות. בכל מקום שהמחוקק השאיר מקום לשיקול דעת, השופט לא יכול לפעול אחרת מאשר לפי השקפת עולמו. האתוס בישראל, בניגוד למדינות מערביות אחרות, הוא ששופטים פועלים ממניעים מקצועיים בלבד. הם מתביישים לחשוף את השקפת עולמם. אני הייתי רוצה שהם יפעלו אחרת".
את הדברים האלה אומר ד"ר גידי ספיר, מומחה למשפט חוקתי מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בר־אילן, שסבור שהגיע הזמן לאוורר את העובדה שיש קשר ישיר בין השקפת העולם האישית של השופט לבין ההכרעות שלו, בייחוד אצל אלה המתמנים לבית המשפט העליון. לאחרונה בחן את הנושא במאמר שמוקדש לשופט בדימוס יצחק אנגלרד, שישב בעליון במשבצת "השופט הדתי". המאמר פורסם בספר שהוקדש לאנגלרד, בעריכת ספיר ופרופ' דפנה ברק־ארז.
"רצוי לסתום את הפה"
"חרף הטענה שלביהמ"ש העליון מתמנים לפי קריטריונים מקצועיים", אומר ספיר, "זה סוד גלוי שהם מתמנים בעצם לפי השקפת עולם ולפעמים על בסיס חברויות. הביזור מבחינת דעותיהם האישיות הוא מינימלי. אני בהחלט מקבל את הטענה שבעליון יש ספקטרום דעות שאינו משקף את הדעות הרווחות בציבור. נטיית השופטים היא מרכז־שמאלה מבחינה פוליטית וימנית בתחום החברתי. זה בהחלט משפיע".
אפשר לחקור מגמות פוליטיות של שופטים?
"בארה"ב או בגרמניה מתמנים שופטים לפי השקפתם הפוליטית. בישראל קשה לחשוף באופן פומבי את השקפת עולמם של השופטים מכמה סיבות: רובם צומחים מתוך מערכת השפיטה והשירות הציבורי שמבוסס על אתוס מקצועי ניטרלי. גם מנגנון מינוי השופטים מסנן מועמדים בעלי דעות ידועות. רות גביזון נפסלה כי היתה לה אג'נדה. גם הסיכוי של פרופ' מרדכי קרמניצר היה קלוש, כי הוא מזוהה באופן מובהק כבעל השקפת עולם שמאלית. מי שמעוניין להיבחר לשופט עליון רצוי שיסתום את הפה".
יוצא הדופן הוא השופט שהשקפת עולמו הדתית ברורה, דוגמת אליקים רובינשטיין, אדמונד לוי וניל הנדל, המכהנים כיום בביהמ"ש העליון, והשופט בדימוס אנגלרד. גם ספיר עצמו הוא חובש כיפה והוא מסכים ההנחה הרווחת שחובשי הכיפה יחזיקו בקו פוליטי לאומי יותר. משום כך לא היה זה מפתיע שהשופט אדמונד לוי היה היחיד בהרכב של 11 שופטים שהתנגד לחוק פינוי־פיצוי חבל עזה.
"אצלו אפשר לזהות קו לאומי לאורך כל פסקי הדין", אומר ספיר על לוי. "מצד שני, אפשר לזהות אצלו גם השקפה חברתית שמאלנית. הוא אחד היחידים שדאג באמת לזכויות החברתיות". ספיר מדגים טענה זאת בעמדת המיעוט של לוי בעניין הפרטת בתי הכלא: "לדעתו, הקמת כלא פרטי רק תשפר את תנאי הכליאה של האסירים. לעומתו, שאר השופטים רצו להציג את עצמם כדואגים לאסירים, אבל בפועל ממש לא היה אכפת להם. לא מעט שופטים מדברים על זכויות חברתיות, אבל זה נעצר כשצריך להחליט. אז הם פוסקים לפי השקפת עולמם שהיא חברתית־ימנית".
ברק ידע את מי לשבץ
הטיותיהם של השופטים אינן סוד. "ברק למשל", אומר ספיר, "דאג תמיד לשים שופט דתי בתיקים שדנו בנושאי דת ומדינה. אלא שהוא עצמו ידע שאותו שופט יהיה לעולם במיעוט ומכאן שהתוצאה היתה ידועה מראש".
בספר השיחות "עושה הכובעים" עם הפרופסורים אריאל בנדור וזאב סגל אמר ברק בעניין זה: "היה לי חבל שבגיורי הקפיצה או בכל יתר התיקים בהקשרים כאלה השופטים הדתיים נוקטים תמיד אותו קו, וכך גם השופטים החילוניים. השופט יצחק אנגלרד, יהודי שומר מצוות, היה שופט מצוין. הקו שלו היה בריחה מסמלים ומהכללות ערכיות, אבל כשהגענו לעניינים של דת ומדינה זה לא עבד".
33 תגובות לכתיבת תגובה