המדינה ערערה לעליון על קולת העונש של וחניש וגולד

מעלים את רף הענישה: המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה באמצעות עו"ד דפנה פינקלשטיין הגישה היום (ה') לבית המשפט העליון ערעור על קולת העונש שנגזר על עודד גולד ושלמה וחניש שהושעו במסגרת ההונאה במרכז ההשקעות. בסוף דצמבר 2009 נגזרו על השניים עונשים של 8-6 שנות מאסר. במקביל, שלמה וחניש הגיש לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע העונש וכן ערעור על עצם ההרשעה.

כתב האישום אשר הוגש בסוף 1999 עוסק בסיפור עלייתם ונפילתם של שני אנשי העסקים והיזמים, אשר ייסדו או רכשו חברות שונות ותאגידים לשם ביצוע פרויקטים ברחבי המדינה. כתב האישום כלל חמישה אישומים ומייחס להם קבלה שיטתית ומתוחכמת של כספים והטבות במרמה, בין באמצעות אדם אחר ובין באמצעות תאגידים שהיו בשליטתם, ממרכז ההשקעות, שפעל במסגרת משרד המסחר והתעשייה, תוך ניצול המשאבים שהקצתה המדינה לעידוד השקעות הון, בהתאם לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, פעלו וחניש וגולד בצוותא לקבלת הכספים וההטבות, כמו גם כספים ממנהל המכס והמע"מ, באמצעות הצגת מצגים כוזבים למרכז ההשקעות, בהסתמך על דיווחים שקריים וחשבוניות כוזבות אותן הנפיקו השניים ואף דרשו החזרי תשומות מס בגינם. בשל דיווחים כוזבים אלה, קיבלו המשיבים כספי מענקים וכן ערבות מדינה להלוואות בסך כולל של 53.3 מיליון שקל, כאשר מעשים אלה התפרשו על פני תקופה ארוכה ונפסקו רק עם חשיפת הפרשה.

"פסגת תרחישי המרמה"

בערעורה טוענת הפרקליטות, כי המשיבים הגו והוציאו לפועל את אחת מפרשיות המרמה הגדולות שנראו במקומותינו, הן בהיקפה הכלכלי, הן במורכבותה ותחכומה, הן בהיותה מכוונת כלפי קופת המדינה והן בנזקים שנגרמו בעטיה. למעשה, מעשיהם של המשיבים מצויים בפסגת תרחישי המרמה אליהם כוון החוק. בעונש אשר הושת על המשיבים בסופו של יום, אין כדי לשקף את החומרה היתירה שיש במעשים אלה ואת הצורך בהרתעה של ממש מפניהם.

עוד טוענת הפרקליטות, כי היקף הסכומים עליהם דיווחו המשיבים במרמה למרכז ההשקעות הינו עצום וחסר תקדים. המדובר בסך של כ-53 מיליון שקל בערכים נומינליים, וכ-100 מיליון שקל בצירוף הצמדה למדד בלבד (ללא ריבית). דיווחים כוזבים אלה זיכו את המשיבים בקבלת הטבות כספיות בסך של כ-18 מליון שקל בערכים נומינליים ובהטבות נוספות.

"העונש לא מעביר מסר ציבורי מספק"

בערעור נכתב, כי "קשה להפריז במשמעותה של מרמה בסדר גודל שכזה, בייחוד מקום בו כוונה ישירות אל קופת המדינה ואל כספי הציבור. גזילה זו, של כספים שהקצתה מדינת ישראל לעידוד תעשייה, להקמת מפעלים בפריפריה וליצירת מקומות תעסוקה לרבים הזקוקים לכך, מקוממת במיוחד. מעשיהם של המשיבים הובילו בסופו של דבר - בין אם במישרין ובין בעקיפין - לצמצום דרסטי בתקציבי מרכז ההשקעות, לפגיעה ביזמים נקיי כפיים, בציבור המועסקים הפוטנציאלי, ובציבור כולו".

לטענת הפרקליטות, מבחינה ציבורית מהווה פרשה זו מקרה דגל לענישה בעבירות "צווארון לבן", ופוטנציאל המסר הגלום בה - הן לעניין הגמול והן לעניין ההרתעה - הינו מירבי, וכי המקרה מחייב את העברת מרכז כובדו של גזר הדין אל שיקולי ההרתעה והגמול. לטענת הפרקליטות, בעונש שהושת בסופו של יום על המשיבים אין כדי להעביר מסר ציבורי מספק, גם בהינתן חלוף הזמן ואולי אף דווקא בשלו, ומבקשת כי בית המשפט העליון יחמיר באופן משמעותי בעונש המאסר בפועל.