איפור בוטיק

ב־1991 פתחו דין ודיוויס פקטור, ניניו של מייסד תאגיד הקוסמטיקה מקס פקטור, סטודיו מצליח לצילום אופנה הנושא את השם "סמאשבוקס". בעקבות בקשות של לקוחות הסטודיו לפיתוח מוצרי איפור עמידים בתנאים קשים, השניים הרימו את הכפפה ופיתחו מוצרים מקצועיים המתאימים גם לשימוש יומיומי. סמאשבוקס, מותג האיפור שבקיץ האחרון הושק גם בישראל, הוא למעשה חלק מטרנד הסוחף את עולם הקוסמטיקה בשנים האחרונות, שבמסגרתו מקצוענים מהתחום מפתחים מוצרי איפור לפי צורכיהם.

"התחום של הקוסמטיקה המקצועית, איפור וטיפוח, צומח כבר כמה עשרות שנים, אבל לפני שלוש שנים הכריז ה'קוסמטיק ניוז' על התחום המקצועי באיפור כאחד משלושת התחומים המתפתחים ביותר לחמש השנים הקרובות, מה שגרם להתפתחות מואצת של המותגים המקצועיים", אומרת גליה תורן־חן, יועצת מגמות וטרנדים לחברות קוסמטיקה. "אנחנו חיים בעידן של אינפורמציה ומידע, ואיפור הוא חלק מאמירה אופנתית וחברתית. מכיוון שאנחנו חיים בעידן כזה, שבו האינפורמציה גלויה ולפעמים פרוצה, אז יש דרישה של הלקוחות לקבל את המוצרים המסתמכים על הסודות של המקצוענים - מגמה שתלך ותתעצם.

פריימרים של סמאשבוקס

"בקולקציות של המאפרים כל לקוחה יכולה למצוא פתרון לפגמים יומיומיים שנמצאים גם אצל הכוכבות, אף שאנחנו לא רואים את זה בצילומים", מוסיפה תורן־חן. "הם מעניקים פתרונות להזעה, להידבקות השיער לגלוס ועוד. נוסף על כך הם מציעים את הכלים של המקצוענים - מברשות, מעגלי ריסים ומוצרי עיצוב גבות".

בשנות השלושים והארבעים, כשמקס פקטור היה מעצב הדמויות הראשי של אולפני MGM והמאפר של גרטה גארבו ומרילין מונרו, הוא יצר מוצרי איפור התואמים את צרכיו. בשנות השבעים והשמונים נשאבו לכך מאפרים נוספים שעבדו בתצוגות האופנה הגדולות, ואז התפתחו מותגים כמו בובי בראון ומאק.

בובי בראון היא מאפרת־על מניו יורק, שהפכה לסלב אחרי שעבדה עבור המגזינים המובילים בעולם והקימה חברת איפור שהפכה למעצמה. היא בנתה את החברה מתוך צורך בגוונים ומרקמים שחסרו לה כמאפרת, והתחילה עם תשעה שפתונים בגוונים שונים של חום שהיו ללהיט.

גם רבלון רוצה בוטיק

חברת האיפור Stila הוקמה בשנות התשעים על ידי המאפרת ג'נין לובל. היא פונה בעיקר לקהל צעיר ומציעה מוצרי איפור מקצועיים באריזות צבעוניות והומוריסטיות. כך נהג גם המאפר, הצלם והסופר פרנסואה נארס, שהקים את חברת NARS, המציעה מוצרי איפור, קוסמטיקה ואקססוריז. את רוב המותגים אי אפשר להשיג בישראל, מכיוון שההליך הרגולטרי מקשה על השקת מוצרי קוסמטיקה חדשים. "אחד היתרונות של התפתחות תחום איפור־הפרו", אומרת תורן־חן, "הוא שגם המותגים הגדולים הולכים לשם. רבלון, לדוגמה, ישיקו בקיץ הקרוב קולקציה של ג'וצי ווסטמן, אחת המאפרות המובילות בעולם".

דגש על מגוון ואיכות

"בארץ מדובר בשוק שמגלגל 50 מליון שקל בשנה, לעומת האיפור של חברות היוקרה, שמגלגל 200 מיליון שקל", אומר ארז חלבי, סמנכ"ל השיווק והסחר של רשת אפריל. "למוצרים האלה יש אפיל מקצועי גם מבחינת הרכב החומרים וגם מבחינת המגוון. מדובר בחנויות של 70 מ"ר ויותר המציגות ליין איפור שלם, שגדול פי 5 או פי 10 מליין קונבנציונלי. אם בליין של חברות הקוסמטיקה יש 19 צלליות, אז במקצועי יש 50 גוונים", הוא אומר ומוסיף, "מבחינת המחיר, קהל היעד ממוקם בין צרכני הקוסמטיקה היוקרתית לבין צרכני הקוסמטיקה העממית. מדובר בקהל יעד קצת יותר צעיר שמחפש משהו שיקי, ומצד שני לא קונה ליפסטיק ב־10 שקלים".

"האלים החדשים של המותגים הם סלבז", מסכמת תורן־חן, "המאפרים הם סלבז, וכל קבוצת מותגים גדולה רוצה מותג כזה. אסתי לאודר, למשל, רכשה גם את בובי בראון וגם את מאק. המותגים הקטנים שמצליחים יכולים לעשות על זה אקזיט, אבל יש לזה מחיר - הם מאבדים את הבוטיקיות. לדוגמה, סמאשבוקס לא רצו להירכש ונשארו נאמנים להחלטות שלהם. הם לא רוצים להשיק עיפרון עיניים כי הם רוצים להשיק רק את מה שמעניק להם ייחודיות, בלי שקונצרן מסוים יחליט עבורם החלטות".