הון אנושי: הרשת החברתית של השבוע

ערב שרבי באמצע פברואר, בלובי של הבית הירוק ברמת אביב. מפגש של המועדון העסקי־אקדמי של אוניברסיטת תל אביב. יש מתח באוויר. אהוד אולמרט מתעתד לנאום מול הפורום בעיתוי מושלם - שנה לסיום כהונתו, עשרה ימים לפני המשפט ועל רקע פרשת קורב - אך נדמה כי איש לא מתרגש מכך. מה שבאמת מעניין את הנוכחים זה אם דן מרגלית, חבר המועדון, יופיע לאירוע.

אולמרט היה ונשאר יקיר לבם של בכירי המשק. כמעט כל מי ששוחחתי איתו הרעיף עליו מילים חמות, מהולות בצער על עזיבתו ותקווה לשובו. "בחור מוכשר", הם חוזרים וקוראים לו. "זה שכל העניין התפקשש עם המלחמה וכל מה שעשו לו אחר כך", מוסיף גד פרופר, "זה ביש מזל אחד גדול. תראה כמה אנשים באו היום. אוהבים אותו כאן". בכיר אמיץ אחד תפס אותי ואמר: "תשמע, אל תצטט אותי, אבל אני אומר לך את האמת. אולמרט הוא פשוט קונצנזוס במיליה הזה. אסור לומר עליו מילה אחת רעה". אמר, ונעלם.

מימין: אקירוב, שפירא ואולמרט | צילום: אוראל כהן

ברונו לנדסברג וערי סטימצקי שוחחו ליד הבר ושתו משהו קר. אני אוהב את סגנון הלבוש של לנדסברג: צעיף משי אדום, שרשרת זהב. הבן אדם משדר אירופה. לנדסברג אמר שלדעתו לא תהיה סולחה בין אולמרט לדן מרגלית, אם מרגלית בכלל יעז להגיע. ואז זה קרה. כנגד כל הציפיות, מרגלית נכנס ללובי. הנוכחים שיחקו אותה אדישים, והפנו אליו מבטים כשלא הסתכל. "אתה מרגיש את המתח באוויר", אמר לנדסברג, "מצבי מתח תמיד יוצרים דברים טובים. לדעתי הולך להיות כאן משהו הערב".

חשבתי לנצל את ההזדמנות כדי לדון עם סטימצקי על ספרות. שאלתי אותו לדעתו על התחרות המטורפת בין הרשתות והורדת המחירים, ומה יהיה מצב הספרות הישראלית כתוצאה מכך, והוא אמר: "המו"לים הם אלה שאחראים למצב הקיים, ולכן מגיע להם שישלמו". בזווית העין ראיתי את אבי שומר, מנכ"ל צומת ספרים. רציתי להפגיש בין השניים, אבל אז אולמרט פרץ ללובי כרוח סערה, כשפלסטר ענק מודבק לו על החוטם.

ניר למפרט ויוסי ויליגר

מרגלית נבלע אי שם בקהל, ואולמרט פצח בסדרת חיבוקים עם מקורבים. הראשון היה עו"ד משה בלטר. אחרי שגמר להתחבק עם אולמרט שאלתי את בלטר: "נו, גם אתה מהחברים של אולמרט לפני שהוא הורשע?". "אני חבר שלו מהשנה הראשונה שלו באוניברסיטה, כשהוא למד פסיכולוגיה. אחר כך הוא עבר למשפטים. הוא ראה אותי, ורצה גם", השיב.

לחצתי את ידו של אולמרט ושאלתי לפשר הפלסטר. "נכנסתי בחלון, לא משהו רציני", אמר. אני חושב שזה היה יותר קיר זכוכית. התחלתי לשאול מה הוא חושב על זה שמרגלית הגיע. אני לא יודע אם הוא חתך ממני למשמע השאלה, או שפשוט התפנה לאיתן רף. אולמרט נפל לזרועותיו, והשניים התלחששו בענייני בנק לאומי.

ענת פרנקל, שמואל פרנקל ועמוס שפירא | צילום: אוראל כהן

אחר כך אולמרט עלה על הפודיום, ודיבר בהתלהבות ובנחרצות. הוא נגע כמעט בכל הסוגיות האקטואליות: הקפאת ההתנחלויות, האיום האיראני, טיוטות השלום שהציע לאבו מאזן. הוא ביקש שהממשלה הנוכחית תמשיך את פועלו. אחר כך השתחצן על החברות המדהימה שהיתה לו עם בוש ועל ההיכרות האישית עם אובמה. תהיתי אם לזה התכוון לנדסברג כשאמר שמצבי לחץ מוציאים דברים טובים מאנשים. על שלב השאלות היה אחראי עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום, שייבש את האירוע בשאלה קלישאתית על עתיד החינוך, וזכה לתשובה קלישאתית עוד יותר. כשהשאלות הסתיימו, מרגלית היה הראשון לחמוק החוצה, לפני כולם. הוא נראה קודר ובודד מתמיד, הולך לו לבדו לחניה, נעזר במקל הליכה.

איתן רף

אחר כך כל אלה שלא ברחו הביתה התכנסו בלובי. ניגשתי אל דן חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר ואיש ב.מ.וו בהווה, שנצמד כל הערב למנשה רז מערוץ 1 ולעמיקם כהן מאל על. "נו מה, הוא דיבר על לבנון בלי שום חרטה", אמרתי, וחלוץ אמר: "אולמרט לא היה מעז לדבר על לבנון אם הוא היה יודע שאני שם".

אולמרט ירד מהאולם. מנשה רז ניגש אליו ושיבח את נאומו. כאילו במקרה הצטרף אליו גם חלוץ. אולמרט טפח על לחיו של חלוץ, חלוץ טפח על לחיו של אולמרט. "מה קרה לך באף?", שאל. "סתם שבר מזכוכית שקופה".

לקראת סיום האירוע, כשנדמה היה שכמעט כולם עזבו, אלפרד אקירוב אמר לי: "איך את כל הדברים הטובים לוקחים מאיתנו. ברבין ירו ואת אולמרט חיסלו פוליטית".