אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה ביוב מריח כמו ביצים? צילום: shutterstock

למה ביוב מריח כמו ביצים?

מימן גופריתי הוא זה שאחראי בין היתר לריח האופייני של ביצים סרוחות, ביובים שופעים ותוצרי הפסולת המוצקים והגזיים של הגוף

18.02.2010, 12:52 | בלדד השוחי
יעלי מחולון שואלת: למה ביוב מריח כמו ביצים?

יעלי היקרה,

את התשובה לשאלתך ניתן לתמצת למילה אחת: גופרית. ואם להרחיב קצת, מימן גופריתי, הלא הוא אחת התרכובות הנפוצות ביותר של הגופרית. כששני אטומים של מימן ואטום אחד של גופרית מתחברים, הם יוצרים גז דליק וחסר צבע האחראי, בין השאר, לריח האופייני של ביצים סרוחות, ביובים שופעים ותוצרי הפסולת המוצקים והגזיים של הגוף.

בתוך מערכת העיכול שלנו, ממש כמו בצינורות הביוב, שוכנים חידקים שמפרקים תרכובות גופרתיות המכונות "סולפטים" (בלשון הקודש קוראים להן "גופרות", אבל התרגום מעולם לא צבר פופולריות). תהליך הפירוק משחרר אנרגיה - בעיקר חום - ומימן גופריתי. החידקים מרוויחים ממנו את האנרגיה, ואנחנו מרוויחים כמויות זעירות של גז מצחין. ביצי עופות עשירות במיוחד בגופרית, משום שהיא נחוצה ליצירת נוצות, ומי שמרבה באכילת ביצים יכול להעיד שגזי הפליטה שלו נעשים גם חמים יותר וגם מסריחים יותר.

עדות נוספת לתכולת הגופרית הגבוהה של הביצים נמצאת בצבע הירקרק־אפרפר שמופיע סביב חלבונים של ביצים שלוקות שהתבשלו זמן רב - צבע שמגיע מתרכובות של גופרית וברזל. אם הצבע הזה מפריע לך, שלפי את הביצה מהמים הרותחים ברגע שהיא מוכנה וצנני אותה היטב במים קרים. הגופרית והברזל לא יספיקו להתרכב והחלמון יישאר צהוב גם מבחוץ. מובן שיש מי שמעדיף את הצבע הירוק, והמטבח הסיני אפילו מתהדר בסוג מיוחד של ביצה משומרת שנקראת "ביצת מאה השנה". בתאילנד קוראים למעדן המפוקפק הזה "ביצת שתן סוסים", ולחלמון שלו יש צבע ירוק לגמרי וריח עז של אמוניה ומימן גופריתי.

במלה אחת - גופרית, צילום: shutterstock במלה אחת - גופרית | צילום: shutterstock במלה אחת - גופרית, צילום: shutterstock
 

לזכותו של המימן הגופריתי אפשר לזקוף גם את צחנת הביצות שהטרידה את אנשי העליות הראשונות (ושבשלה קוראים לו עד היום "גז ביצות"), את הריח הנלווה בדרך כלל למצבורי גז טבעי ולהתפרצויות געשיות, ואת כל שאר מה שנהוג לקרוא לו בטעות "ריח של גופרית". הגיהנום, לדוגמא, מתואר במסורת הנוצרית כבעל ריח עז של גופרית, אלא שהגופרית בפני עצמה נטולת ריח לחלוטין, והכוונה היא כמובן לריחו המעודן של ידידנו - המימן הגופריתי.

המימן הגופריתי גם רעיל ביותר. רמת הרעילות שלו, כמו גם צורת הפעולה שלו על הגוף, דומה לזו של הרעל המפורסם מימן ציאנידי, המכונה בשפת היומיום "ציאניד". למרבה המזל, אנו נתקלים בדרך כלל בכמויות מזעריות בלבד של מימן גופריתי, ולגוף יש אנזימים מיוחדים שמסוגלים לפרק אותן ללא קושי; אבל כשהכמויות עולות, הגוף לא מצליח לפרק את כל הרעל והוא מתחיל להתחבר לברזל שבתוך התאים שלנו. מה שאמור להתחבר לברזל הזה, כמובן, זה חמצן - כך התאים שלנו נושמים - וכשהמימן הגופריתי מדיח את החמצן ממקומו, התאים שלנו נחנקים ומתים.

כשריכוז המימן הגופריתי באוויר מגיע לחצי מיליונית האחוז, בערך חצי מהאנשים כבר מסוגלים להריח אותו. כשהוא מגיע לשתי אלפיות האחוז כבר מרגישים גירוי בעיניים, וריכוז של מאית האחוז גורם לנזק ממשי ברקמות העדינות שלהן. שלוש עד חמש מאיות האחוז גורמות לבצקת ריאות שעלולה להיות קטלנית. בחמש מאיות האחוז נגרם למערכת העצבים נזק מאסיבי שיכול להוביל לעצירת נשימה. ריכוז של שמונה מאיות האחוז קוטל כל אדם שני בתוך כחמש דקות, ועשר מאיות האחוז (או עשירית אחוז) מסוגלות לקטול בן אדם ממוצע בשאיפה בודדת.

למרבה השעשוע, אחת המערכות הראשונות שנפגעות בהרעלת מימן גופריתי היא מערכת הריח, ואחרי כמה שאיפות של גז בריכוז שתיים או שלוש מאיות האחוז הריח הרע פשוט נעלם. בגלל זה אנשים שעובדים בביובים מקבלים ערכות מיוחדות לגילוי מימן גופריתי, כי למרות הריח העז של הרעל הם לא יכולים לסמוך על האף שלהם. בקיצור, יעלי יקירתי, הצחנה היא סיבה לאופטימיות. אם מסריח לך, זה סימן טוב. זה סימן שאת חיה.

האם החלמון הוא עובר של אפרוח?

החלמון הוא מאגר המזון העתידי של עובר התרנגולת, שבניגוד לעובר אנושי לא יכול לקבל מזון ישירות מאמו. הביצים שאנו אוכלים אינן מופרות ולכן אינן מכילות עובר. הן קרובות יותר לווסת מאשר להיריון.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

11 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
דו איט לייק א צ'יקן
סקס תרנגולים, בקצרה: לשני המינים יש "פתח ביב" שזה בעצם חור משותף לשתן, להפרשות, ולזרע או הטלת ביצים (בהתאם למין). האקט עצמו מסתכם בהצמדת הפתחים לזמן קצר, העברת הזרע מהזכר לנקבה, ונגמר. לתרנגולות אין רחם, והזרע מטפס כמעט עד החצוצרות כדי לפגוש את הביצית. אחרי ההפרייה, הביצית המופרית עושה דרכה בהדרגה במורד אותו צינור, ולאורך הדרך היא מצופה בקרומים וקליפה - ויוצאת שוב מפתח הביב בדמות הביצה החביבה עלינו, אבל מופרית. כאשר אין זרע בסביבה - הביצית הלא מופרית עוברת את אותו תהליך ויוצאת כביצה לא מופרית, הטובה למאכל.
פיני תורן , מדעי החיים, תל אביב  |  12.03.10
8.
אפרופו
מישהו יודע איך מופרות הביצים של התרנגולת כאילו ברור שזה נעשה כאשר הביצה עדיין בגופה אבל באיזה שלב בדיוק האם בטרם היא נוצרת בכלל אולי במהלך היווצרותה? יש לזכור שהתרנגולת מטילה ביצה אחת ביום בכל יום...ב"כ עד כמה שאני יודע.. ואיך התרנגול מפרה בכלל? הרי אין לו איבר מין כמו ליונקים
19.02.10
לכל התגובות