האם שמלת החתונה של מלי לוי באמת הועתקה?

בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה סיים היום (ד') "קרב" אופנתי בעולם שמלות הכלה: המעצבת הידועה גלית לוי הפסידה במשפט לאחר שלא הצליחה להוכיח שחנויות אחרות העתיקו ממנה וגרמו לה נזקים במכירת השמלה שקיבלה את הכינוי "מלי לוי", אותה שמלה שלבשה הדוגמנית בחתונתה עם הכדורגלן שמעון גרשון, שנערכה ביוני 2003.

לוי הגישה בשנת 2003 תביעה בסכום של 2.5 מיליון שקל, במסגרתה תבעה את יבואני הבדים האחים טרבולסי בטענה שהפרו הסכם בלעדיות על סוג הבד, ושלוש חנויות של שמלות כלה, בין היתר עובדיה כהן בחולון, סבינה מילניום בראשון לציון וחברת הינומה שפועלת בירושלים. את המעצבים האחרים תבעה לוי בטענה שהעתיקו ממנה את הדגם, השתמשו במוניטין שלה ומכרו את הדגם שלה בזול.

לוי טענה שהחנויות האחרות מכרו את הדגם המועתק במחירים זולים יותר, וגרמו לה להוריד מחירים וללקוחות פוטנציאליים שלא לבוא לקנות בחנות שלה, הממוקמת ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. על פי הדוחות שהגישה לוי, המתחרים היו אחראים לאובדן רווחים מהשכרה של לפחות 341 שמלות, והיא נאלצה להוזיל את מחיר השמלות שהשכירה מ-12 אלף שקל ל-7,500 שקל.

לוי שכרה את שירותי משרד החקירות "ויצמן-יער", ששלח את אנשיו לאותן חנויות כדי לנסות להתחקות אחר המכירות. השופט אחיקם סטולר דחה לבסוף את כל הטענות של לוי וקבע שהיא תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט.

חוג לקוחות שונה

לוי לא הציגה למעשה אף דגם של שמלה, ולא הביאה אף מומחה שיאשש את הטענות שלה בדבר חיקוי הדגם או שיוכיח את הנזק הפיננסי שנגרם לה. בנוגע לטענה שפגעו לה בחוג הלקוחות הפוטנציאלי קבע השופט, כי חוג הלקוחות הפוטנציאלי של לוי שונה מחוג הלקוחות של החנויות האחרות. "לא יכול להיות לתובעת כל נזק כספי מכך שלקוחות אלה רכשו שמלות חופה אצל הנתבעים מכיוון שהסיכויים שהיו מגיעים לתובעת, שמחיריה הם גבוהים יותר, הם קלושים", כתב השופט.

השופט סטולר הוסיף, כי "לא ברור האם הציבור ייחס כלל חשיבות לזהות היצרן ולא רק לתכונות לצורה ולעיצוב של הדגמים. הראיות המשמעותיות היחידות שהובאו הן עדותה של לוי אשר הצטיידה בגזרי עיתונות הא ותו לא. עם כל הכבוד, לא זו הדרך להוכיח במשפט שיש לתובעת מוניטין בדגמים המכונים מלי לוי. התוצאה היא שהתובעת לא הוכיחה שיש לה מוניטין באביזרי האופנה המכונים 'מלי לוי'".