השבוע: שקט מצלמים

פתאום באמצע החורף הגיע הקיץ ותפס אותךְ מתנדנדת על הכיסא ברכבל העליון בחרמון, עטופה פליז ומכנסי אלסקה שהסתירו היטב את הקילוגרמים של הצ'ולנט ששקעו במרבצי הבצק בנינוחות חמימה של סופי שבוע חורפיים.

30 מעלות בחוץ, אז ברור שאת מוטרדת מהתחממות כדור הארץ, ולא כי החרמון נמס לך באמצע הגליץ'. הגופייה בסגול לילך שקנית בסוף הקיץ שעבר נראית עלייך כמו גוזייה, כך שאין פלא שאינך מתרשמת מהגילויים שערערו את התיאוריה שכדור הארץ מתחמם, ואת לא לבד.

לא צריך להיות מדען חלל כדי להבין ש־30 מעלות בפברואר זה חום של קיץ, שהתפילות לגשם כבר לא מועילות ושמוכרחים למהר עם מתקני ההתפלה, אחרת נהפוך לאבו דאבי בלי המגדל.

מצלמות כבר הוכחנו שגם לנו יש. העציץ של רוחמה אברהם, שהתחנן בפני סופה לנדבר שתיקח אותו לחדרה, ומכשירי ההקלטה שהתנדבו להיכנס לשקית של ח"כ יחיאל חזן העידו השבוע, בקלטות ששחרר בית המשפט העליון לצפייה, שהכנסת מצולמת לפחות כמו המלון של מבחוח באבו דאבי. השאלה הנשאלת היא האם הח"כים וחוליית החיסול לא ידעו שמצלמים אותם.

אם המוסד מעורב, אז זה קצת מביך, אם כי השורה התחתונה היא שהמשימה בוצעה. המחסלים יצאו מהמלון עם משקפי השמש והשפמים ושלחו את מבחוח לפגוש בתולות בגן עדן. במקרה של חברי הכנסת הרשלנות יותר ממביכה; סופה לנדבר שכחה את השפם בחדר של רוחמה אברהם, ויחיאל חזן שכח את המוח בחדר הסגור. אם מישהו בכנסת חשב שהוא יכול לחטט באף ולהגיע לגרון בלי שכל העם יצפה בו, הוא הועמד על טעותו, ועכשיו לכו דמיינו איפה עוד מצלמים.

הסטודנטים של עו"ד אורי קורב הוכיחו שלא רק שמצלמים כאן, גם מקליטים הכל, כולל בדיחות על שופטים חמורים.

כשנתקלתי בדבריו של קורב לראשונה חיפשתי סיבה הגיונית להתבטאויותיו משולחות הרסן של הפרקליט הבכיר. העובדה שיש לו בטן מלאה על מערכת המשפט לא הסבירה איך מי שכונה על ידי חבריו ליטיגטור מוכשר נהג כמו אחרון החמורים, ירה לעצמו ברגל וגם בלשון, ואחר כך התנצל על חוש ההומור שלו. נדמה שהחמצתי משהו השבוע, או שאני סובלת מאי־ספיקה של חוש ההומור, ולכן את השרב כבר החלטתי לייחס לבדיחה אסקפיסטית של אלוהים.