הזדמנות ואתגר במצרים

יצאנו לכיוון מתחם גיזה שבקהיר על מנת לצלם את קישורי הוידיאו של התוכנית כשברצוננו להשתמש ברקע האגדי של הפירמידות כדי להשיג אפקט מקסימלי. המצרים בדרך כלל נרתעים מהרעיון שכן הם מאמינים שהתמונה הזו מייצגת את העבר והם מעוניינים להיראות מודרניים, בדומה לכמה משכניהם מהמפרץ עם שפע גורדי שחקים בעלי זכוכיות משתקפות.

כאשר אנחנו מגיעים לפגישה עם מתמחה המדיה שלנו ממשרד המידע, נאמר לנו שעלות הצילומים עשויה להגיע ל-2,200 פאונד מצריים, בערך 400 דולר עבור אישורי כניסה לשני אזורים מיוחדים. האם הופתענו? כן. האם נוכל להצדיק את התשלום במזומן בלבד מעבר להוצאות שאושרו? בהחלט לא.

לכן, באופן מצרי טיפוסי, מדריך המדיה שלנו חושב על פתרון מהיר. אנחנו מסתובבים בחזרה במיני-ואן ותוך חצי שעה מוצאים אתר מדהים, כמעט מבודד לגמרי, עם צמחיה שופעת ועצי דקל על רקע הפירמידות ביום בהיר, מואר בעדינות ואוורירי.

התוצאה הסופית מצוינת. לאורך הדרך אנחנו מפספסים יציאה והנהג שלנו ממשיך לנסוע אחורנית בערך רבע קילומטר במורד הכביש כאשר הוא מתחמק ממשאיות, מכוניות ועגלות המובלות על ידי פרדות. בשלב זה החלטתי לחגור מחדש את חגורת הבטיחות. האם ניתן לתאר זאת כנוהל פעולה רגיל? לא. רב תושייה? ללא ספק.

בואו נרוץ קדימה כמה שעות לסשן אחר הצהריים של "השולחן העגול" של מגזין "האקונומיסט" במלון גרנד הייאט בקהיר, עם מצגות שניתנו על ידי ראש הממשלה אחמד נאזיף ואחריו שלושה שרי מפתח ממשרדי הכלכלה, המסחר והתעשייה וההשקעות. הקונספט היה לתת למשקיעים תמונה מלאה על הכיוון בו המדינה בת 80+ מיליון צרכנים והיסטוריה בת אלפיים שנה הולכת בעשור הקרוב.

השיחה כנה. רמות העוני נמצאות במגמת ירידה, למרות שזה מתרחש בקצב איטי יותר ממה שם היו מעוניינים לראות. הצמיחה אמורה להגיע ל-5.5% השנה. זה מכובד בסטנדרטים גלובליים, אבל לא ברמה של 7% שקדמה למשבר הכלכלי העולמי.

כל ארבעת הבכירים ענו לשאלות מהקהל, אבל באופן מפתיע לא נשאלו לגבי מתחים עם תנועת האחים המוסלמים או האם הבוס האולטימטיבי במצריים, הנשיא חוסני מובארק, ירוץ שוב בבחירות 2011. ניתן לקרוא את המחסור בשאלות אלה בשתי דרכים: המשקיעים מעוניינים להימנע משאלות מביכות בפוטנציה וחשים שעסקים ופוליטיקה אינם מתערבבים היטב, או שהם חשים בנוח עם הקונספט וסומכים על כך שניתן יהיה להתמודד עם העברת שלטון לבנו גמאל או לכל יורש אחר שייבחר באופן אישי. נקודה. יציבות היא הסיסמה; שאל כל איש עסקים מקומי או משקיע זר.

שרי הקבינט ממשיכים לענות על שאלות ומתרכזים בגל הבא של הרפורמות:

• קיצור הבירוקרטיה על מנת להכפיל את היצוא בארבע השנים הקרובות.

• עידוד הסחר הפנימי על ידי מודרניזציה של התשתית המקומית. חנויות מכולת יוחלפו לאט לאט על מנת לפנות מקום לחברות כמו ענק הסופרמרקטים הצרפתי קארפור (Carrefour) שרואה במצרים כרגע בית.

• בניית תשתית הכבישים והרכבות על מנת שמקומות כגון מצרים העילית יתחברו לכלכלה הגלובלית.

קשה שלא להסכים עם ההיגיון התעשייתי. באמת ובתמים תכננתי להאזין למצגת אחת ולצאת מהחדר, ולבסוף נשארתי לכל הארבע כי נפלתי בשבי האסטרטגיה. הקבינט הזה מתבונן מזרחה לצורך צמיחה. מצריים אירחה לאחרונה ועידת פסגה ענקית בשארם אל שייח. שר המסחר והתעשייה ראשיד ראשיד חזר לא מזמן מדרום מזרח אסיה במטרה ליצור קשרים מסחריים וללמוד כמה מהפרקטיקות הטובות ביותר ממרכזי מסחר כגון סינגפור ומלזיה. על מנת לסגור את האסטרטגיה, הממשלה עשתה שימוש בכספי תשתית של האיחוד האירופי כדי להפוך את מצגת הפאוור פוינט החכמה למציאות.

לאחר הוועידה אני תופס מונית לצורך הנסיעה חזרה. מבעד לחלון ניתן לקלוט סצנה אחר סצנה של המורכבויות שבקהיר וכך להבין מדוע כל כך קשה לשלוט בה. אדם חייב להיות עיוור על מנת שלא לשים לב לעוני המשווע – לאותם אזרחים הנאבקים נגד היד הרעה שחולקה להם על מנת לשרוד. שניות לאחר מכן, אני חולף על פני אתרי בנייה פעילים. המדינה משמשת מוקד משיכה להשקעות זרות ישירות מענף הבנקאות ועד תיירות. נדמה שלכל המלונות בעלי השם יש נוכחות על נהר הנילוס. קשה מאוד לנהל אוכלוסיה שצומחת במהירות עם 650 אלף מתחרים חדשים הנכנסים לשוק העבודה כל שנה, אבל המשקיעים אוהבים את הפוטנציאל של שוק הצרכנות הצעיר והגדול ביותר באזור.

אני מגיע בחזרה לחדר המלון שלי אחרי נסיעת מונית קצרה ביותר. הנהג שלי אמר שאני אדם מבורך וקמע המזל שלו בגלל שהצלחנו להימנע מפקקי התנועה המפורסמים של קהיר. בעוד אני עובר בלובי, גל חדש של מבקרים נרשמים בבית המלון עם הגעתם; הפעם זהו צבא קטן של איטלקים. הם לא הגיעו למצרים על מנת להאזין לשרים המפרטים את תוכניותיהם למודרניזציה ורפורמות. במקום זה הם היו עסוקים בתכנון הביקור שלהם בגיזה וכמובן בפירמידות האגדיות.

הכותב הוא מגיש התכנית Market Place Middle East, המשודרת מדי יום שישי ב-CNN