בלעדי ל"כלכליסט"- עדיין מחכים לפיצויים: בקשה להחייאת התביעה נגד התחנה המרכזית בתל אביב

בשבוע שעבר הגישה עו"ד דולפין מינצר־כרמון לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להחייאת הליך - להוציא מהקבר תביעה שהוגשה לפני עשר שנים ונתקעה במנגנון של בתי המשפט. תביעה זו היא סיפור של חלשים נגד חזקים, אזרחים נגד המדינה.

החלשים הם כ־200 תושבי דרום תל אביב שלפני 20 שנה התעוררו וגילו תחנה מרכזית חדשה מול חלונם: מפלצת של בטון, כבישים, גשרים ומבנים. חלקם הגישו באמצעות עו"ד יעקב וינרוט תביעה נגד "המזיקים": חברת התחנה המרכזית החדשה, נתיבי איילון, עיריית תל אביב, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, אגד ודן. העילות הן מטרד וירידת ערך הדירות. ההתדיינות נמשכה כ־15 שנים, עלתה לביהמ"ש העליון וחזרה למחוזי. לבסוף נקבעו שיעורי הפיצוי ל"נפגעי וינרוט".

במקביל הגישו עו"הד מינצר־כרמון וערן בן עוזר תביעות זהות בשם כ־200 תושבים נוספים. תביעות אלה מונחות בבית המשפט כאבן שאין לה הופכין, כי הנתבעים עדיין מתקוטטים איך לחלק ביניהם את התשלום לתובעים שכבר זכו. הסכסוך הזה הועבר לגישור אצל השופט בדימוס תאודור אור. וזו סיבה עבור המחוזי להגיד למסכנים - לא נטפל בעניינכם עד שלא יסתיים הגישור, או עד שהעליון יכריע בעניין. לצדדים, מן הסתם, אין תמריץ למהר ולסיים את הסכסוך ביניהם, אולם בגלל התמשכותו נבלמת הגישה של התובעים לסעד שהם מבקשים. זהו המלכוד - הדרך לבירור עניינם מותנית בהליך שלאף אחד אין עניין אמיתי לסיים.

וכך, בימים אלה "חוגגת" התביעה עשר שנים להגשתה. רבים מהתובעים הם חולים וקשי יום. רובם, שהיו מבוגרים כבר בעת הגשתה, הזדקנו. כמה מהם נפטרו. מי יודע? אולי זו הטקטיקה לסיים עם התיק.

מה שמחמיר את הסיפור עוד יותר הוא שהמדינה מתנערת מחובתה המוסרית לאזרחיה, שגדולה מאשר החובה המוסרית בחברה פרטית. גם עצם הצורך בפיצוי התושבים היה ברור ומוסכם מלכתחילה, ואפילו ניתן פסק דין שקבע את שיעורו. מה שנותר הוא רק להחילו על כלל התובעים. אבל למדינה (כצדדים) אין עניין בזה; והמדינה (כבתי המשפט) מונעת מהם צדק בבית המשפט.

מה שמקומם עוד יותר הוא הטענות שבהן משתמשת המדינה לצורך השתמטות. למשל, טענת ההתיישנות. חלק מהתביעות נדחו כי עברו שבע שנים מאז הוגשו. אבל ממתי נספרו השנים האלה? לא מהמועד שבו המנופים החלו להרעיש מתחת לחלונם של התובעים אלא כמה שנים לפני כן, כשנחתם מסמך ההתחייבות לפיצוי. נראה שהתובעים - עובדי כפיים, פועלי ניקיון, קשישים - החמיצו אותו בפרסומים הרשמיים.

עו"ד מינצר־כרמון הגישה, כאמור, בקשה להחייאת ההליכים במאמץ אחרון לטלטל את המערכת, להכריח את המדינה ואת החברות שקשורות בה לשלם. אחר כך שיריבו עד קץ הימים איך לחלק ביניהם את התשלום.

קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה