הלוביסטים לחצו, והדיון בחוק הספרים נדחה שוב

יש סופרים שבאמת מתפרנסים מכתיבה, שלא נמצאים בדירקטוריונים שונים, מנהלים חברות וגם כותבים ספרים. יש קבוצה גדולה שזו פרנסתה. לא רק כותבים גם עורכים, עורכים לשוניים, מתרגמים, מגיהים. ככל שמחיר הספרים יורד - הקבוצה הזו מתפרנסת בוחק יותר ויותר. ההבדל בינה לבין פועלי ויטה - שהם לא מצטלמים יפה בטלוויזיה, הם לא קבוצת לחץ, הם רק כמה אלפים שזו העבודה שלהם.

החוק הוא לטובת הציבור, למרות שהציבור לא יבין את זה כי הציבור מטומטם.

החוק המוצע לא מתערב ביחסים שבינך לבין כיסך או ספרך, אלא ביחסים שבין הרשת שממנה אתה קונה את הספר לבין יצרן הספר - מי שהשקיע בעריכתו, בהגהתו, בהדפסתו, בפרסומו ובהפצתו, ומשלם לכותבו. החוק אינו מונע מן הרשת להמשיך להעניק לך הנחות, ובלבד שתשמור על זכויותיהם של יוצרי הספר. בעולם מקובל שהמו"ל מקבל לפחות 52% ממחיר הספר, ולרוב יותר. החוק המוצע מעניק למו"ל בסך-הכול 47% ממחיר הספר. מצדדי החוק מעוניינים לא פחות ממך שספרים רבים יימכרו לקוראים רבים, ולכן ביקשו לאזן בין הצורך להגן על היצרנים לבין הצורך למנוע עלייה משמעותית במחירי הספרים. זה חוק מאוזן וטוב, הנחוץ לשיקומו של ענף הספרים. 

כמה שקלים מתוך הכסף שהוציא הציבור על רכישת ספרים רבים הגיעו לידי היצרנים? כאן יתברר שהגרף לא עולה אלא יורד משנה לשנה, וכבר ירד אל מתחת לקו האדום. אני מציעה שנחלק ספרים בחינם. אני בטוחה שהציבור יחזור הביתה עם הרבה יותר ספרים מאי פעם.

עד היום מי שמשמיע קולו בעניין חוק הספרים הם בעיקר בעלי העניין. אלו שגוזרים קופון. גם הנציגים שלנו בכנסת לא ברורים בסוגייה זו, חלקם בעד וחלקם נגד ואיש מכל אלו לא יורד אל העם, אל ציבור הקוראים, כדי לשמוע מה על ליבם. בספריות הציבוריות עולה מדי שנה מספר הקוראים, ילדים, בני נוער ומבוגרים. כל אחד מחפש ספר טוב לקרא. אבל לא לכולם יש אותו טעם, ובוודאי שלא לכולם יש אותו להט קריאה. סקר פרטי שערכתי בספריות בעיר שלי מעיד על ירידה בשביעות הרצון של הקוראים המלינים על דלילות הספרים האיכותיים, המקומיים וגם המתורגמים, שמגיעים למדף הספרים החדשים. לטענת חלק מן הקוראים המנויים על הספרייה הם נעזרים בביקורות, בפרסומות, בהמלצות, ברשימות רבי מכר כדי להגיע לספר בהא הידיעה; אבל רבים מהם סיפרו לי שכגודל הציפיות כן גודל האכזבות. אינני טוענת שהדבר נובע מרמת המחירים השווים לכל נפש. הנתונים שהעליתי בחכתי מהסקר אינם מלמדים על כך. יחד עם זאת מתעורר בליבי החשד שכאשר המחיר יורד מישהו משלם את המחיר על כך. מישהו שמחפש ספרות ייחודית, מעניינת ורלבנטית, מישהו שמחפש משהו יצירתי וחדשני נאלץ להתפשר על איכות ירודה יותר. את כל הדברים האלו צריך לבדוק בלי כל קשר לשאלה האם החוק יעבור או לא. משאל קוראים מקיף ותחקור ציבור הקוראים הוא דבר שאין לוותר עליו - נחוץ סקר שיבדוק דעתם של קוראים ותיקים בנפרד וקוראים חדשים בנפרד. אי אפשר לשים את כולם באותה צלחת ולהתבסס על הטענה שככל שהמחיר ירד יהיו יותר אנשים שיוכלו להרשות לעצמם לקרא. מה רע? רע, רע מאוד. יהיו כאלו שיקופחו. המיינסטרים ישלוט וכל מה שמסביב, שמנסה לפרוץ דרך, יידחק ויהיו כאלו שיפסיקו לצרוך ספרים מבלי להכיר בכך שהאשם הוא בשוק שבו רק סחורה פופולרית לכאורה יוצאת אל המדפים. במיוחד יקופחו קוראים ותיקים הפתוחים לסוגי ז'אנר חדשים, שיש להם חוש ביקורתי המבוסס על ניסיון רב בקריאה, ואלו המעריכים חדשנות. האם לכך מתכוונים מתנגדי חקיקת חוק המגן על ספרים וסופרים כשהם מדברים על שוק חופשי ועל גידול בכמויות הספרים הנמכרים? דרושה אם כן בדיקה יסודית ברמת ציבור הקוראים - כנסו לספריות הציבוריות בדיוק כמו שאני עשיתי ועשו מאמץ להפיק נתונים מדוייקים יותר. הדיון סביב מחירי הספרים חייב לשלב את קולם של מגוון סוגי הקוראים ואת קולו של העם.