דו"ח טכנולוגי: בית ספר במלכודת

שיעור אזרחות

דיווחנו שלשום (א') על השערורייה חסרת התקדים במחוז בתי הספר לאוור מריון בפנסילבניה, שם החליטו המנהלים שמותר להם לעקוב אחרי התלמידים על ידי הפעלה מרחוק של מצלמות רשת שהותקנו במחשבים שלהם. ובכן, תלמידי המחוז עומדים לקבל, מקרוב, שיעור באזרחות.

ה-FBI כבר פתח בחקירה, חבר מושבעים פדרלי גדול – פחות או יותר צירוף המילים המפחיד ביותר מבחינת עורכי דין – כבר מתכנס, ושופט כבר הורה לבית הספר לשמור על כל המידע שיש ברשותו על הפרשה.

תלמידים כבר אמרו שהם שמו לב שהנורה של מצלמת הרשת היתה נדלקת מדי פעם בלי סיבה. תלמיד אחר טען שמדובר לדעתו בתקלה במחשב המק שחילק בית הספר, אך למרות שמוצרי אפל, כידוע, מלאים תקלות, התקלה הספציפית הזו לא תועדה קודם לכן. אולי מדובר בתקלת תוכנה.

בינתיים, מומחים דוחים את התירוץ העיקרי של בית הספר, שטוען שהדליק את המצלמות רק כדי לוודא שהמחשבים לא נגנבו. יש היום, כידוע, כמה טכנולוגיות פולשניות פחות – GPS, מישהו? – למעקב אחרי ציוד. בקיצור, נראה שבית הספר יכול להתחיל למשכן את עצמו כדי לשלם פיצויים. לפחות התלמידים יקבלו שיעור חשוב: שהרשויות לא יכולות לרמוס אותך סתם כך בלי להסתבך. רצוי לייצא את השיעור הזה למקומות אחרים בעולם.

לאן הולכים גאדג'טים כשהם מתים

 

כתבנו בעבר על המחיר הסמוי של תעשיית הגאדג'טים – העובדה שהם מיוצרים בתנאי ניצול בעולם השלישי. יש חלק נוסף במחיר שלהם שרוב הצרכנים לא מודעים לו.

חלק ניכר מהפסולת האלקטרונית – כמעט כל מכשיר אלקטרוני מכיל חומרים שאינם מתפרקים בטבע, וחלק ניכר מהם מכיל כספית ושאר חומרים רעילים – מוצא את דרכו לעולם השלישי, ונקבר שם. סין ואפריקה הם יעדים נפוצים. יצוין שבעיה אחרת בגאדג'טים היא שחלק ניכר מהם מצריך שימוש בקולטן, מתכת נדירה שהמקור היחיד כמעט שלה הוא קונגו; קולטן היא "מתכת דם", והמחצבים מהווים עילה לסכסוכים אלימים בין אילי מלחמה מקומיים.

כ-40 מיליון טונות של זבל אלקטרוני מיוצרים מדי שנה, והכמויות רק הולכות וגדלות. דו"ח של האו"ם מזהיר שעד 2020, כמות הזבל האלקטרוני תגדל ב-500% בהשוואה ל-2007; בסין ובדרום אפריקה, השיעור צפוי להיות נמוך יותר אבל עדיין עצום – עלייה של 400%. חלק ניכר מהזבל נובע מטלפונים סלולריים – הם מכילים כמויות מפתיעות של חומרים רעילים וחברות הסלולר עושות הכל כדי לשכנע אותנו להחליף את המכשיר הנוכחי שלנו במכשיר אחר כמה שיותר מהר.

יצרנית הזבל האלקטרוני המובילה היא, שלא במפתיע, ארה"ב; היא מייצרת 3 מיליון טונות זבל כזה בשנה. סין נמצאת מיד אחריה – ולה יש בעיה חמורה במיוחד של זבל סלולרי. אין נתונים על ישראל.

רשת חברתית בחור העכביש

בדצמבר 2003 לכדו חיילים אמריקאים את הרודן המזדקן סדאם חוסיין בבור, שזכה לכינוי "חור עכביש", על שמם של בורות-מלכודת דומים במלחמת וייטנאם. האמריקאים פלשו למדינה, כזכור, כמעט תשעה חודשים קודם לכן. בתחילת אפריל שודרה הסצינה המפורסמת של הפלת פסל הענק – שסמלית התברר כחלול – של סדאם. אבל את התולעת עצמה היה קשה יותר למצוא מאשר לכבוש את בגדד.

בסדרת מאמרים שמפרסם בימים אלה המגזין המקוון slate מתוארים המאמצים לתפיסתו. ממה שפורסם עד כה, עולה שבאופן מרתק, האמריקאים שצדו אותו השתמשו בתיאוריית הרשתות החברתיות. הם עשו את זה, רצוי לציין, כמה וכמה חודשים לפני הגעתה של פייסבוק.

הנחת היסוד שלהם, לאחר כמה כישלונות, היתה שסדאם, במצבו, לא עומד בראש פירמידה היררכית אלא במוקד רשת חברתית. הוא לא יכול יותר לתת פקודות – כלומר, הוא יכול, אבל אין סיבה טובה מספיק לציית להן – וכל מה שנשאר לו הוא רשת החברים שלו. אותה, ולא את פקידי הממשל שלו, צריך היה לפצח. בתוך זמן לא רב, התמקדו החיפושים בבני השבט של סדאם ובאנשים הקרובים ביותר אליו; המידע הסופי הגיע משומר ראש. ההמשך ידוע.

מחבר סדרת המאמרים טוען שהשיטה הזו לא תעבוד מול בין לאדן, ככל הנראה משום שבקרב בני השבט שלו הוא מסומן ככבשה השחורה ומשום שבניגוד לסדאם לא העניק לחמולה שלו שלושה עשורים של שלטון נטול מצרים. השאלה הקשה העולה מכל זה היא: אם התחקות אחרי הרשת החברתית של סדאם חשפה את מקום הימצאו, מה תחשוף הרשת החברתית שלנו עלינו? אחרי הכל, הוא הקפיד להשתמש בכל פילטר פרטיות אפשרי.

מסע בזמן לשנות השמונים

 

זוכרים את מלחמת פוקלנד? הדבר ההוא סביב האיים ההם ב-1983-1982? הפעם האחרונה שהצי הבריטי הפליג למלחמה קצרה וטובה, כמו פעם? ובכן, חובבי רטרו של התקופה ישמחו לשמוע שהמלחמה חוזרת. בגרסה דיגיטלית, כמובן.

לאומנים ארגנטינאים תקפו  לאחרונה את אתר החדשות של איי פוקלנד, שנושא בשם המתאים "פינגווין ניוז" – הדבר היחיד שאפשר לטובתם של האיים הוא שהם קרובים למדי לאנטרטיקה. הלאומנים המירו את דף הבית של האתר, ובמקומו שמו מקהלה רועמת של "מארש איי מאלבינס", השם שבו מכנה ארגנטינה את האיים. הם טענו שארגנטינה היא הבעלים החוקי של האיים משום שהיא המדינה הקרובה ביותר ומשום ש, אה, משהו על הירושה הארגנטינאית מהמושל האחרון של ספרד או משהו כזה.

איי פוקלנד – שכל תושביהם, פחות מ-2,000 במספר, הם בריטים שסירבו לקבל עצמאות מבריטניה כשזו ביקשה מהם בנימוס שיעשו זאת - הפכו שוב לנושא לעימות בין ארגנטינה לבריטניה, לאחר שהאחרונה החליטה להציב אסדת קידוח נפט במי האיים. בסיבוב הקודם, כזכור, ניסתה החונטה הצבאית של ארגנטינה לחזק את מעמדה הרופף בציבור על ידי מלחמה קטנה וקלה, משהו שיעורר את הזקפה הלאומית באפס מחיר. תאצ'ר סירבה לשחק את המשחק, והתוצאה ידועה: אלפי הרוגים ארגנטינאים שהוקרבו על מזבח הפופולריות של החנרלים, שכתוצאה מההרפתקאה הכושלת איבדו את השלטון. לפחות הפעם זה נעצר בהשחתת אתרים.

בינתיים.

קצרצרים

פילגשו-לשעבר של מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, פתחה לעצמה בלוג ב"בלוגר", פלטפורמת הבלוגים של גוגל. נמסר שהכותבת, קייט ברונר, דווקא כתבה שם דברים בעלי ערך. זמן קצר לאחר מכן, הבלוג שלה נעלם – על פי דיווחים, בגלל לחץ כבד שהפעילו עליה שמידט ועורכי דינו. רוב האנשים מעדיפים שלא להתעסק עם מיליארדר. מוגש כשירות למען אלו שסוברים, כמו מנכ"ל מסוים, ש"פרטיות היא לפושעים". אירונית, ניתן לקרוא את הבלוג של ברונר באמצעות Google Cache.

ואם בגוגל ובאויב הגדול שלה – פרטיות – עסקינן, עובדי גוגל עברו לשלב היללות בכל מה שקשור לבאזז. אחד מעובדי החברה ייבב למגזין Wired שלאף אחד לא אכפת שרשימת החברים בפייסבוק פומבית, ושפייסבוק גדלה משום שהיא מבקשת מאנשים לצרף אליה את רשימת אנשי הקשר שלהם בג'ימייל. שתי תשובות: א', אף משתמש ג'ימייל לא ביקש מכם להכניס אותו לרשת חברתית, וב' – לרשימת החברים בפייסבוק יש הרבה פחות ערך מציצני (אם יש לה ערך בכלל, אתה יכול להיות "חבר" של תאגיד) מאשר לרשימת אנשי הקשר שלך. תודה שייללתם.

זוכרים את הפוגרום שביצעה אפל באפליקציות הארוטיות? ובכן, עכשיו נוספה לו גם צביעות: אפל חיסלה את האפליקציות של החברות הקטנות, אבל שתי אפליקציות מובילות – זו של פלייבוי וזו של ספורט'ס אילוסטרייטד – יישארו באפסטור. למה? כפי שהסביר פיליפ שילר, סמנכ"ל בכיר באפל, משום ש"מדובר בחברה ידועה שהמוצרים שלה זמינים מאוד בפורמט אחר". כלומר, אם אתה חברה גדולה, ויש לך כסף, אפל לא מודדת אותך כמו איזו חברת סטארט אפ צעירה. בפרפרזה על גראצ'ו מרקס, אלה האמונות של אפל, ואם הן לא מוצאות חן בעיניך ויש לך מספיק כסף, יש לה אחרות.

זה היה צפוי, והנה זה קרה: מסרוני טקסט סלולריים, SMS בעברית, עקפו את המסרונים המיידיים מהמחשב כאמצעי תקשורת פופולרי בקרב צעירים. הסיבות לכך, מעריכים, הן חבילות שימוש סלולריות שמעודדות מסרונים, כמו גם עלייתם של סלולרים המצוידים במקלדת של ממש ולא בתחליף.

הצלחה לאמזון: סקר שנערך לאחרונה מגדיר אותה כמותג האמין ביותר על צרכנים בארה"ב. המשמעות היא שצרכנים מעריכים אותה וממליצים עליה לחבריה. אמזון היא מותג הטכנולוגיה היחיד שנכנס לרשימת עשרת המותגים האמינים ביותר.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"