"התפתחות מהירה תהיה מסוכנת"

האנקדוטה המבדחת ביותר בראיון עם נילס וינג, מנהל קשרי המשקיעים של H&M, היא הגילוי כי הוא נקרא על שמו של נילס הולגרסון. דודה של סבתו היתה סלמה לגרלף, שכתבה את הספר המפורסם "מסע האווזים של נילס הולגרסן", שזכה להצלחה ניכרת בישראל.

וינג עובד בחברה מאז 1991. "הצטרפתי לחברה כשהיו בה 250 חנויות, ורק ב־2009 פתחנו מספר חנויות זהה", הוא מספר. "זאת חברה יציבה מאוד. הדבר היחיד שמשתנה ב־H&M זה האופנתיות". הוא תולה את היציבות המשפחתית בחברה בעבודת הצוות: "כסף אינו הדבר היחיד שמשפיע. אנחנו חלק ממשהו שגדל כל הזמן וגאים בכך. זה מה שמניע אותנו".

אתה מודעים לכך שהיתה שנה חלשה בישראל?

"בהחלט. אנחנו מסתכלים לטווח הרחוק באופן ניהול החברה. כשאנחנו נכנסים לשוק חדש, זה אפילו קל לנו יותר. יפן זו דוגמה טובה להצלחה. כולם הופתעו מאוד שנכנסנו בזמן משבר, וזאת היתה הצלחה גדולה מאוד בסוף".

למה החלטתם לעבוד בישראל בשיטת הזכיינות?

"לפני שנכנסנו לישראל התלבטנו אם להיכנס בזכיינות או לבד, ואחרי שפגשנו את מאץ' ריטייל החלטנו להמשיך לעבוד איתם".

בניגוד למנכ"ל החברה, וינג מודה כי 2009 לא עברה באופן חלק וכי החברה נתקלה בקשיים. "השווקים הכי קשים עבורנו היו צרפת, ספרד וארה"ב, כי המיתון השפיע עליהן", הוא אומר. "אם נתפתח מהר מדי, זה יהיה מסוכן לחברה, ולכן אנחנו זהירים. מצד שני, הרווחיות היתה גדולה מאוד השנה. בשנה האחרונה, הרווח התפעולי היה יותר מ־21%, אבל בחנויות הקיימות המכירות ירדו ב־5%. העובדה שאנשים קנו פחות השפיעה עלינו".

וינג מסביר את ההצלחה בזמן מיתון בכך שהחברה מקפידה לשכור חנויות ולא לקנות, דבר המאפשר לה גמישות רבה יותר. "אנחנו גם נותנים 'ואליו פור מני' בזמן מיתון ומקבלים מחירים טובים יותר", הוא אומר.

מהי המטרה שלכם בישראל?

"יש לנו ציפיות גבוהות, אבל לא ננקוב במספרים כרגע. קבענו ציפיות עם מאץ' ריטייל ואנחנו מרוצים מהצד שלנו בהסכם עם משפחת חורש. ההעדפה שלנו היא כמובן לנהל בעצמנו, אבל לא תמיד זה מתאפשר".