דרך ארוכה ומפותלת

אולפני אבי רוד (Abbey Road) ההיסטוריים אשר בצפון לונדון ניצלו אתמול מעתיד לא ידוע, ודווקא על ידי ממשלת בריטניה. שרת התרבות מרגרט הודג' הודיעה שהאולפנים שהתפרסמו בעיקר בזכות הביטלס יהפכו לאתר מורשת לאומי.

 

התברר שאפילו הבריטים, הידועים כעם שקול יחסית, מזגזגים לפעמים. לפני כשבוע הודיעה חברת התקליטים הבריטית EMI, בעלת האולפנים, כי בשל הקשיים הכלכליים שבהם היא נתונה היא החליטה להעמידם למכירה. החברה סירבה בהתחלה לנקוב בתג המחיר ואף שמרה את זהות הרוכש הפוטנציאלי (בהנחה שבכלל היה כזה) בסוד. המהלך הזה, שקומם לא מעט חובבי מוזיקה ומורשת בריטיים, נראה תמוה למן הרגע הראשון. מה גרם לחברה מסחרית להאמין שאפשר להמתיק את ההפסד השנתי מ־2009, הנאמד בכ־1.8 מיליארד ליש"ט, במכירת אולפני הקלטה - מיתולוגיים ככל שיהיו - השווים לא יותר מ־30 מיליון ליש"ט?

גם פול מקרטני, שהקליט במקום במסגרת הביטלס את כל אלבומי הלהקה - שאף העניקה לאולפנים את שמם ואת מעמדם התרבותי - ציין בצער שהוא חושש לגורל המקום שבו נכתבו כמה מהרגעים הגדולים בהיסטוריה של הרוק. מקרטני הביע דאגה, אך האיש העשיר בפופ הבריטי, שעשה את רוב הונו בזכות השעות הארוכות שבילה עם חבריו בין קירות העץ האקוסטיים שכעת עמדו למכירה, לא הציע לפתוח את הארנק. מקרטני לא היה לבד: איש מחברי הלהקות שהקליטו באולפנים אחרי שהביטלס התפרקו, כמו פינק פלויד, אואזיס או רדיוהד, לא הציע להרים מופע התרמה להצלת המוסד שהפך אותם ממחברי תווים ומילים לכוכבי־על. נראה היה שפרט לעובדים, מי שיסבול משינוי ייעוד המבנה הם רק המעריצים והתיירים הרבים שלא מוותרים על פסיעה על פני מעבר החציה המפורסם בעולם, הנמצא בסמוך. היחיד שרמז במעומעם על אופציית רכישה היה מלחין מחזות הזמר אנדרו לויד וובר.

אך הלחץ הציבורי עזר, ותאגיד המוזיקה חזר בו מהחלטתו. הודג' העניקה למבנה דירוג מספר 2 - השני בחשיבותו בקטגוריית המבנים המוגנים, בהמלצת גוף השימור הלאומי בבריטניה, אינגליש הריטג'. הסטטוס החדש יתיר אמנם לבצע שינויים בחלקיו הפנימיים של הבניין, אך רק אם הם עולים בקנה אחד עם אופיו ושימורו של האתר.

הבריטים אולי מזגזגים לפעמים, אבל הם לא פראיירים. גם אם שירי הביטלס לא התנגנו בשעת הדיון בגורל האולפנים, הידיעה שלונדון תאבד את אחד מסמליה ותסדוק במשהו את קסמה בקרב התיירים שווה הרבה יותר מ־30 מיליון ליש"ט.