אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם לשחק אותה קשה להשגה? צילום: MCT

האם לשחק אותה קשה להשגה?

התחלתי לצאת עם בחור מקסים ואני כבר מוכנה להיכנס איתו למיטה, אבל כל הספרים והמגזינים אומרים לי לתת לו לחכות. מה לעשות?

25.02.2010, 12:23 | פרופ' דן אריאלי

התחלתי לצאת עם בחור מקסים בשם יוני, ואני כבר מוכנה להיכנס איתו למיטה, אבל כל הספרים והמגזינים (ואמא שלי) אומרים שאני חייבת לתת לו לחכות. למה בעצם? האם זה באמת כזה חשוב? מצטערת, אני לא אלופת הדייטים. בכבוד רב, הלא בטוחה

לא בטוחה יקרה,

אמא צודקת. אם את רוצה למקסם את הסיכויים למערכת יחסים ממושכת, עדיף לך שהבחור יחכה עוד קצת, יהיה זה שמתקשר, ישלם עלייך, ובקיצור, יעבוד קשה. יש לכך סיבה. קוראים לה "דיסוננס קוגניטיבי" - תופעה נפשית שעוברת עלינו כשאנחנו עושים פעולה שסותרת את מה שאנחנו מרגישים או מאמינים בו. דיסוננס קוגנטיבי הוא מה שקורה, למשל, לבחור מקסים שרגיל לכך שבחורות נכנסות איתו למיטה בקלות, ופתאום נדרש להתאמץ בשביל מישהי. התוצאה לרוב תהיה שהעובדות בשטח ישנו את ההרגשה. הוא יאמר לעצמו: "וואו, אם כל כך התאמצתי בשביל האשה הזו - אני כנראה באמת אוהב אותה".

קשה, סקרלט ג קשה, סקרלט ג'והנסן | צילום: MCT קשה, סקרלט ג

הדבר הזה הוצג בניסוי קלאסי שבו הפסיכולוגים לאון פסטינגר וג'יימס קרל־סמית אספו אנשים, וביקשו מהם לבצע משימה משעממת. אחר כך הם שילמו לכל אחד כדי שישקר וישכנע אחרים שהמשימה עניינה אותו. אלא שלכמה מהמשתתפים הם שילמו 20 דולר תמורת השקר ולאחרים שילמו דולר אחד. לבסוף, כל המשתתפים כתבו בשאלונים כמה באמת נהנו מהמשימה המקורית. התברר שמי ששיקרו תמורת דולר אחד נתנו את הדירוגים הגבוהים יותר. למה? כי בעוד ששקרני 20 הדולרים הסבירו את הדיסוננס בין פעולתם ("סיפרתי שהמשימה מרתקת") לאמונתם ("היא למעשה שעממה אותי") באמצעות הכסף ("שילמו לי בשביל זה"), האחרים לא היו יכולים לומר לעצמם שהסכימו לשקר בשביל דולר - ולכן שינו את ההרגשה. הם חשבו לעצמם: "אני כנראה באמת אוהב את המשימה, אם אני מקדם אותה", ולבסוף גם דירגו את המשימה כמעניינת יותר.

כך זה עובד גם באופן שבו זובורים בבתי אחווה בקולג'ים מגבירים את הנאמנות של המצטרפים החדשים, וכן, גם באהבה. בהצלחה.

ובבקשה אל תספרי ליוני על העצה, ואל תגידי לו מי נתן לך אותה.

פרופ' אריאלי הוא חוקר כלכלה התנהגותית ומחבר רב המכר "לא רציונלי ולא במקרה". שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il

תגיות

59 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

56.
עצה בדולר?
אנחנו במערכת יחסים כבר 19 שנה. תסתכלו בפייסבוק. 3 ילדים - יש. 2 כלבות - יש. אחד חתול - גם. שכבנו, הזדיינו והתעלסנו - בדייט הראשון. הבועל: טוב, אבל זה לא אומר כלום כי אני שכבתי עם כל הדייטים שלי בדייט הראשון. היו שנמשכו שנתיים והיו שנמשכו (אלי) חודשיים. והיו שנבעלו וברחו. הנבעלת: נכנסתי למיטה עם הראשון שהסכים, ונשארתי עד היום. מסקנה: בינגו. גם זכיתי בפיס פעם אחת - עשרים שקל. הזכייה האמיתית היא הבועל. מאז אני משחקת ביליארד עם המקל שלו. טוב, זה עוד לא אומר שהעניין יחזיק מעמד עוד עשרים שנה. למה? כי אין כללים, לכן תפסיקו להקשיב לעצות אינסטנט. הן סתם שעשונים שנדחפים לעמודים האחרונים של עיתונים לגברים.
בועל ונבעלת , רמת הכובשת  |  27.02.10
55.
כשעלינו לארץ למדנו מילה חשובה "סבלנות"
עצה של ההשהיה אולי הייתה טובה בתחילת המאה שעברה, כל גבר וכל אישה יודעים להתאפק וימתינו לכניסה למיטה, זה לא מה שישנה את ההחלטה האם להיות זוג ולחיות יחד. יש תנאים נוספים המשפיעים על קבלת ההחלטה שאחד מהם הוא גם התאמה מינית אך התאמה בלבד אינה הגורם להתמסד. ברור שאם הגבר או האישה נכנסים בפגישה הראשונה למיטה זה אומר שזה לא רציני למרות ששניהם יודעים שזה אולי יגיע אח"כ. למען השקט הנפשי אל תיכנסו בפגישה הראשונה תנו ליצקים להתחמם ואז אם תרגישו שהנה הגיע הזמן תקפצו למיטה.
רץ יונה לי , תל אביב  |  27.02.10
לכל התגובות