מיוחד ל"כלכליסט": לנטרל את פצצת החובות

התחזית הגורפת כיום בנוגע לעתידה של הכלכלה האמריקאית היא פסימית. בסקר אחר סקר מביעים האמריקאים דאגות לגבי עתידם. מומחים, ובהם אנוכי, כותבים מתוך תחושת ייאוש על האתגרים העצומים שעוד עומדים לפנינו, ואילו האקדמאים כבר מתכננים קורסים בנושא הידרדרותה של אמריקה.

לכן החלטתי, בעיקר כדי לעודד את עצמי, לברר מה צריך לעשות כדי לתקן את ארצות הברית. מצאתי שקיימת בעיה אחת המאפילה על כל השאר. נטל החובות שוושינגטון לקחה על עצמה הוא עצום, ולקראת הפרישה הצפויה לפנסיה של בוגרי דור הבייבי־בומרס הוא רק הולך ונהיה מפחיד יותר. מכון פטרסון מעריך שמערכת הבריאות והביטוח לאומי האמריקאיים כבר נמצאים בגירעון של 43 טריליון דולר. כדי לגשר על הפער, הממשלה תצטרך לבטל פחות או יותר את כל יתר הוצאותיה או לעלות את המסים אל מעל לרף ה־70%. הריבית על ההלוואות שלוקחת ארה"ב תעלה קרוב לוודאי, הכלכלה תיקלע לקיפאון - ונטל החובות רק יכביד עוד יותר.

למעשה, בעיית החובות נראית בלתי נמנעת ובלתי פתירה בו־בזמן. אבל אולי אנחנו יכולים למצוא דרכים להתמודד אפילו עם האתגר הזה. הנה שלוש הצעות פשוטות שינטרלו את פצצת החובות ואפילו ישאירו לנו עודף בארנק:

ראשית, לאמץ מע"מ. ליותר מ־100 מדינות יש מס מכירות לאומי מסוג כלשהו. אם אמריקה תחיל מע"מ כבר מחר, בשיעור הממוצע של המדינות המתועשות שעומד על 18%, ותוריד את שיעורי מס ההכנסה כדי לפצות על כך, נרוויח מאות מיליארדי דולרים בכל שנה.

כדי להמחיש את פוטנציאל הרווח, דמיינו שהמע"מ שארצות הברית תאמץ יהיה בקצה העליון של הסקאלה - 25% - בדומה למע"מ הנהוג בהרבה ממדינות סקנדינביה, שהמשיכו לצמוח בשלושת העשורים האחרונים בקצב זהה לזה שבארצות הברית. על פי החישובים, מס בשיעור זה יכניס למדינה מספיק כסף כדי לאזן את התקציב, לשלם על הרחבת הטיפול הרפואי, לבטל את מס ההכנסה עבור אותם אנשים שמרוויחים פחות מ־100 אלף דולר (90% ממשקי הבית), ולהפחית את רף המס העליון ל־25%. המע"מ גם יעזור לגמול את האמריקאים מצריכת יתר וגם יתגמל אותם על חסכנות, השינוי החשוב ביותר לטווח הארוך שעלינו לעודד.

שנית, יש לסיים את חלוקת הסובסידיות הממשלתיות הגדולות לדיור, לביטוח בריאות ולחקלאות. שלוש הסובסידיות הללו ביחד עולות לממשל כ־250 מיליארד דולר בשנה. הן מעודדות התנהגות שאינה בריאה לכלכלה. הפחתת הריבית על המשכנתאות עודדה את צבירת החובות, שעומדת בלבו של המשבר. ולא, היא אינה מעודדת בעלות על בתים. בבריטניה ובקנדה לא קיימת סובסידיה מסוג זה, ובשתי המדינות שיעורי הבעלות על בתים גבוהים מאשר בארצות הברית. הטבות מס על ביטוח בריאות שניתן דרך העבודה מעודדות שימוש יתר בשירותי הבריאות - טענה שעליה מסכימים כלכלנים משני צדי המתרס האידיאולוגי.

סובסידיות חקלאיות, הניתנות בעיקר לחברות החקלאות הגדולות, הן שערורייתיות ומפריעות לשוק, עד כדי כך שקשה אפילו להתחיל לתאר את הבעיות שהן גורמות.

שלישית, יש לערוך התאמות הגיוניות לתנאי הזכאות להטבות מס. התיקון החשוב ביותר שיש לבצע הוא לקשור בין ההטבות לעליות באינפלציה, ולא למשכורות. זה אמנם נראה עניין טכני למדי, אך הוא כזה שיכול לחסוך לממשלה מאות מיליארדי דולרים. בשלב הבא יש להעלות את גיל הפרישה בשנתיים, ולקשור אותו לתוחלת החיים, שגדלה בשלושה חודשים מדי שנה.

זו לא משימה בלתי אפשרית. גרמניה העלתה לאחרונה את גיל הפרישה שלה ל־67. למעשה, מדינות רבות באירופה תיקנו את מערכות הפנסיה שלהן כך שיהיו בעלות כושר פירעון למשך העשורים הבאים, ואף יותר מכך.

ניתן ליישם כל אחד מהסעיפים שהצעתי בהדרגה, כדי שהתזמון יהיה נכון. אפשר גם לצמצם אותם, בייחוד אם מיישמים תוכניות חיסכון ורפורמות אחרות. אולם שלושת התיקונים שהעליתי יעניקו לארצות הברית בסיס כספי איתן ויותירו אותה עם משאבים עודפים להשקיע במחקר, חינוך, תשתית, אנרגיה חלופית וכל דבר אחר שבו נחפוץ.