הלוליינים

גם מי שחי כאן הרבה זמן וסבור שכבר ראה הכל גילה אתמול שבביצה הפוליטית הירושלמית תמיד יכולות להתגלות הפתעות חדשות. ההפתעה הנוכחית הגיעה מכיוונו של בנק ישראל, ששבר כמה שיאים של התחסדות וצביעות. אחרי שביום שני עוד סירב בנק ישראל בכל תוקף לומר מהי עמדתו בעניין הצעת חוק הגמ"חים של ח"כ משה גפני, פרסם אתמול הבנק הודעה רשמית, שבה הוא גם "מתנגד להצעת חוק הגמ"חים", וגם "מצדד בפתרון שיעמוד בקנה אחד עם חוקי הבנקאות בישראל". מין אורקל מדלפי כזה, שבגבב המילים שלו יכול כל אחד למצוא את מה שהוא רוצה.

תזכורת: רק לפני שבוע התכנסה ועדת השרים לחקיקה לדיון השבועי שלה. על הפרק עמדה אז הצעת החוק הפרטית שהגישה קבוצת חברי כנסת לביטול עמלות העו"ש בבנקים. המפקח על הבנקים רוני חזקיהו, איש עסוק בדרך כלל, פינה את לוח הפגישות העמוס שלו והתייצב בפני ועדת השרים כדי לשכנע את חבריה להוריד את הצעת החוק מסדר יומה של הכנסת.

חלף שבוע ושוב התכנסה ועדת השרים לדיון, ושוב על הפרק הצעת חוק שעניינה פקודת הבנקאות, הפעם ביוזמתו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, שמבקש להפוך את קופות הגמ"חים לבנקים ללא פיקוח. הפעם התקשה המפקח על הבנקים למצוא זמן ולהתייצב בפני הוועדה. הצעת החוק אושרה פה אחד למעט התנגדותו של שר המשפטים.

בשבוע שעבר עוד נוהלו מגעים שקטים

דקות ספורות לאחר פרסום החלטת הוועדה פרסם בנק ישראל את הודעתו שכללה חמש שורות של לוליינות מילולית. שורה אחת בהודעה ראויה לאזכור מיוחד. "עמדת בנק ישראל", נאמר בה, "באה לידי ביטוי בעמדת משרד המשפטים, שהוגשה לוועדת שרים לחקיקה". ולמי שמתקשה בהבנת חוכמת הנסתר של אנשי הבנק המרכזי, להלן התרגום: אנחנו אמנם מתנגדים נחרצות להצעת החוק, אבל היוזם שלה הוא יו"ר ועדת הכספים, שמנהל עכשיו את הדיונים על חוק בנק ישראל החדש. כדי לא להרגיז אותו אנחנו לא מביעים את עמדתנו ומעדיפים להסתתר מאחורי גבו של שר המשפטים.

לא מדובר בצירוף מקרים פלאי. כבר בשבוע שעבר פנה "כלכליסט" לבנק ישראל בשאלה הבאה: מה תגובתכם להצעת החוק של ח"כ גפני שמונחת על שולחנה של ועדת השרים לחקיקה? תגובת הבנק היתה: אנחנו מנהלים מגעים שקטים מאחורי הקלעים עם גפני, בניסיון לשכנע אותו להוריד את הצעתו מסדר היום. כמה ימים מאוחר יותר שינה בנק ישראל את עמדתו, ובאופן לא רשמי הפנה את השואלים למשרד ראש הממשלה, שמוביל את הדיונים בעניין.

אבל לגפני חוקים משלו ואתמול, מיד עם פתיחתה של ישיבת ועדת הכספים, הוא גילה כי כבר עשרה חודשים הוא מנהל מגעים בעניין הצעת החוק שלו עם לשכת הנגיד פישר, "אבל זה מתעכב". באותה נשימה הוא גם הסביר כי "אין קשר בין חוק הגמ"חים לבין אישורו של חוק בנק ישראל".

סיכום ביניים של עלילות הגמ"ח מגלה בנק מרכזי אחד פחדן (או ליתר דיוק כזה שבחר באסטרטגיה תקשורתית כושלת), חבר כנסת אחד נחוש שיודע לנצל את כוחו הפוליטי למען הציבור ששלח אותו, ומעל כולם: ראש ממשלה הססן, שבמקום להשליך את הצעת החוק השערורייתית מכל המדרגות, הצליח שוב ליפול לבור עמוק.