אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
עמוק בבוצה

עמוק בבוצה

מכוני הטיהור הם מכרה הזהב הבא

04.03.2010, 12:25 | ד"ר רפאל אהרון
לא כולם חושבים על זה, אך הטיפול בשפכים הוא מנהג מודרני יחסית. בעוד שהשימוש בתעלות ביוב כדי להרחיק את המים העכורים היה נפוץ כבר ברומא העתיקה, רק במאה ה-19, עם התפתחותן של הערים הגדולות, החלו להבין כי חייבים להפחית את כמות המזהמים במים המשומשים המשוחררים לסביבה.

 

כיום, חלק מכמות הפסולת האדירה שבני האדם מייצרים מפונה דרך פחי הזבל לאתרי ההטמנה (פסולת עירונית מוצקה) וחלקה מפונה דרך מערכת הביוב למכון טיהור השפכים (מט"ש). הביוב הגולמי שנכנס למט"ש מכיל מוצקים מרחפים, מוצקים מסיסים, מינרלים, שמנים ותרכובות רעילות. הטיפול בכל אלו דורש השקעות אנרגיה גבוהות, כימיקלים רבים וטיפול בבוצה המיוצרת שהיא הפסולת של מכון הטיהור. הבוצה מהווה כיום את אחת מהבעיות האקוטיות ביותר מבחינת איכות סביבה.

רחוק מהעין קרוב לכיס - הציבור משלם

את עלויות הטיפול במכון הטיהור כולנו משלמים במיסים. העלויות כוללות, בין היתר, את מחיר הבניה ומחיר התפעול השוטף של מכון הטיהור. בעוד שהמדינות המפותחות מתגאות ביכולת החיבור של כלל האזרחים למערכות ביוב הנחשבות סימן למודרניזציה, מבחינה סביבתית מכוני הטיהור ממשיכים להוות אתגר לא מבוטל. מכון הטיהור מבזבז המון אנרגיה בתהליך הטיהור המורכב, גורם למפגעי ריח ופולט גזי חממה לסביבה.

ביוב זורם לים. למיחזור הביוב יתרונות כלכליים וחברתיים, צילום: עזר פישלר ביוב זורם לים. למיחזור הביוב יתרונות כלכליים וחברתיים | צילום: עזר פישלר ביוב זורם לים. למיחזור הביוב יתרונות כלכליים וחברתיים, צילום: עזר פישלר

בחלקים גדולים של העולם עדיין זורם הביוב לנחלים או לים. מדינת ישראל מזרימה כרבע מכלל הבוצה שלה לים התיכון. למעשה, בכל העולם מייצרים בוצה וככל שהאוכלוסיה גדלה והערים מתפתחות כך גם עולה כמות השפכים ואיתה גם כמויות הבוצה. הבעיה הסביבתית והכלכלית שנוצרת במכוני הטיהור דורשת, ללא ספק, שינוי גישה. אם עד כה טיפלנו בשפכים כמו בפסולת - כמטרד שיש להרחיקו - עידן הקלינטק מביא לנו בשורה אחרת.

ביוב כחומר גלם

במדינת ישראל זורמים כחצי מיליארד קוב של ביוב גולמי בשנה, הביוב מכיל 99.9% מים ו-0.1% מוצקים מרחפים ומסיסים. המוצקים בביוב מכילים מינרלים, שמנים, חומרים אורגניים, מתכות, פלסטיק גומי ועוד. לו ניתן היה להפריד, לנקות, לחטא ולהחזיר לשימוש את המוצקים בביוב אז היינו מקבלים מים מצד אחד, ומגוון חומרים המוחזרים לשוק כמוצרי בסיס (Commodities) מצד שני - בדיוק כפי שקורה בתהליך מיחזור פסולת. בצורה זו היינו מגדילים את יכולת המחזור האנושית בצורה משמעותית, חוסכים הוצאות בטיפול והקמת מכוני טיהור שפכים וגם מורידים משמעותית את פליטת גזי החממה. גישה זו לא פותחה בכל הקשור לשפכים עירוניים נוזליים. בפועל, מספר המטמנות הוא מצומצם וגם הן נסגרות מעומס, תקני האיכות של הקולחין ושל הבוצה הולכים ועולים ואיתם גם האכיפה שמבוצעת ע"י "המשטרה הירוקה".

בעוד שהטיפול והטיהור במי השפכים הוליד טכנולוגיות ופטנטים רבים, הבוצה לא זכתה להתייחסות רצינית מספיק, וכיום היא מפונה כפסולת לאתרים מורשים לאחר תהליך הטיהור במכונים. הבוצה יכולה הייתה לשמש כבסיס לקומפוסט - תהליך פירוק ביולוגי של אשפה אורגנית, שבסופו מתקבל זבל אורגני איכותי שניתן להשתמש בו לגידולי חקלאות ולטיוב הקרקע. אולם, בעקבות מחקרים מדעיים נאסר השימוש בקומפוסט מבוצה במקומות רבים בעולם, שכן סקרים מראים שהשפעתה קטלנית על מבנה הקרקע לאורך זמן. בנוסף, חומרים רעילים שנמצאים בבוצה מגיעים לירקות אותם אנחנו אוכלים ומחלחלים למי התהום. חוקים ותקנות סביבתיות גם אוסרים את שפיכת הבוצה לים במרבית העולם.

הגישה החדשה - תחנה לאנרגיה ירוקה

הגישה החדשה רואה בזרם הביוב הגולמי אוצר של חומרים הניתנים למחזור ודוגלת בהפיכת המכון לטיהור שפכים למכון למחזור שפכים. הרעיון הוא לראות בביוב האנושי ותוצריו נכס ולא מטרד. זוהי מהפכה חשיבתית ומדעית שהולידה במהלך השנים האחרונות טכנולוגיה המגשימה חזון זה. הטכנולוגיה מיושמת במתקן קומפקטי אמין ויעיל הממחזר מוצקים מהביוב הגולמי והופך אותם למוצרי אנרגיה איכותיים בתהליך רציף (SRS - Sewage Recycling system). בסיום התהליך הופכים המוצקים שבשפכים לחומר גלם נקי, ידידותי לסביבה ובעל פוטנציאל אנרגטי גבוה - המכון הופך ליצרן בעודף של אנרגיה ירוקה. מיחזור הביוב מביא איתו שני יתרונות מרכזיים: יתרון כלכלי - הורדת עלויות התפעול והגדלת הקיבולת של המכון, ויתרון סביבתי - הפקת מוצרי אנרגיה מהחומר שבביוב, הפחתת גזי חממה ומניעת מטרד סביבתי. יישום הגישה מאפשר להפוך את מכוני הטיהור לנכס אמיתי - מקור לרווחים ותרומה סביבתית.

לסיכום, המשבר הסביבתי, קצב גידול האוכלוסיה והתפתחות הטכנולוגיה מחייבים את מקבלי ההחלטות בערים, במשרדי הממשלה ובמכוני הטיהור העצמאיים לשנות גישה וליישם את המהפכה הירוקה במתקני הטיהור. למעשה, מכוני הטיהור הם מכרה הזהב הבא - אנרגיה ירוקה, נקיה וחסכונית, כאן בבית, תוצרת כחול-לבן.

הכותב הוא נשיא ומייסד חברת אפלייד קלינטק (Applied Cleantech) ומרצה ב-Matrix Greentech College , מכללה להסבה למקצועות הקלינטק, בשיתוף חברת מטריקס

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
נסיון נואל לקדם אג'נדה כלכלית "ירוקה" על חשבון התושבים
מכון הטיהור הממוקם בהוד השרון הוא דוגמא מדהימה כיצד במדינת ישראל, ב2010, יש אישור להפעיל אתר רעיל ומסריח במיוחד בלב עיר, ולהעניק איכות חיים שגם במדינות עולם שלישית לא מעיזים להציע (המצחיק - שהוד השרון קיבלה פרס על איכות החיים בה... לך תבין). האבסורד הוא עצום כיוון שראש עירית הוד השרון מסכים למצב בו המכון, שכלל אינו שלו (בפועל 70 אחוזים שייכים לכפר סבא, שכמובן תומכת בהשארת המכון בשטח עיר אחרת) ומסכן את יכולתו להבחר שוב יחד עם כל חברי המועצה - ואז אנו מגיעים לסיטואציה שרק חקירות של מבקר המדינה ומשטרת ישראל יוכלו להסבירו
אמיר , הוד השרון  |  05.03.10
3.
מכון הטיהור כפר סבא הוד השרון-סכנה לבריאות הצבור!!!
מעבר לאינטרסים הכלכליים שמציג הכותב המשמש כמנכ"ל חברה שאמורה להרוויח מהנושא אין לשכוח את ההשלכות השליליות ביותר שמכוני טיהור כדוגמת מכון הטעהור כפר סבא והוד השרון גורמים. המכון הזה הוקם לפני כ13 שנה בשטח הוד השרון בסביבה מיידית של אזורי מגורים וחשופים לצחנה שגורם המכון ולגסים הרעילים שנמצאו בסביבתו כ10,000 תושבים שלא היה להם מושג "ירוק"לאיזו צרה נכנסים כאשר רכשו בתים יקרי ערך בעיר הירוקה ....הוד השרון!!!!! לפני שמדברים על כסף ורווחים יש לדאוג לאיכות חיי התושבים ובריאותם. ילדי מזרח הוד השרון בסכנה,נושמים גזים רעילים וצחנה!!!!!
אדי למל-יו"ר ועד הפעולה למען אוויר נקע בהוד השרון , הוד השרון  |  04.03.10