חזון המזרח התיכון

אוקספורד, אנגליה - נלקחתי לסיור באתר הבנייה העצום של מרכז אוקספורד ללימודי אסלאם, אשר נמצא בשטחי מגדלן קולג'.

המרצה הבכיר דר' חסאן עבדין תיאר את האופן בו בניית המרכז מרכזת את מיטב החומרים מהעולם המוסלמי: עץ משובח ממלזיה, אבנים צבעוניות מתימן ומגדל מפואר אך מעוצב בטוב טעם שיהווה אות ברכה למבקרים.

את החסות למרכז נותן הנסיך מוויילס, והמרכז פותח כדי "לעודד הבנה משופרת של התרבות והעם המוסלמי". ברוח זו נתבקשתי לדבר בסמינר "מוסלמים בתקשורת". מטרת הסמינר היתה לספק לקהל הסטודנטים, האקדמאים וותיקי משרד החוץ תחושה של המתרחש בשטח.

בהרצאתי טוויתי תמונה של אתגרים עמם אנו מתמודדים בטווח הקצר, אשר יכולים להיות הזדמנויות לטווח הארוך. המשבר הפיננסי ב-12 החודשים האחרונים היה כאוב פחות במזרח התיכון מאשר בכלכלות של ארה"ב ואירופה. דובאי כבר התייצבה לאחר פצצת החוב שהטילה בנובמבר ואם נסתכל עוד קצת קדימה, השוק הזה, בו 17 מדינות ולמעלה מ-300 מיליון צרכנים, ימשיך לטמון בחובו הזדמנויות למשקיעים.

דיברתי על האופן בו אני רואה את המזרח התיכון כצומת בין המזרח למערב, וכיצד במהלך העשור הקרוב האזור יתפוס את מקומו כאזור המסחר הרביעי לאחר אסיה, אירופה וארה"ב. אחרי הכול, כ-10% ממדינות ה-G20 מורכב ממדינות באזור - טורקיה וסעודיה. היועץ ג'ים אוניל מגולדמן זאקס הרחיב את חזון השווקים שלו וכלל את טורקיה, מצרים ותוניס ב-"11 הבאות", שהן 11 המדינות הבאות שיניעו צמיחה כלכלית.

בקרב הקהל ראיתי לא מעט הנהוני הסכמה, כאילו פתחתי אפשרויות חדשות למחשבה במקום בו לא חסר ידע.

אולם, מילותיי לא היו רק אופטימיות וחיוביות. דיברנו על הדברים אותם אני מחשיב כבעיות המרכזיות של העשור: אבטלה גבוהה של כ-25% בקרב צעירים ופערי רכוש המותירים שכבות שלמות במדינות כגון תימן כמהות להזדמנויות חדשות. האתגרים המשולבים האלה יגבירו את הצורך בשינוי ובפעולה מהירה.

לאחר שני סרטונים שהובאו כדוגמאות לסיקור שלנו, פתחנו את הדיון לשאלות. במקום שתיים או שלוש שאלות מנומסות, עניתי לשאלות במשך למעלה מ-30 דקות. על אף שרוב הקהל היה מודע לכך שהון הנפט והגז הביאו לגאות בבנייה ובהשקעות הון, הם הביעו חשדנות לגבי הרעיונות האחרים שלי.

השוויתי בין הסכמי הסחר בארה"ב לבין ה-GAFTA, הסכם סחר כלל-ערבי. ציינתי ש-17 המדינות החתומות אמנם לא פועלות כשוק אחד עקב יריבויות עתיקות, אך לאט לאט מוסרים חסמי המסחר ויידרש איחוד משופר. הקהל הרים גבה אולם לא שוכנע.

הצבעתי על יצירת בנק מפרץ מרכזי בריאד ועל יצירת מטבע האחיד שיושק בחמש השנים הקרובות. נכון, במקום שכל שש המדינות יסכימו, רק ארבע הסכימו עד כה. שוב, עלו שאלות לגבי אמיתותו של המאמץ והאם באמת הדבר יקרה.

בסופו של דבר, הקהל היה ביקורתי ביותר ביחס לתפקיד קרנות ההשקעה של המדינות. ציינתי שהאסטרטגיה נמצאת בשלבי פיתוח. הכסף נשאר קרוב יותר לבית ומושקע במקומות כגון צפון אפריקה, לדוגמה - שזהו דבר טוב. קרנות אחרות משקיעות בקונצרני תעשייה כגון דיימלר ו-GE, אבל מצפות להעברת טכנולוגיה יחד עם נתחי ההון. "ניסיון יפה, ג'ון", אמרו המבטים של הקהל.

לאחר סיום הדיון הוזמנתי לאכול באולם המפורסם של קרייסט צ'רץ' קולג', שם קיימנו דיון ערני אודות עתיד האזור ומדוע הקהל לא התלהב מהחזון האזורי.

מה שהקהל ממשיך לראות הוא מדינות בודדות המתחרות לעיתים קרובות על אותו התחום, וקרנות השקעה הממהרות לתפוס נתחי השקעה יקרים או נכסים יוקרתיים במחירי שיא. המהלכים שארעו לפני המשבר הותירו את רשמיהם על הצופים המלומדים, אשר מעוניינים לראות האם האזור יכול לעבור שינוי מתמשך בדורות הבאים.

תכניתו של של ג'ון דפטריוס "Market Place middle East" משודרת מדי יום שישי ברשת CNN