בין דנקנר למפקח
חקירתו של דני דנקנר מספקת הצצה נדירה למערכת היחסים העדינה בין הבנקים לפיקוח ומדגישה שוב את החשיבות שברגולטור עצמאי ובעל סמכות
רב הנסתר על הגלוי בפרשת דני דנקנר, יו"ר בנק הפועליםהמודח. החשד הכבד מתמקד בניגוד עניינים בפרשת רכישת הבנק הטורקי פוזיטיף על ידי בנק הפועלים. מר דנקנר, לכאורה, היה בניגוד עניינים כאשר לא דיווח לבנק כי הוא עצמו או משפחתו עמדו להרוויח מעסקה זו דרך מעורבות קרן ההשקעות הבריטית RP.
עבירות צווארון לבן מסוג זה קשות להוכחה בבתי המשפט, ולא מן הנמנע שגם פרשה זו תסתיים בלא כלום. אבל הפרשה מאפשרת הצצה נדירה לעולם הגלוי פחות של התנהלות בעלי שליטה בבנקים ושל הפיקוח על הבנקים.
אוזלת ידה של המשטרה
בכלי התקשורת עלתה האפשרות שבנק ישראל ידע על העבירות כבר בשנה שעברה, אך במקום לדווח למשטרה בחר להדיח את דנקנר. הבנק סירב לאשר או להכחיש. האם החוק מתיר בכלל לפיקוח על הבנקים להשאיר עבירות "בתוך הבית"? התשובה: בהחלט כן. ואמנם פעמים רבות בוחר הפיקוח לפנות למי שסרח ולגרום להתפטרותו בשקט.
אבל באופן מפתיע, הבעיה היא הפוכה - המשטרה היא זו שלרוב אינה נלהבת לחקור עבירות מסוג זה, אפילו לא עבירות מטרידות של זיוף כסף. למשטרה יש מגבלות כוח אדם חמורות, ועבירות אלו קשות לחקירה ולהוכחה. אי־אכיפת החוק בישראל היא בעיה כרונית הנוגעת גם לרשויות נוספות. חלק מהן, כמו רשות ניירות ערך, מצאו תשובה בהקמת יחידת חקירה עצמאית.
לא רק המשטרה מגלה אוזלת יד בטיפול בעבירות צווארון לבן בבנקים, הפרשה מראה שגם על הממשל התאגידי קשה לסמוך. ניגוד עניינים של בעלי שליטה בחברות ציבוריות הוא בעיה ידועה, ועובדה שהוא זוכה לטיפול בחוק החברות. אולם כאשר החברה הציבורית היא חלק חשוב במערכת הפיננסית, קרי בנק, השאלות מתעצמות. אם היו"ר מקדם לפי החשד נושאים אישיים על חשבון בעלי מניות ואולי תוך סיכון כספי המפקידים - כיצד אפשר לסמוך על המערכת הבנקאית?
פעילות מאחורי הקלעים
התשובה הממסדית לעניין זה היא הפיקוח על הבנקים, המחזיק בסמכויות התערבות מפליגות, כולל הדחת נציגי בעלי השליטה. ואכן, מתקיים מאבק מתמיד בין הפיקוח לבעלי השליטה. מאבקים אלו נמצאים, הן בארץ והן בחו"ל, הרחק מעינה של התקשורת: למפקח ולבנקים אין אינטרס לפומביות. אך בפרשת ההדחה של דנקנר הגיע הוויכוח לתקשורת, ובכך חרג בנק ישראל מהמדיניות הרגילה שלו, חריגה שלא הועילה לדימויו.
המפקח רחוק מלהיות מושלם, אבל אין תחליף לעצמאות שלו, מכיוון שאנשיו פועלים בדרך קבע מול אינטרסים אדירים במערכת הבנקאית. המשבר האחרון הוכיח שוב את חשיבות המערכת הבנקאית לפעילות תקינה של המשק. במבנה הנוכחי, שבו הפיקוח הוא חלק מבנק ישראל, המפקח נהנה מעצמאות רבה: הוא ממונה על ידי הנגיד ורק הוא יכול לפטרו. כאשר חושבים על רפורמה מקיפה ברשויות הפיקוח על הסקטור הפיננסי, צריך להביא דברים כאלו בחשבון.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל
2 תגובות לכתיבת תגובה