הבעיות האמיתיות של הפועלים: צבי זיו והטעויות

גם אם 50% ממה שנכתב על דני דנקנר בימים האחרונים בתקשורת נכון, אין ספק שהם ראויים לחקירה מעמיקה. לא רק על פועלו של דנקנר עצמו בבנק הפועלים- אלא על כל השדרה הניהולית בבנק שאישרה את מה שעוד טרם הוכח שנעשה.

בינתיים, התקשורת הפיננסית מתמלאת יום־יום, שעה־שעה בפרשיות ישנות וחדשות, שעל כולן מתנוסס בגאון שמו של דנקנר.

דנקנר לא היה שם לבד. כדי לאשר עסקאות הנחשדות כעסקאות בעייתיות, דנקנר היה צריך לקרוץ לשורה שלמה של אנשים שהסכימו להנהן בחיוב ולעשות כדברו, אף שהם יודעים שהם שותפים לדבר עבירה. קשה להאמין שעשרות אנשים המעורבים בהחלטות מסוג שכזה חברו יחדיו והסכימו לשים את ראשם כדי לשרת את רצונו של היו"ר, כריזמטי וסחבקי ככל שיהיה. ובכל זאת, אם הדברים האלו נכונים, הם מצביעים על כשל הוליסטי בבנק ולא על כשל נקודתי, כפי שהוא מוצג בתקשורת בימים האחרונים.

ואיפה היה מנכ"ל בנק הפועלים דאז צבי זיו? לא ברור. מה שברור הוא שכמה מההתבטאויות שלו אתמול בתקשורת מטרידות לא פחות מהפרשה של דנקנר. "לא קיבלתי מקדמה של 1.3 מיליון שקל, ואם כן - אז אני לא זוכר", אומר זיו.

לא זוכר? גם עבור טייקון כמו זיו 1.3 מיליון שקל הם לא ממש הכסף שנשאר בכיס האחורי של המכנסיים רגע לפני שהוא נשלח לסל הכביסה. מוזר מאוד שזיכרונו של זיו בוגד בו דווקא כשנשאל לגבי הלוואה מהבנק שלו היה אחראי.

ובכלל, כל הנוהג הזה של הלוואות הניתנות לבכירים בחברות שבראשן הם עומדים הוא פסול, אף שהוא מאוד חביב עליהם. רוצה המנכ"ל הנכבד הלוואה, יתכבד נא וייגש לבנק הקרוב למקום מגוריו ויבקש הלוואה. ואם הוא במקרה מנהל את הבנק הוא מוזמן לגשת לכל בנק אחר. הם יקבלו אותו בברכה.

הזיכרון של זיו דווקא מתעורר לחיים כשהוא נשאל לגבי ההלוואה שניתנה לדני דנקנר. זיו מספר שחנה פריזן, מנהלת משאבי האנוש בבנק באותה תקופה, היא שטיפלה במקדמה של דנקנר. היא אחראית. הוא רק היה המנכ"ל. זה שחותם בסוף. נשמע מאוד הגיוני, נכון? היו"ר רוצה מקדמה של משהו קטן, כמה מיליוני שקלים, לא יותר, מנהלת משאבי האנוש מטפלת בזה והמנכ"ל ההמום קורא על כך בעיתונים.

אם אכן כך התנהלו הדברים בנושא ההלוואות, מפחיד לחשוב מה קרה בוועדות האשראי בביקורת או בהשקעות הפיננסיות של הבנק. למשל, ההשקעה המסוכנת של 3.42 מיליארד דולר לפני כחמש שנים במכשירים פיננסיים (MBS) שהרכיבו האלכימאים של וול סטריט. ומה אומר זיו על ההשקעה הזו, שהסתיימה בהפסד כואב של 870 מיליון דולר לפני מס ב־2008? הוא אומר שהוא פגש את מנהל בנקאות ההשקעות של UBS שגילה לו, בשקט כמובן, שניתן למכור את תיקי ה־MBS (אותם מוצרים פיננסיים מובנים) שלא דרך השוק. וואלה? ממש ללכת ולמצוא קונה? זו עצה ששווה הרבה מאוד כסף, כנראה. אם ככה התנהל הבנק בתקופת כהונתם של דנקנר וזיו - החקירות הנוכחיות הן הבעיה הקטנה שלו.