לא סוחבת, חותכת

ביום רביעי שעבר, ב־12 בצהריים, נתנה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז הילה גרסטל פסק דין מנומק ובנוי לתלפיות בסוגיית מועד כינוס אסיפת בעלי המניות של בנק לאומי. ביומיים שקדמו לפסיקה התקיים הדיון בנושא בעקבות תביעתו של שלמה אליהו, בעל המניות הפרטי הגדול בבנק. אליהו תבע לקיים את אסיפת בעלי המניות במועד המקורי שנקבע, 11 במרץ, כדי לקדם את מועמדותו של ד"ר דוד קליין לתפקיד יו"ר הבנק.

בשני ימי הדיונים עלו שאלות מורכבות ונשמעו צדדים רבים: אליהו, הבנק, פרקליטות המדינה, רשות ניירות ערך, בנק ישראל ובא כוחם של בעלי מניות נוספים. שלוש פשרות הציעה גרסטל תוך כדי ההתנצחות, אך כולן נדחו. "אין בעיה", סיכמה, "אם כך אכתוב פסק דין". ספק אם מישהו האמין שפסק הדין יהיה מוכן למחרת לפני הצהריים.

מוכנה לשנות את דעתה

בסיפור הזה יש לא מעט תשובות לסוגיות הבוערות שמעסיקות את מערכת המשפט הישראלית: העומס, הסחבת, עינוי הדין. הדוגמה של גרסטל, אילו ניתן היה ליישם אותה על מרבית השופטים, היתה פותרת את מרבית הבעיה. יתרה מכך, גרסטל היא דוגמה כפולה - גם כשופטת וגם כנשיאה. את היעילות, החריצות והתפוקה שמאפיינות אותה הצליחה להנחיל בבית המשפט שהיא מנהלת. ההספק לשופט במחוזי מרכז הוא בערך פי שניים מהתפוקה הממוצעת.

דורית ביניש. התנגדה למינוי | צילום: עטא עוויאסת

שר המשפטים יעקב נאמן אמר לה באחת ההזדמנויות: "במשרד שלנו (הרצוג, פוקס, נאמן - מ"ג) היינו מחפשים כתובעים להגיש כל תיק למחוזי מרכז. כנתבעים, היינו מצטערים להגיע לשם". המשמעות היא שתובע המחפש סעד מהיר יעדיף את בית המשפט של גרסטל. מי שמחפש את הסחבת והעיכובים יעדיף את האח הגדול בתל אביב. אולי זאת הסיבה שפרקליטיו של אליהו, בראשות עו"ד ברק טל, הגישו את התיק בפתח תקווה.

בדיון בעניין בנק לאומי התבלטו מאפיינים נוספים של גרסטל: התנהלות שנעה בין סגנון סחבקי לסגנון חינוכי־פדגוגי ("הכיתה רוצה הפסקה?"); קטיעה מנומסת יותר ופחות של עורכי דין שמאריכים ("עד עכשיו, אדוני, לא אמרת כלום"); ולפעמים גם הערות אישיות עוקצניות שרק הרוח הטובה שהיא משרה משככת את פגיעתן ("אם לא הייתי יודעת שאתה עורך דין הייתי מנחשת שאתה עורך דין. אתה לא נותן לי תשובה לעניין").

מעבר לכל אלה, העיקר הוא ביכולתה של גרסטל לתמרן בזריזות בין הצדדים, להקשיב לכולם, לבור את המוץ מהתבן. לפעמים גם במחיר של שינוי חזית. לאחר שנטתה בתחילה לצדד בזכותו של אליהו לקדם את עניינו לפי חוק החברות, קיבלה את עמדתה של עו"ד טידה שמיר מבנק ישראל שלפיה אין לבחור דירקטורים באסיפה מיוחדת, אלא רק באסיפה כללית שנתית.

עמדה זו, שמצאה את דרכה למרכז פסק הדין, קיבלה ביטוי בהערה שהפנתה גרסטל לשמיר: "איפה היית בדיון אתמול? אם היית, אולי היית חוסכת את הדיון היום". הערה זו תקפה באופן כללי להתנהלותו של הבנק, שישב על הגדר יותר מדי זמן בקרנבל הזה.

התרסה כמעט חתרנית

בשיטת העבודה שהנהיגה גרסטל במחוזי מרכז, כל תיק שמוגש מקבל מיד תאריך לדיון. תיקים וערעורים אזרחיים נשמעים בתוך חודש וחצי־חודשיים, תוך מאמץ לשמיעה רציפה ככל שניתן. המוניטין של גרסטל הופנה לא פעם נגדה, לעתים כביקורת על כך שהיעילות שלה היא לעתים רהבתנית. "למה היא קובעת תיקים בשבע וחצי בבוקר כשאין לה כלום אחר כך", קונן עורך דין טרוט עיניים. טענה רצינית יותר היא שהיעילות באה לעתים על חשבון היסודיות ואפילו הצדק.

ביקורת זו שימשה בבלימת קידומה לעליון. בתחילת העשור החל להסתמן קרב על המינוי לעליון בין שתי השופטות המצטיינות של מחוזי ת"א - אסתר חיות וגרסטל. גרסטל נהנתה מתמיכת עורכי הדין.

גרסטל. מאתגרת את המערכת | צילום: עמית שעל

חבר הוועדה למינוי שופטים מטעם הלשכה והיום ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא־רון, הוא אף חבר אישי שלה. לבסוף הועדפה חיות. הגישה הפרקטית של גרסטל נתפסה כלא מעמיקה מספיק. היא הרבתה לסיים תיקים בפשרה, לכתוב החלטות תמציתיות ולהימנע מדוקטורטים.

מלבד זאת, בעליון לא אהבו את הפופולריות שלה. היה בה סוג של התרסה: הנה, אפשר גם אחרת. באופן "חתרני" משבשת גרסטל את המנטרה המסורתית של מערכת השפיטה כי הסחבת היא גזירת גורל שרק מהפכה דרמטית של תוספת מאות שופטים תוכל לשפרה.

הורחבו סמכויות ביהמ"ש המחוזי אילן שילה יוביל את הפירוקים הרחבת הסמכויות במחוזי־מרכז, שהוקם ב־2007, מתרחשת בהדרגה, עם הגדלת מספר השופטים בבית המשפט ענת רואה, 7 תגובותלכתבה המלאה

אגב, העדפת חיות על פניה גרמה בסופו של יום לחתול שחור וגדול להשתחל בין השתיים.

נזהרת מההתנגדות של ביניש

כאשר מונה דניאל פרידמן לשר המשפטים הוא ביקש למנות את גרסטל למנהלת בתי המשפט. ביניש נאבקה למען המועמד שלה, השופט משה גל, שכיהן בתפקיד במינוי זמני.

לבסוף הושגה פשרה: פרידמן הסכים למינוי קבע של גל וקיבל בתמורה את גרסטל כנשיאת בית המשפט המחוזי החדש שהקים במחוז המרכז. לפני כן הציע פרידמן לגרסטל להיות מועמדת מטעמו לעליון. היא סירבה. אולי כדי לא לשחזר את עוגמת הנפש של הפעם הקודמת שבה היתה מועמדת. אולי גם כדי לא להיתקל שוב בהתנגדות של ביניש, שהובטחה כמעט לכל שם או יוזמה שהעלה פרידמן.

בהקשר זה מעניין להזכיר, במיוחד בשבוע שבו מצוין יום האשה הבינלאומי, שבתקופת הנשיאות של ביניש מונו לעליון חמישה גברים (מלצר, דנציגר, עמית, הנדל, פוגלמן) - ואף לא אשה אחת. פרידמן, אגב, הציע שתיים: את השופטת יהודית צור ואת עו"ד דליה טל. האחרונה ייצגה בשבוע שעבר את בנק לאומי בדיון שבו התבלטו שוב שיטות העבודה של גרסטל.