דו"ח טכנולוגי: פייסבוק שוחקת את השפה

פייסבוק הרגה את החברות?

ההיסטוריון היווני הפסימי תוקדידס, שתיעד את שקיעתה של אתונה הדמוקרטית ב"מלחמות הפלופונס" שלו, שם לב לתופעה מעניינת: כשמילים משנות את משמעותן, צריך להיזהר. "משמעותן הרגילה של המילים בהערכת מעשים נתחלפה כרצון איש ואיש", כתב תוקדידס. "העזה נמהרת נחשבה כנאמנות אמיצה לחבורה; התמהמהות מרחיקת ראות - כפחדנות מתפרכסת; המתינות, ככסות עיניים למורך לב... חמום המוח היה נאמן תמיד, והמדבר נגדו - חשוד... כי רוב בני האדם נוח להם להיקרא נבלים פיקחים מלהקרא פתיים ישרים; בזה הם מתביישים ובזה הם משתבחים". צה"ל לא המציא את מכבסת המילים, הוא רק שם עליה צ'.

ספק רב אם מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, זה שקורא מיילים של אחרים, קרא אי פעם את תוקידידס. הוא לא נראה כמו הטיפוס שקורא. אבל הוא אחראי לשחיקתן של כמה מן המילים החשובות ביותר. "חבר" היה פעם שם תואר מקודש כמעט, שני רק ל"אהוּב" או "אוהב" (באנגלית, על כל פנים; בעברית, המילה דוללה משמעותית כששימשה גם כתרגום ל-Comrade); היום, בעקבות ההצלחה של הרשת החברתית ואלה שבאו בעקבותיה, "חבר" הוא מישהו שאולי פגשת פעם ואולי נמצא בקשר רופף כלשהו עם המעגל החברתי שלך. פעם המילה לאדם כזה היתה "מכר". מבחינת מאות מיליוני משתמשים, ה"חבר" נוסח צוקרברג מתחיל להאפיל על החבר מהעולם האמיתי.

גם המילה "לחבב" (like) מאבדת את החריפות שהיתה לה בעבר. שלא לדבר על המילה "חברתי": פעם המשמעות שלו היתה משהו או מישהו שפועל לטובת החברה, רצוי המעמדות שהחברה דרסה והמשיכה הלאה. היום המשמעות היא משהו שעשוי להעמיד אותך בקשר עם מכרים, כדי שתוכלו להעמיד פנים שאתם חברים. כמובן, המטרה של כל ההוזלה הזו של השפה היא לאפשר לטיפוסים כמו צוקרברג לעשות קופה נאה מכל העסק.

המלכה איננה משועשעת

המלכה המנוחה ויקטוריה, שהיה די במבט קר מכיוונה כדי להקפיא את הדם בעורקים, אמרה פעם – היסטוריונים מתווכחים על מה – ש"אנחנו לא משועשעים". המחזיק הנוכחית בתפקידה, אליזבת' השנייה לבית ווינדזור (לשעבר בית סאקסה-קובורג גותה, השם הוחלף כשבית המלוכה שם לב שהוא באמצע מלחמת עולם עם הגרמנים), ירשה ממנה את חוסר ההומור.

כמו ויקטוריה, זעפה של הוד מלכותה מיועד למטרות חינוכיות. אליזבת' היא, בין השאר, ראש חבר העמים הבריטי, מוסד טקסי בעיקרו שמטרתו לאחד את העמים והמדינות שפעם היו תחת שליטה בריטית – שליטה שבשיאה הגיעה לכרבע מכדור הארץ. 54 מדינות חברות בו כעת – ישראל, כמובן, איננה חלק מהן, אף שגם בה שלטו פעם הבריטים - ומדי פעם אליזבת' נושאת נאום אליהם, והם מצידם מתעלמים.

הנאום האחרון חריג מהמקובל, בכך שיש בו חשיבות של ממש. הוד מלכותה איננה מרוצה ממצב התפתחות הרשת בחלק ניכר ממדינות חבר העמים. היא הדגישה שהכלכלה החדשה יכולה להזניק את העולם המתפתח קדימה – אך ברבות מהמדינות המתפתחות, תקשורת רשת היא מחוץ להישג ידה של רוב האוכלוסיה.

התוצאה היא טראגית: מדינות שגם כך כבר נדפקו עד העצם עומדות לחטוף עוד שטוזה. העולם שועט קדימה, לעתיד דיגיטלי. מדינות שיישארו מאחור פשוט לא יהיו במשחק. מדינות שגם כך מתקשות להשאיר את ראשן מעל גלי הכלכלה העולמית לא יכולות להרשות לעצמן להישאר מאחור. נראה שזה מה שאליזבת' מנסה לומר. יש לקוות שלשם שינוי מישהו יקשיב.

מכרות המלח של אפל

כנראה שלאפל יש דחף שאינו בר כיבוש לדפוק לא רק את לקוחותיה, אלא גם את מי שעובד עבורה. על סדנאות היזע שלה בסין כבר כתבנו, כמו גם על יחסי הסאדו-מאזו שלה עם מפתחיה. ה-EFF הרחיב על הנקודה האחרונה ופרסם, לראשונה, את הסכם שעליו דורשת אפל ממפתחים לחתום.

ה-EFF הוא ארגון ותיק להגנה על זכויות הגולשים, וכעת הוא יוצא גם להגנת המפתחים. הוא מוצא דופי בחלק ניכר מהסעיפים של ההסכם. הסעיף המכעיס ביותר, לטעמי, הוא זה שאומר שגם אם אפל גרמה נזק למוניטין של המפתח בצורה כזו או אחרת, היא לעולם לא תפצה אותו בסכום העולה מ-50 דולר, בכל מצב שהוא. כלומר, גם אם השקעת מאות שעות עבודה, יצרת אפליקציה שנמכרה בעשרות אלפי דולרים ובגלל שסטיב ג'ובס קם הבוקר על צד שמאל הפרנסה שלך הלכה, אין לך אפשרות להוציא מאפל יותר ממחירה של ארוחה הגונה.

סעיפים חמורים פחות קובעים שהמפתח לא ידבר על החוזה ולא יחשוף אותו – נו, מישהו הפר את הסעיף הזה – וזאת אף שהחוזה עצמו קובע שהוא איננו סודי. אפל מצפה לא רק מגופים פרטיים אלא גם מגופים ממשלתיים כמו נאס"א לכבול את עצמם כך. הוא קובע עוד שהמפתח יכול לפתח אפליקציות אייפון רק לחנות הרשמית של אפל, ושאפל אינה מחויבת לאשר את האפליקציה גם אם היא עומדת בכל התנאים. זה סעיף שאפל עושה בו שימוש נרחב. סעיף אחר קובע שלאפל שומרת לעצמה את הזכות להסיר אפליקציות, גם ממכשיריהם של משתמשים שכבר רכשו אותן, אם יעלה מלפניה הרצון.

החוזה הזה כל כך חד צדדי, שמישהו צריך לקחת אותו לבית משפט ולהכריז עליו כחוזה עושק. בינתיים, כולם משקשקים.

נזק תמורת נז"ק

חברת המשחק יוביסופט העלתה עליה, בצדק, את חמתם של גיימרים רבים: שיטת הנז"ק (ניהול זכויות קניין, DRM בלעז) שלה קובעת שהשחקן חייב להיות מחובר בכל עת לרשת. ניתוק מהרשת ימנע ממנו, למשל, את האפשרות לשמור את התקדמותו במשחק.

המשתמשים הזועמים עשו הכל כדי לגרום לערפדי זכויות היוצרים לחכך ידיים בהנאה: במקום לארגן עצומת ענק או הפגנות, קבוצה שלהם ביצעה התקפת DDOS על השרתים של יוביסופט, ומנעה מחלק קטן אך ניכר של השחקנים גישה למשחק.

קשה לחשוב על מעשה מטומטם יותר, שמשחק ישירות לידיהם של מי שרוצים להתייחס למפירי זכויות יוצרים כאל טרוריסטים. התוצאה היתה הקשחה מובנת בעמדותיה של יוביסופט – ולקוחות שלה שהשתתפו בהתקפה ימצאו את עצמם בלי גישה למשחקים שלהם. מרוצים?

קצרצרים

בינג, מנוע החיפוש של מיקרוסופט, מגיע גם לבריטניה, שם צפויה לו עבודה קשה: גוגל מחזיקה ב-90% מנתח השוק בממלכה המנוטרת. כיוון שכך, מיקרוסופט מתכוונת לצאת בקמפיין אגרסיבי שיציג את גוגל כגוליית שמתקשה לספק תוצאות חיפוש רלבנטיות לגולש הממוצע.

מצד שני, בינג נכנע לדכאנות של העולם המוסלמי/ערבי. באתרי בינג בעולם החשוך, מנוע החיפוש מצנזר אוטומטית מונחי חיפוש (באנגלית ובערבית כאחד) שעוסקים במיניות, במיוחד בהומוסקסואליות. בחלק מהמקרים, מודיע בינג בנימוס למחפש שאי אפשר לבצע את החיפוש במדינה המפגרת שבה הוא חי. למשתמשי בינג במדינות ערביות/מוסלמיות אין אפשרות לנטרל את מסנן "החיפוש הבטוח" של בינג. מיקרוסופט טרם הגיבה לידיעה. נזכיר שכאשר עשתה גוגל את תרגיל היח"צ שלה והעמידה פנים שהיא מפסיקה לצנזר בסין, מיקרוסופט סירבה להשתתף במשחק ההוא.

אפל לא לבד: אימפריית בידור אחרת, זו שאחראית לתופעת הלולקאטס, פועלת גם היא בשיטת סדנאות היזע. סוג של: Cheezburger Network משלמת לעובדיה שכר מינימום, פלוס מינוס, אבל היא מתחמקת – על פי טענות העובדים – מיישום זכויות אחרות שהם זכאים להן. מצד שני, מודים עובדים לשעבר, זה הג'וב הכי מהנה בשכר מינימום שהיה להם. בתגובה, הבהיר מנכ"ל החברה שאם יש עובדים שלא קיבלו את תשלום השעות הנוספות המגיע להם, הוא רוצה לשמוע על זה עכשיו.

שיעור הילדים (גילאי 6 עד 11) בארה"ב המחזיקים במחולל סרטן נייד כמעט הוכפל בין 2005 ו-2009, מ-11.9% ל-20% בהתאמה. רוב הילדים הללו הם בגילאי 10-11; נמסר ששיעור מחזיקי הסלולר ביניהם עומד על 36%. יותר ילדות מילדים מחזיקות בסלולר, אך הפער מצטמצם בעקביות. נמסר שילדים עושים שימוש נרחב יותר בגאדג'טים שלהם מאשר ילדות.

כשהחיים נותנים לך לימונים, הכן לימונדה: איביי, שסובלת מתדמית שלילית משהו בגלל שחלק ניכר מהמוצרים הנמכרים בה הם מוצרי יד שניה, יוצאת בקמפיין שמטרתו לעודד רכישת מוצרים משומשים. יש לה טיעון מנצח, בקרב תומכי סביבה על כל פנים: במקום להשקיע בקניית מוצר חדש וירוק, שיצירתו בכל זאת פגעה בסביבה, קנה מוצר משומש. הרכישה הזו, אחרי הכל, לא מצריכה יצירה של מוצר חדש.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"