אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הון אנושי: אין פמיניזם בגטו

הון אנושי: אין פמיניזם בגטו

ויצו מציינת את יום האשה דווקא עם מחזה שואה, והאורחים מוחים

11.03.2010, 09:25 | ארי ליבסקר
פישמן. אני פה בגלל אישתי, צילום: פז בר פישמן. אני פה בגלל אישתי | צילום: פז בר פישמן. אני פה בגלל אישתי, צילום: פז בר
ערב הגאלה השנתי של ויצו בתיאטרון הקאמרי אמנם התקיים ביום האשה הבינלאומי, אבל נראה כמו הקדמה ליום השואה. בחוץ היה חמסין, כמו שבדרך כלל יש ביום השואה, ובפנים הציגו את "גטו". בהזמנה כתבו שזו בכורה, ושהמחזה של יהושע סובול מוצג בקאמרי לראשונה, מה שגרם כנראה לשופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין להתבלבל ולהתעקש שמדובר בבכורה בינלאומית, גם אחרי שהסברתי לו שהמחזה הועלה לראשונה בתיאטרון חיפה כבר בשנות השמונים, ומאז עלה שוב ושוב ברחבי העולם ופתח לסובול קריירה בינלאומית מצליחה.

אליעזר פישמן בא עם אשתו טובה ואמר: "אני לא מבין בתיאטרון ובשואה. תשאל את אשתי, היא אחראית לבואי".

אחר כך הגיע משה גאון עם חברתו השחקנית הדס קלדרון. "תראה, היתה לי הזדמנות גם להגיע לפרמיירה הרשמית במוצאי שבת, שלא תטעה", אמר לי. "אבל הדס מופיעה באותו ערב והיא לחצה מאוד שנגיע להופעה הזאת".

בת שבע בובליל הגיעה באיחור ניכר, והסבירה שהיה לה יום עמוס בגלל יום האשה ושהיא מתזזת מאירוע לאירוע. בובליל אמרה: "אני מחכה בכיליון עיניים לצפות במחזמר". "הם הפכו את 'גטו' למחזמר?!", שאלתי אותה מזועזע. "כן, אמרו שיהיו הרבה שירים".

דני גילרמן, אשתו ג'ניס והבת קרן הסתובבו יחד ולחצו ידיים ללא הרף, כמו מכירים את כולם. גילרמן הרי עובד בלהכיר את כולם. קרן הסבירה לי שויצו הוא עבורם פרויקט משפחתי, כי אמו של דני היא ממייסדי הארגון.

מצא את המחזאי. גדעון פישר, דני גילרמן, יהושע סובול וג מצא את המחזאי. גדעון פישר, דני גילרמן, יהושע סובול וג'ניס גילרמן מצא את המחזאי. גדעון פישר, דני גילרמן, יהושע סובול וג

לפני האירוע הוכרז כי עו"ד גדעון פישר יהיה יו"ר מגבית ויצו החדש, במקום חיים כצמן. פישר נאם, ואחריו עלה השר בלי התיק יוסי פלד, הממונה על הטיפול בניצולי השואה. פלד סיפר כי הוא מתגעגע לאביו שנרצח באושוויץ ושאותו מעולם לא הכיר. המחזה החל. איתי טיראן גילם קצין אס.אס יפה תואר שמתאהב - או נמשך, הכל בעיני המתבונן - בזמרת יהודייה מהגטו, בגילומה של אניה בוקשטיין, ומורה למפקד היהודי של הגטו להקים בו תיאטרון. בהפסקה מהמחזה, שבלשון עדינה אינו קל לצפייה, כולם נשמו לרווחה ונמלטו אל המזנון.

רות ומישאל הודיעו שהם הולכים הביתה. "למה?", שאלתי. "די, מספיק, הבנו את הפואנטה", אמר חשין, "וגם לרות יש כאב ראש". אחת מהנשים הבכירות בסביבה התקרבה ואמרה לי שיש להם מזל, כי במחצית השנייה זה נעשה עוד יותר בלתי נסבל.

מנכ"ל הקאמרי נעם סמל פנה אל יוסי פלד, שהיה שקוע בשיחה עם הגילרמנים, ואמר בשחצנות: "ניצחנו בגטו, אה?". פלד תהה בזעף: "מה זאת אומרת ניצחנו בגטו?". התכוונתי שהפסדנו בגטו האמיתי וניצחנו במחזה," הבהיר סמל.

אחת הנוכחות תהתה למה ביום האשה הבינלאומי בחרו להעלות דווקא מחזה שמציג את האשה היהודייה בתקופת השואה באור כה שלילי. ואכן, אחד הקטעים הקשים בהצגה, הנכנע לסטריאוטיפ שאותו חוקרי שואה מנסים לנתץ בשנים האחרונות, כולל אורגיה פרועה של השחקניות היהודיות של תיאטרון הגטו עם אנשי היודנראט והקצין הנאצי.

 

גם עו"ד אבי גרוס מחה. ביציאה הוא תפס אותי והראה את העלון של ההצגה: "אתה רואה, כתוב כאן שזו אחת ההצגות הישראליות המצליחות בעולם. זה מה שמראים, כך התנהגו היהודים. ונשים יהודיות היו זונות". הפניתי את הביקורת לגדעון פישר, שאמר שהוא מאוד גאה בהצגה ושצריך להראות אותה בבתי ספר. עו"ד יוסי שדה, שחבש לאורך כל הערב כובע רחב שוליים, אמר שהשאלה אם נהנית או לא מההצגה היא המצאה אמריקאית. "אתה צריך להרגיש שהתהפכה לך הבטן, לא ליהנות", הסביר. איש שוק ההון יהודה שנהב הסכים איתו, והלך איתו אל הבר, לשתות יין מבעבע זול שכנראה סידר להם את הבטן המתהפכת.

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן

 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות