דו"ח עם ניחוחות רעים: ירושלים היא הרשות המזהמת ביותר בתשתיות הביוב

830 ק"מ של נחלי ישראל הופכים לתעלות ביוב פתוחות, חצי מיליון איש אינם מחוברים למערכת ביוב מרכזית, וכתוצאה מהטיפול הלקוי בביוב המדינה מאבדת מידי שנה 180 מיליון מ"ק מים שהיו יכולים להיות מושבים להשקיה ולחקלאות. נתונים אלו מתבררים מדו"ח העוני הסביבתי של עמותת אדם טבע ודין שמתפרסם היום.  

על פי הדו"ח, שנכתב ע"י עו"ד נעמה אלעד ומדענית המים של אט"ד שרית כספי-אורון, ליותר מ-150 יישובים בארץ אין פתרון לטיפול בביוב, ושפכיהם מוזרמים לסביבה דרך בורות סופגים או מערכת איסוף שמפנה את הביוב הגולמי לסביבה. ביישובים רבים שבהם הוקמה בעבר תשתית לטיפול בביוב, היא אינה זוכה לתחזוק ראוי וכתוצאה מכך שפכים גולמיים מזהמים את הסביבה.

דו"ח העוני הסביבתי השנתי מפרט את עשר הרשויות המזהמות הגדולות בארץ בביוב גולמי. במקום הראשון והמפוקפק נמצאת ירושלים שבה יש כ-185 אלף איש שאינם מחוברים לתשתית ביוב. עיר הבירה שלנו מזרימה מדי שנה כ-10 מיליון מ"ק של שפכים גולמיים, מרביתם לנחל קידרון. אחריה באקה אל גרביה שבה כ-19 אלף תושבים ללא פתרון ביוב וכמות גדולה של שפכים המוזרמת לנחל חדרה. במקום השלישי נמצאת אריאל ואחריה המועצה המקומית סביון, עם יותר מ-3,000 תושבים שהביוב שלהם זורם לתוך בורות ספיגה ביתיים דבר הגורם לזיהום אקוויפר החוף.

העמותה טוענת כי טיפול נכון בביוב היה תורם 180 מיליון מ"ק למשק המים, כמות קריטית בהתחשב במשבר המים.

בעוד שהמדינה מתפארת ב-73% השבת קולחין (טיהור שפכים והשבתם לחקלאות), מדו"ח אדם טבע ודין עולה כי שני שלישים מהם אינם מטוהרים באיכות טובה דיה (ברמה שניונית בלבד), ולכן מרבית השפכים שעברו טיפול זורמים לנחלים.

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין: "הדו"ח מעלה שורה ארוכה של כשלים שמשמעותם היא סכנה של ממש לבריאות הציבור. הרשויות המקומיות אינן מתחזקות את תשתיות הביוב שברשותן ואם לא די בכך, הרי שאין משרד ממשלתי שפועל או מיישם את סמכויות החוק כדי לפתור את כשלי הרשות המקומית".

העמותה מציעה לאפשר תיאגוד אזורי כדי שרשויות חלשות יתאחדו עם רשויות חזקות ויקימו תאגידי מים משותפים, וכך ישודרגו תשתיות הביוב. הצעה נוספת היא להקים חברה ממשלתית לביוב, שתפעל כקבלן לצורך הקמה ותפעול של תשתיות ביוב במקום שבו רשות מקומית אינה מתפקדת בנושאי הביוב שבתחומה.