האם התורשה בשליטתנו?
אפילו דארווין לא שיער שהמקצוע משנה את הדנ"א
קריקטורה מוכרת שנעשו לה עשרות גרסאות מראה את התפתחות האדם מהקוף ועד עידן האינטרנט: בשמאל הקריקטורה מוצג קוף שגפיו הקדמיות נשענות על הרצפה והוא הולך על ארבע, ומימינו, בהדרגה, מוצגות גרסאות הולכות ומתפתחות של האדם. כל אחת מהן מציגה גבר הולך ומזדקף, ואוחז בידיו כלים ההולכים ומשתכללים, מאבן צור, חנית ועד מגרפה. לקראת הקצה הימני של האיור, האדם מתחיל שוב להתכופף תחת מה שנראה כמשא הקדמה. המגרפה נהפכת לפטיש אוויר שמעקם את גבו, ואילו בתמונה האחרונה האדם רכון מעל מחשב, בתנוחה דומה עד כדי דאגה לתנוחת הקוף שממנו בא. והמשמעות: התפתחות האדם נעשית בצל השלכות הטכנולוגיה. הדברים שהאדם ממציא ועושה מעצבים אותו.
המסר של הקריקטורה הוא במקור חברתי. אך ממצאים מדעיים מפתיעים מגלים שהוא גם מדויק מדעית. הטכנולוגיה והתרבות האנושית משפיעות על האבולוציה – לא באופן מטאפורי אלא הלכה למעשה, בהשפעה ישירה על הרצף הגנטי שלנו, השפעה שמתרחשת בתוך תקופות קצרות משהערכנו בעבר.
לפני כמאה שנה, בימי נסיקת תיאוריית האבולוציה, רווחה הסברה שהמינים החיים התפתחו בדרך של ברירה טבעית: צוואר הג'ירפה ארוך לא משום שהיא וסבתותיה לדורותיהן התאמצו להגיע לעלים שבצמרות העצים. להפך: שרדו רק הג'ירפות שצווארן היה ארוך יותר. לא החשיפה לשמש הכהתה את עורם של האפריקאים. האפריקאים כהי העור וצאצאיהם האריכו ימים, בעור שבהירי העור לא היטיבו לסנן את קרינת השמש.
האבולוציה, האמנו, עובדת לאט ומאחורי הקלעים, ובתהליך של מאות אלפי שנים מבצעת את ברירותיה, כשהחזקים שורדים והחלשים נעלמים בשקט. כשדנו בהשפעות של תורשה וסביבה, התורשה נחשבה לגזירה, לתופעת טבע שאין דרך לבוא איתה במשא ומתן, בעוד שהסביבה והתרבות נחשבו לדבר שעליו אפשר להשפיע, ושיכול להשפיע עלינו – כל עוד הוא אינו מנסה להתנגש בתורשה.
כשהמדען הראשי של משרד החינוך פקפק בדארוויניזם, הוא בעיקר שם את עצמו ללעג. אבל מבלי לדעת, הוא נגע בעקיפין בהצתה המחודשת של דיון התורשה והסביבה.
הסביבה משפיעה על התורשה, מגלים ממצאים חדשים. התרבות האנושית משפיעה על ההתפתחות הגנטית. לאחרונה נמצא שהרגלי תזונה חדשים שהאנושות סיגלה לעצמה בשנים מעטות, משנים במהירות את המבנה הגנטי של מאות מיליונים: הורים שמרבים באכילת ג'אנק פוד נוטים להוליד ילדים שמפתחים נטייה להשמנת יתר.
לפי ההשערות, הסיבה לכך היא שהתזונה הלקויה מכתיבה לקוד הגנטי את המידע שהעולם שאליו ייוולד סובל ממחסור בתזונה ראויה, ולכן כדי לשרוד הוא זקוק לחילוף חומרים אטי. דוגמה אחרת היא השינוי שתועד במבנה העצמות של בני אדם כשעברו מחיי נוודות לחיי קבע. דוגמה שלישית היא השינויים שעבר חוש הריח האנושי עם המעבר לערים. מחקרים עדכניים מתחילים לאסוף עדויות שלפיהן אפילו מבנה המוח ואופני פעילותו הושפעו בעבר משינויים תרבותיים כגון מקום המגורים, צפיפות האוכלוסין וסוגי העיסוק.
האבולוציה, הולך ומתברר, אינה בוררת אלא מתעצבת, ומושפעת מהחלטות אנושיות. הדעה שהאבולוציה פועלת בטווחים של מאות אלפי שנים מתחלפת באחרונה בדעה שהיא משנה את החיים בפרקי זמן משתנים, שיכולים לפעמים להיות קצרים במיוחד. וכרגע, לפי הסברה, כשהתרבות, הטכנולוגיה ואורחות החיים מתפתחים ומשתנים בקצב הולך ומואץ, כך גם מואץ קצב השינוי בקוד הגנטי שלנו.
הממצאים האלה מגרים את הדמיון. הם גם מעלים שאלות קשות: האם האצה באבולוציה היא בהכרח דבר טוב? האם נפתח פה צוהר שיוביל לניצחון האדם על הטבע, או שאנחנו עתידים להתגעגע לאבולוציה הנינוחה, שנמשכת מאות אלפי שנים ושכנראה חסינה יותר לטעויות? כעת, כשאנו חשים כה קרובים לפיצוח הסודות השמורים של הטבע, התמימות של המדען הראשי של משרד החינוך קוסמת מתמיד. אולי עדיף לנו בלי כל הכוח הזה, בלי לשחק באש.
פרופ' רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה www.sheizaf.rafaeli.net
18 תגובות לכתיבת תגובה