אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בארי שקד: "אני חייב להתנקות" צילום: רמי זרנגר

בארי שקד: "אני חייב להתנקות"

28 שנה ניווט בארי שקד את ריטליקס, מעצמת תוכנה בינלאומית שבנה לבד, באהבה. ואז באו השנים הרעות. הבת נהרגה בהודו, המשפחה התפרקה, ומאחור התגנב ישי דוידי, שהתחיל במהלך השתלטות על החברה. שקד נסוג והלך הביתה, להתאושש. עכשיו הוא נחשף לראשונה, בחשבון נפש אישי ומקצועי, בדרך לחיים חדשים

11.03.2010, 09:22 | שי אספריל
עיניו של בארי שקד נעטפות בזגוגית בוהקת של אהבה וזיכרון. הוא מראה לי את גבעת עדי, תלולית מסולעת שיצר בגינת ביתו ברשפון לזכר בתו הבכורה. "היא היתה אמנותית. כישרון משחק מדהים", הוא מספר על הבת, שמתה בניו דלהי לפני כחמש שנים, ולוקח רגע של שקט.

אחר כך שקד מתעשת, ממשיך בסיור, לוקח אותי למגרש הגולף שהתקין לו בחצר. הכל שם מרשים, חדש, ועם זאת חם, אישי מאוד; "הייתי מעורב בהנחה של כל אבן פה", הוא מסביר.

שקד (53) עבר לרשפון רק לפני כארבע שנים. קודם לכן גרה המשפחה בהרצליה, בבית שאותו עזבה אחרי מות עדי. שנתיים אחרי שהבית נעזב, גם הקן התפרק, ושקד ואשתו גליה החליטו להתגרש. אני שואל בזהירות אם הפרידה קשורה במוות. "כן ולא", הוא אומר. "גרושתי אשה מדהימה, אבל היינו שונים מדי. כשעדי מתה אמרנו: 'די, מספיק, החיים קצרים, אין טעם לשנות אחד את השני'", הוא שוב משתתק. עוברים לתה.

שקד עם הבת עדי שקד עם הבת עדי שקד עם הבת עדי

"נהנה מהעונג של הרוגע"

שלושה לברדורים בצבע שוקולד קידמו את פניי כשהגעתי לביתו של שקד. זה היה מרענן; לקבלת הפנים אחראית בדרך כלל מזכירה, שמובילה אותי דרך ענן של ריחות סינתטיים אל חדר הישיבות הרשמי. גם שקד לא רשמי. בלבוש נוח, הוא מלטף את טי.ג'יי, הלברדור הצעיר ששבר לאחרונה את הרגל, ומחייך. אנחנו יושבים בחדר האירוח המשקיף על פרדסי השרון. באופק מתנשאים הבניינים האפורים־לבנים באזור התעשייה רעננה, ובהם זה של ריטליקס, האימפריה ששקד ניהל עד לפני חודשיים. "יכולתי לראות מפה מי הגיע לעבודה", הוא צוחק. זה ראיון מקיף ראשון שלו, אבל הוא לא על קוצים. נינוח, חופשי. למה בעצם אף פעם לא התראיינת, אני שואל. "במשך 28 שנה הייתי עסוק בעבודה", הוא משיב.

28 שנה הם נצח במונחים של הייטק. שקד הוא המנכ"ל ששרד הכי הרבה זמן בענף המקומי. ב־1982, כשישראל היתה שקועה במלחמת לבנון, שקד היה מתכנת צעיר שעלה על בעיה: מחשוב מסורבל ופרימיטיבי למדי בכל הרשתות הקמעונאיות. כך נולדה

חברת התוכנה פוינט אוף סייל, שנהפכה לריטליקס, שצמחה לאימפריה. החברה מפתחת תוכנות לניהול יעיל של רשתות קמעונאיות, כזה שמשקלל את נתוני המחירים, המבצעים, היקפי המלאי ושאר הפרטים הקטנים שעושים עסק גדול, ויכולים לחסוך הרבה זמן וכסף. הלוגו הדינמי שלה מככב היום במיליוני קופות, מסניפי ענקית המזון הבריטית טסקו ועד גלידרייה עצמאית במרכז תל אביב. מאחוריו מתגלגלים מחזור שנתי של כ־200 מיליון דולר וחברה עם שווי שוק של 280 מיליון דולר וכ־1,200 עובדים.

לפני שנתיים בדיוק מצא את עצמו שקד נדחק מההצלחה הזו, כשקרן פימי של ישי דוידי החלה ברכישת מניות החברה, במגמת השתלטות. שקד נקלע לשנה של מאבקי כוח תת־קרקעיים ומתח מתמשך, עד שבתחילת 2009 עברה השליטה בחברה לידי אלפא, קבוצה של יוצאי אמדוקס. ביום האחרון של אותה שנה נפרד שקד ממפעל חייו, קיבל 18 מיליון דולר בתמורה ל־5% מהמניות שעוד נותרו ברשותו, והלך הביתה.

בניין ריטליקס ברעננה, צילום: עמית שעל בניין ריטליקס ברעננה | צילום: עמית שעל בניין ריטליקס ברעננה, צילום: עמית שעל

עכשיו הוא יושב שם, מפנק את הכלבה קאיה שמטיילת ממני אליו, ומכחיש שעזב מחוסר ברירה. "רציתי לפרוש", הוא אומר, "הייתי מוכן להעביר את החברה, הייתי צריך את ההפסקה הזו, ויוצאי אמדוקס אמרו: 'אין בעיה, נקנה את החלק שלך'".

ובכל זאת, לא קל להיפרד. חדר העבודה שלו בבית, למשל, הוא העתק מדויק של משרדו הוותיק בריטליקס. אותו שולחן, אותם כיסאות, תמונות, תעודות. אפילו אותם עטים וניירות.

אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית, אתה לא חש עכשיו איזו ריקנות?

"לא, להפך. אני מלא מהעונג של הרוגע".

איך נראה היום שלך?

"אין לי דקה פנויה. אני נפגש עם הבנות (גילי, 23, שמתגוררת עמו ומתחילה בקרוב ללמוד מדעי בעלי החיים בפקולטה לחקלאות ברחובות, ושני, 20, שמתגוררת עם אמה ומשתחררת בימים אלה מצה"ל), אני רוכב על אופניים, גולש באינטרנט, נפגש עם חברים".

יש לך הרבה חברים?

"כן, מכמה מעגלים - מהילדות, מהצבא, מהעבודה ומהגולף".

הגולף הוא העונג־של־הרוגע הגדול שלו עכשיו. שבועיים אחרי שפרש כבר היה באקדמיית הגולף של פלורידה, לשפר את החבטה, ובשנתיים הקרובות יתחרה בסבב חובבני. "זה חלק מהתרפיה שלי כרגע".

ומה עוד?

"אני בפסק זמן. אמרתי לעצמי שאני לוקח שנתיים שבהן לא אתעסק בשום דבר שקשור לעבודה. עכשיו אני הודף כל פנייה. כל שני וחמישי פונה אליי איזה סטארט־אפ שמנסה לעניין אותי בהשקעה, ואני אומר להם שאני מכיר את עצמי - אם אני מעורב אני נשאב פנימה. אני חייב פסק זמן. במשך 28 שנים היה עליי המון לחץ, בורסה ומשקיעים ועובדים ומשפחות של עובדים. די. אני רוצה להתנקות, לבנות אנרגיות ואז להחליט מה אעשה".

בארי שקד. לוקח פסק זמן, צילום: רמי זרנגר בארי שקד. לוקח פסק זמן | צילום: רמי זרנגר בארי שקד. לוקח פסק זמן, צילום: רמי זרנגר

"כעסתי, אבל נתתי לזה צ'אנס"

התנקות. תרפיה. אובדן אנרגיות. אלה היו שנתיים של רוחות רעות בצמרת ריטליקס. זה התחיל ב־12 בפברואר 2008, כשהאיש ששלט בחברה במשך 26 שנה גילה להפתעתו שקרן פימי של הפיננסייר ישי דוידי קנתה לו 12% מהחברה, באמצעות רכישת מניות בשוק. שקד ושותפו הוותיק בריטליקס בריאן קופר החזיקו אז רק 9% מהחברה. דוידי, יו"ר קרן פימי, הסביר אז שהתרשם מהעומק הטכנולוגי של ריטליקס ושהוא בטוח שעדיין לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל. במילים אחרות, דוידי חשב שמחיר המניה של ריטליקס יכול להמשיך לעלות, והוא יוכל לגזור קופון אדיר, כפי שעשה בחברות אחרות בעבר. שקד גילה שהוא לא מנהל חברת תוכנה יצירתית ופורצת דרך, אלא מפעל כסף שצריך לתפוח, ורצוי מהר.

המתח היה שם מלכתחילה. אף שניסו לשמור על מראית עין של שיתוף פעולה, בדמות הסכם שליטה משותף, היחסים בין שקד ודוידי היו קפואים בתקופות הרגועות, עם נקודות להט בימים הקשים. השיא נרשם בפברואר 2009, כשדוידי, שמונה בינתיים ליו"ר הדירקטוריון, ניסה להגדיל את אחזקותיו ליותר מ־25%, ובכך, העריכו מביני עניין, להפוך את שקד לדמות משנית בחברה. בתגובה חיפש שקד קרן שתרכוש את כל מניות ריטליקס, תאפשר לו לעשות אקזיט נוח ותיפטר מדוידי. הצעה כזו, של קרנות אמריקאיות, היתה על הפרק, אבל לבסוף החליטו הצדדים להעביר את השליטה לאלפא, על פי הצעתו של דוידי. לפני כשנה הפכה הקבוצה, של יוצאי אמדוקס אבי נאור, אלי גלמן, נחמיה למלבאום, מריו סגל ובועז דותן, לכוח הדומיננטי בחברה, ודרכו של שקד לעזיבה נסללה. הוא מדבר על זה כעת לראשונה, בכנות זהירה אך נוגעת ללב.

אז מה, התעוררת בוקר אחד וגילית שדוידי נהפך לבעל מניות משמעותי בחברה?

"כן".

שמעת על זה ממנו או שקראת בדיווח לבורסה?

"הוא התקשר אליי, לא זוכר אם אחרי או לפני הודעת הבורסה. יכול להיות שהוא התקשר כמה שעות לפני".

זה בא בבום?

"תכננתי לפרוש כבר ב־2005. בשנה שלפני כן ניהלתי את החברה מדאלאס, ושם הרגשתי שמיציתי את התפקיד. כבר דיברתי עם אנשים בחברה כדי למצוא מחליף. בסוף השנה בדאלאס נחתתי בישראל. זה היה ב־15 ביוני 2005, וב־21 ביוני הודיעו לי שהבת שלי נהרגה. אמרתי - טוב, זה לא זמן לפרוש, זה לא מסר טוב לי ולמשפחה. אז המשכתי לעבוד, אבל תכננתי לצאת. דוידי פנה אליי ב־2006 או ב־2007 ואמר שהוא רוצה להשקיע בריטליקס. אמרתי לו שלא יבנה עליי כמנכ"ל, כי אני רוצה לצאת. בסוף לא יצא מזה כלום, ואז הוא הלך וקנה בשוק החופשי ודחף את עצמו פנימה".

ואיך הרגשת?

"מלבד הכעס הראשוני שהיה, הבנתי שזה סוג של פתרון, כי רציתי לצאת. סחבתי את האלונקה לבד 27 שנה. בדירקטוריון לא היה כל גוף שהיה אכפת לו מריטליקס כמו לי, אז אמרתי בוא ניתן לזה צ'אנס".

ולכן חתמת איתו על הסכם שליטה.

"כן. חשבתי שאין טעם להיכנס למאבקים. אמרתי לעצמי: 'עזוב אותך מאגו. עזוב אותך מאיך הוא עשה את זה'".

אז בעצם מה שהפריע לך הוא הדרך שבה דוידי נהג, לא התוצאה.

"ממש ככה. אז הבנתי שהוא לא הקאפ אוף טי שלי".

למה?

"כי אני מסתכל על חברה דרך האנשים והמוצרים שלה, והוא מסתכל על חברה דרך המספרים".

אתה כועס עליו?

"לא. כל אחד אוהב את המקצוע שלו. אני לא הייתי נהנה לעשות מה שהוא עושה, ואם הוא נהנה מזה, שימשיך. אני אוהב ליצור, לעבוד עם אנשים, והוא אוהב... הוא אוהב את מה שהוא אוהב".

לבסוף התקבלה ההצעה שהוא הוביל, למכירה ליוצאי אמדוקס, ולא ההצעה שאתה קידמת, למכירה לקרנות האמריקאיות.

"חשבתי שההצעה של יוצאי אמדוקס מצוינת. תמכתי בהצעות להפוך את ריטליקס לפרטית כי מחיר המניה עמד על 4 דולר, ובאו הצעות לתת 8, 9 ואפילו 10 דולר למניה. אבל אז השווקים התאוששו ו־10 דולר למניה לא היה מחיר אטרקטיבי, ולא מצאנו קרן שתרכוש את כל המניות במחיר גבוה משמעותית. ואז באה ההצעה של אמדוקס, הצעה מאוד הוגנת לבעלי המניות, לעובדים ולי (אלפא קיבלה 20% ממניות החברה תמורת כ־30 מיליון דולר, ושקד קיבל עבור מניותיו 12 דולר למניה - ש"א). בסופו של דבר היה לי חשוב שתהיה המשכיות לריטליקס ואני מאמין שהחבר'ה האלה יצליחו להביא את ריטליקס למקומות טובים".

ישי דוידי. "מסתכל על חברה דרך המספרים", צילום: ישראל סאן ישי דוידי. "מסתכל על חברה דרך המספרים" | צילום: ישראל סאן ישי דוידי. "מסתכל על חברה דרך המספרים", צילום: ישראל סאן

אם ההנהלה החדשה תשפר את ביצועי ריטליקס, דוידי יכול למכור אותה. אם הוא אמנם מסתכל רק על המספרים, לא בטוח שזה ישרת את ההמשכיות של החברה.

"הוא לא יכול. לחבר'ה של אמדוקס יש שליטה מוחלטת".

אבל הם משתפים פעולה עם דוידי. הם יחד.

"מה פתאום. הם התעקשו שיהיה להם רוב בדירקטוריון, וגם בגלל זה השתכנעתי שהם מתאימים. הם ציונים ואנשי עסקים מעולים. אני סומך עליהם".

ובכל זאת, עצוב לגלות שאיש מקצוע חושב על רעיון, יוזם חברה ומנהל אותה, ואז יכולים לקחת לו אותה.

"דיס איז דה ניים אוף דה גיים, ואתה חייב לקבל את כללי המשחק, לטוב ולרע. כניסה לבורסה עזרה לנו (ריטליקס הונפקה בתל אביב ב־1994 ובנאסד"ק ב־1998), גייסנו כסף והגדלנו את תקציב המחקר והמכירות, קיבלנו הכרה עולמית. המחיר הוא שמישהו יכול להשתלט עליך, כי עולם הפיננסים הוא אכזר. אם אתה רוצה ליהנות, אתה צריך לקחת את הסיכון".

ומה בכל זאת הלקח?

"אולי הייתי יותר חכם אם הייתי מקים מנגנון לא טבעי שיגן על הדירקטוריון, כמו גלולת רעל (כלי משפטי שמאפשר לבעלי מניות להגן על אחזקתם כשמשקיע חיצוני מבקש להשתלט על החברה), אף שאני מודה שאני עדיין בדילמה פה, כי כמו שאמרתי - ברגע שאתה נכנס לשוק ההון אתה צריך לקבל גם את החסרונות".

אתה מרגיש שגנבו לך את החברה?

"לא".

עם יד הלב, לא נשאר קצת טעם חמוץ?

"ממש לא. אני מסתכל על העיקר. לצערי, למדתי מה הפרופורציות בחיים".

עדי שקד בטיול בהודו. "נעמדה על מרפסת וחשבה שהיא יכולה לעוף" עדי שקד בטיול בהודו. "נעמדה על מרפסת וחשבה שהיא יכולה לעוף" עדי שקד בטיול בהודו. "נעמדה על מרפסת וחשבה שהיא יכולה לעוף"
"נשאר לנו רק להזהיר מסמים"

כששקד מדבר על הפרופורציות הוא מתכוון למותה של עדי, שנהרגה בהודו בגיל 22. "היא נכנסה למעגל הג'ראס (חשיש הודי) ונכנסה לפסיכוזה", הוא מספר בקול יציב, כמעט ענייני, אבל בעיניים שחושפות את הכאב. "היא חשבה שיש לה כוחות־על, נעמדה על מרפסת בניו דלהי וחשבה שהיא יכולה לעוף. אנחנו לא יודעים אם היא מעדה או חשבה... והיא נפלה וקיבלה מכה בראש".

בניגוד לאחרים, שלעתים קרובות מתמודדים עם האבל בבית או בחיק המשפחה, משפחת שקד מספרת על המוות שוב ושוב ושוב ושוב, מעל כל במה אפשרית, ואף הקימה אתר מושקע לזכר עדי, ובו הפרק "לא צריך סמים בשביל קסמים". "חשוב לנו להסביר שגם לסמים קלים יש סכנות", אומר שקד. "זו לא רק הסכנה של מעבר מסמים קלים לקשים. היום הג'ראס ההודי חזק פי 40 ממה שאנשים עישנו בוודסטוק, וזה מה שעצוב, שלא יודעים עד כמה זה מסוכן, והלחץ החברתי בהודו הוא אדיר, בייחוד לחבר'ה שרק סיימו צבא. מה שנשאר לנו היום, מעבר לכאב, זה לנסות להסביר לאחרים על הסכנות. אנשים צריכים לדעת שגם סמים קלים זו רולטה, זה לא סתם. אנחנו מנסים לספר את הסיפור של עדי, להדריך בני נוער. אם אנחנו יכולים להציל אחד־שניים, שיהיו מודעים לזה ושיעזבו את השטות הזאת, מספיק לנו".

שקד מתנחם היום גם במעגלי החברים ההדוקים שלו. אחד מהם הוא עדיין בריאן קופר, שותפו הוותיק בריטליקס. שניהם ילידי דרום אפריקה, אבל הכירו רק כאן. "אני עליתי בגיל 3 וגדלתי בסביון, הוא עלה בגיל 14. אבל שנינו שיחקנו גולף, ובסוף שנות השבעים הייתי אלוף הארץ והוא היה הסגן שלי. כשהקמתי את ריטליקס, כמה שנים אחר כך, עשיתי המון מילואים (בסיירת מטכ"ל. אגב, גם דוידי הוא בוגר סיירת מטכ"ל, ואחיו שירת עם שקד באותו צוות), והייתי צריך שותף. אז הצעתי לבריאן, שלמד תכנות בצבא ובדיוק השתחרר מקבע, להיכנס איתי לחברה".

מה הוא עושה היום?

"הוא יצא לפנסיה עשר שנים לפניי. הוא לא נהנה כמוני מהלחץ היומיומי שהיה כרוך בלעבוד בריטליקס. הוא משקיע בהרבה מאוד חברות, ונהנה מכל רגע".

הוא משקיע בין היתר בקוואנטיס, חברת אלגו טריידינג. לך לא הציעו להשקיע בחברות אלגו?

"הרבה חברים שלי מושקעים בחברות אלגו, אבל כשהציעו לי אמרתי להם שאני מאה אחוז בריטליקס. התחום הזה נראה לי מעניין מאוד להשקעה, זה כמו לפצח קובייה הונגרית. זה האתגר גם באלגו - לפתור את הפלונטר, למצוא את האלגוריתם המתאים".

באילו עוד תחומים יעניין אותך להשקיע?

"הביו־רפואי. אני חושב שהמוח הישראלי שחושב מחוץ לקופסה יכול לעשות מהפכות גם פה".

תרבות העבודה בהייטק - כענף של צעירים שעובדים המון וחוששים תמידית מפיטורים - זוכה לאחרונה גם לביקורת מתרחבת.

"זו דרך החיים שם. בהחלט יכול להיות שמפטרים די בקלות, אבל זו תופעה כלל־עולמית. והיתרון הוא השכר הגבוה. רבים מהעובדים מסתכלים על העבודה דרך הגרוש ועוברים חברה כל כמה שנים. אני ובריאן, למשל, הקמנו חברה בשביל הכיף ולא חשבנו על הכסף, והיום כולם אומרים שהם עובדים בשביל האקזיט. עם זאת, כל מה שאני אומר על הדור הנוכחי, אבא שלי, שהיה עורך דין לזכויות אדם בדרום אפריקה, אמר עליי".

ישראל הפכה לחברה של מעריצי כסף?

"הרבה פעמים אתה לא יכול לבחון את כל האיכויות של האדם, עד כמה הוא טוב בזה ובזה, והכסף יכול להיות סוג של מדד שמתרגם את אותן איכויות. אני מבין את זה, לא מצדיק את זה".

"רוצה פילוסופיה, לא סטארט־אפ"

עולם ההייטק הנוכחי שונה מאוד מזה שבו שקד התחיל. בעידן שבו רשם החברות מקבל מדי חודש עשרות פניות לרישום של חברות סטארט־אפ נוטים לשכוח כמה מסובך היה להקים כאן חברת תוכנה ב־1982. וכך שקד רוצה להיזכר - כיזם שנלחם, והצליח.

איך מרגיש אדם שהחברה הקטנה שלו נהפכת להצלחה בקנה מידה בינלאומי?

"כמו כשמנצחים בתחרות גולף. יש לך מתחרים טובים, וכולם ראויים, אבל אתה זה שזוכה ועולה על הפודיום ומקבל תהילה וכולם מסתכלים עליך".

ריטליקס נחשבה להבטחה גדולה, אבל לא הפכה למובילה עולמית כמו אמדוקס. מה קרה?

"אמדוקס פנו לשוק הטלקום המתפתח, שהיה חייב תוכנה כדי לפרוץ. שוק הקמעונאות שאליו אנחנו פנינו עדיין משתמש במחשוב משנות השישים. אמדוקס גם היו יותר אגרסיביים, אבל בסך הכל טוב לנו עם איפה שריטליקס נמצאת, ואני מאמין שהיא תגיע רחוק יותר", הוא דבק מבלי משים בגוף ראשון רבים הווה.

יש משהו מעורר הזדהות בשקד. להבדיל מרבים אחרים שהגיעו לפסגות שלו, התחושה היא שהוא עדיין מתבונן על העולם מגובה העיניים של אנשים "רגילים", ומדבר כך. הוא בעיקר נראה, כל הזמן, איש אמיתי. לא מדובר כנראה בשינוי של אחרי הפנסיה, אלא באופי שבנה את ריטליקס ואת המנהל הכל יכול שלה. במשרד הביתי שלו שקד מראה לי יצירה גדולה שהעניקו לו עובדיו לרגל הפרישה - תמונת פרופיל שלו, המורכבת מתמונות של מאות עובדי החברה. "תמיד דגלתי במערכות יחסים אישיות עם העובדים", מודה שקד.

מה עוד צריך מנכ"ל טוב?

"כושר התמדה, כושר מנהיגות. חשוב שתהיה לו היכולת לקבל שינויים. והוא צריך יחסי אנוש טובים. אתה חייב להיות גם פסיכולוג וגם גננת".

חיים שני. "הוא מנהל מעולה" חיים שני. "הוא מנהל מעולה" חיים שני. "הוא מנהל מעולה"

מי לא יכול להיות מנכ"ל טוב?

"אדם חם מזג, אימפולסיבי".

את מי אתה מעריך בעולם העסקים הישראלי?

"חיים שני (מנכ"ל משרד האוצר ולשעבר מנכ"ל נייס). הוא מנהל מעולה. ניווט את החברה שלו להצלחה, ולאחר מכן החליט שהוא רוצה לתרום ולקח על עצמו תפקיד ציבורי. אני מעריך את הרב־תחומיות.

"אם בעוד כמה שנים אני אנהל איזה סטארט־אפ זה יאכזב אותי, כי זה סוג של המשך של מה שעשיתי. אני אעריך את עצמי יותר אם עוד שלוש שנים אלמד פילוסופיה, כי אני מבקש להיות רב־תחומי".

אז יכול להיות שגם אתה תיקח תפקיד ציבורי?

"יכול להיות, אף שלא בטוח שיש לי מספיק ידע".

היית צריך, כמו בריאן קופר, לפרוש לפני 10 שנה או 15 שנה, אחרי ההנפקה?

"ממש לא. גיל 35 או 40 הוא גיל מוקדם לפרישה, אתה עדיין לא מספיק לעשות דברים. אני יכול לומר לך שבעשר השנים האחרונות התבגרתי מאוד לתוך התפקיד. היום אני הרבה יותר רב־גוני ורגיש. זה קשור גם לנסיבות האישיות, אבל גם לעבודה".

מה היית אם לא היית מייסד ריטליקס?

"מייסד שמיטליקס, או כל חברה אחרת שלא קיימת היום".  

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן

 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



32 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

32.
עדי הייתה ילדה מתוקה ומוכשרת. ממשתתפת בצערכם!
הכרתי אותה קצת כי היא הייתה בשכבה מעליי, אני אפילו זוכרת קטעי משחק שלה, בעיקר זכור לי שכשהייתה בת 12 הופיעה במונולוג שכתבה על עובר שנולד, זה היה מקסים! בטח הרגשה מאוד כואבת ומשונה לצפות היום במונולוג הזה... מקווה שלא תדעו עוד צער
רונה  |  12.10.17
31.
מדברים על DNA - בארי הוא ה-DNA של העובדים בחברה
איש מקסים, קשה להבין איך שרד כמנכ"ל למרות האופי הזה, פסיכולוג גננת ושורד מתמיד (משהו אמר טכנולוגיה...) שמח לראות שמצליח להנות מהחופש ומתפנה לחשוב על הפילוסופיה של הגולף (נשמע לי שילוב מצוין - הלואי עלי בעוד 20 שנה) המון תודה שהמתנת עם הפנסיה עד שההגה עבר לידיים של אמדוקס, מעבר לחברה העצומה שהקימו (לא בטוח אם יש עוד חברות ישראליות של 20,000 עובדים - משהו יודע? ) בטוח שהם מבינים גם במספרים וגם בעסקים לא רוצה לחשוב מה היה קורה עם ההמר והאיש היו משתלטים על חניון -1
עובד RTLX בעבר ובהווה  |  18.03.10
לכל התגובות