היסטוריה: ספורט מוטורי חוקי בישראל

לראשונה: מותר לערוך מירוצי מכוניות בישראל. ועדת החינוך של הכנסת אישרה הבוקר (ד') שלוש תקנות של חוק הספורט המוטורי - ובכך סיימה למעשה את תהליך אישור החוק, שהחל ב-2005. עם אישור התקנות בוועדה, הופך הספורט המוטורי לחוקי בישראל, וזאת לאחר שנים ארוכות שבהן נאסר קיום מירוצים. עם זאת, עד שייערכו המירוצים החוקיים הראשונים, נדרש משרד התרבות והספורט לפרסם את התקנות ברשומות - תהליך שצפוי להימשך כחודש. על-פי הערכות, בעוד כשלושה חודשים ייערכו המירוצים הראשונים.

בשיחה עם ynet, אומר היום יוסי ניסן, מנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית במשרד התרבות והספורט, כי אישור התקנות מציין שינוי במעמדה של ישראל: "אנחנו הופכים כעת למדינה שאינה שונה משאר העולם המערבי, בכל הנוגע לספורט מוטורי. החוק והתקנות שאישורן הסתיים היום, יאפשרו לנו להתנהל כמו מדינות מערביות מתוקנות".

עם זאת, כדאי לזכור כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה קיום מירוצים מחייב חוק ייעודי: בכל העולם מתקיימים מירוצי מכוניות על-פי תקינה וכללים בינלאומיים, ומבלי שנדרשת התערבות מצד משרדי ממשלה. בכירים בתחום הספורט המוטורי, מעריכים כי בחירתה של ישראל לחוקק חוק ייעודי תקשה על קיום מירוצים - גם עבור נהגי המירוץ, וגם עבור מארגנים ואמרגנים.

שמונה משרדי ממשלה

תהליך אישור חוק הספורט המוטורי היה רווי מכשולים ותקלות: כאשר אושר החוק בכנסת, בדצמבר 2005, הוקצבו לממשלה תשעה חודשים לסיים את הכנת התקנות המאפשרות את יישומו. אלא שעיכובים רבים, שנבעו ברובם מבעיות בירוקרטיות ומאבקי כוח בין-משרדיים, הביאו לכך שתהליך אישור התקנות בוועדות הכנסת החל רק ב-2008. ראוי לציין כי בהכנת התקנות ואישורן היו מעורבים שמונה משרדי ממשלה: תרבות וספורט, משפטים, אוצר, חינוך, בריאות, תעשייה, ביטחון פנים וכמובן - תחבורה.

כדאי גם לזכור כי בעבר התקיימו בישראל מירוצים: בשנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים, התקיימו מירוצים סדירים, כשהמפורסמים בהם נערכו במסלול עפר באשקלון. אלא שסכסוכים בין הנהגים, שרובם נמשכים עד היום, הביאו להפסקת המירוצים. לאחר מכן, נאסרה עריכת מירוצים בגלל התנגדות המדינה, שקבעה כי ספורט מוטורי מנוגד לחוק.

ב-2000 ו-2001 הגישו נהגי מירוץ עתירות לבג"צ, בדרישה לאפשר קיום מירוצים. במהלך הדיונים בבג"צ, קודמה בכנסת יוזמת חקיקה פרטית של ח"כ לשעבר אהוד רצאבי. המדינה השתמשה ביוזמה כמוצא מהעתירה, ובסופו של דבר הפכה הצעת החוק הפרטית לחוק הספורט המוטורי, שאושר בקריאות שנייה ושלישית ב-2005.

יש לציין כי עד שיחלו מרוצים, בעוד כשלושה חודשים, נותרו מספר הליכים בירוקרטיים, כמו פרסום התקנות ברשומות, הנפקת רישיונות נהיגת מירוצים

לנהגים ורישיונות רכב ייעודיים, והסדרת התקנונים של התאחדויות הנהגים השונות. "נותרה עוד התארגנות המתבססת על התקנות שאושרו", מסביר ניסן מהרשות לנהיגה ספורטיבית. "בכל מה שקשור לרשות, התהליך יסתיים בתוך כחודשיים, ועל-פי תוכנית העבודה שלנו, ביוני ייערכו המירוצים החוקיים הראשונים". ניסן מציין כי נותרה תקנה אחת שטרם אושרה - בעניין יבוא כלי רכב תחרותיים - אך היא לא תעכב את קיום המירוצים הראשונים, וזאת מאחר שכבר יש בישראל רכבי מירוץ רבים.

"הפתרון הכי מסורבל"

טל שביט, עיתונאי ומבכירי העוסקים בספורט מוטורי, מברך היום על סיום אישור התקנות - ואף משבח את הרשות לנהיגה ספורטיבית על מאמציה - אך מזהיר מפני מציאות שעלולה להתברר כבעייתית. "הפתרון שישראל מצאה - חוק הספורט המוטורי והתקנות הרלוונטיות - הוא הפתרון הכי בירוקרטי ומסורבל שאפשר היה ליישם. העובדה שלקח כל כך הרבה שנים לכתוב ולאשר את החוק והתקנות, מעידה עד כמה הפתרון הזה באמת מסובך".

לדברי שביט, התקנות - 14 במספר - יכבידו על קיום מרוצים, וייפגעו דווקא בספורט מוטורי עממי. "עבור האדם הפשוט - הנהג החובב - הפתרון הישראלי עלול להתברר כמכביד מאוד. למשל, הדבר הכי טריוויאלי - לנהוג במכונית פרטית במסלול מירוצים סגור - הופך לכמעט בלתי אפשרי. זאת, בזמן שבחו"ל, נהגים פשוט מגיעים, נרשמים, משלמים ועולים למסלול". 

להערכת שביט, אישור התקנות דווקא לא יביא לריבוי אירועי ספורט מוטורי בעתיד הקרוב. "אנחנו לא נמצאים עכשיו במצב שבו מירוצים הם עניין שקל לבצע. למשל עבור מארגנים, התקנות האלה מאוד קשות ליישום, ואני באמת לא יודע איך הם יצליחו לעמוד בכולן. יתרה מכך: כל התקנות האלה ייקרו את העיסוק בספורט מוטורי, וייפגעו דווקא בנהגים חובבים".