מי אחראי לטוקבק?

האם בעלי האתרים אחראים לטוקבקים שעלולים להוות לשון הרע? מחד גיסא - אם תוטל עליהם אחריות לטוקבקים, אתרים עלולים לא להתיר את העלאתם, דבר שיפגע בשיח הציבורי ברשת האינטרנט ובחופש הביטוי. מאידך גיסא - אם האתרים לא יהיו האחראים, ישמשו הטוקבקים קרקע פורייה לפרסומים פוגעניים.

יתר על כן, אם אתר יקבע מנגנון לסינון טוקבקים - מה תהיה מידת אחריותו? לכאורה, ככל שגדלה ההתערבות כדי למנוע פרסום פרסומים פוגענייםגדלה האחריות לפרסומם, משום שהיתה אפשרות למנוע אותם. מנגד, אם לא יתערב, הוא צפוי לשאת באחריות לתוכן הטוקבקים, לנוכח בחירתו להתעלם מאפשרות פרסום התוכן הפוגעני.

לאחרונה פורסם פסק דין של בית משפט השלום בראשון לציון בתיק וינטרוב ואחרים נגד עיתון גלובס פבלישר. התביעה הוגשה בעקבות טוקבק אנונימי שפורסם באתר העיתון גלובס, ובו כינה גולש את התובעים בשמות פוגעניים. משנודע הדבר לאתר הוא פעל מיד להסרת הטוקבק. בפסק הדין קבע השופט אורן שוורץ קווי מתאר ברורים לאחריותו של אתר אינטרנט לטוקבקים שעה שקיים באותו אתר מנגנון סינון.

התובעים טענו כי האתר היה יכול למנוע את הצגת הטוקבק באמצעות מנגנון בקרה וסינון שהוא מפעיל ולכן יש לו אחריות לפרסום. גלובס טען כי אמנם קיים מנגנון בקרה מדגמי הכולל בדיקת אנוש, אולם אין בעצם קיומו כדי להטיל על האתר אחריות, ודי בכך שהאתר הסיר את הטוקבק עם קבלת הדרישה.

ביהמ"ש ציין שלושה תנאים מצטברים שפוטרים את האתר מאחריות:

1. קיומו של מנגנון בדיקה מדגמי של טוקבקים.

2. קיומו של מענה אנושי לבקשות להסרת טוקבקים פוגעניים. 3. הסרת הפרסום הפוגעני מיד לאחר קבלת דרישה להסרתו.

להחלטה זו משמעות רבה, שכן היא פותרת את הדילמה הנוגעת לאחריותם של אתרים שמפעילים מנגנון מדגמי לבדיקת טוקבקים - האם בכך הם מרעים או מיטיבים את מצבם. בית המשפט קבע כי אתר יהיה פטור בהתקיימם המצטבר של שלושת התנאים. ההחלטה תרמה לקביעת קווי מתאר להפעלתם של מנגנוני בדיקה מדגמיים של אתרים בכל הנוגע לטוקבקים המתפרסמים במסגרתם, כנדבך נוסף באיזון הראוי בין הזכות לשם טוב ובין הזכות לחופש הביטוי הספונטני והאנונימי ברחבי האינטרנט.

סבורני כי ייטיבו לעשות אתרים אם מנגנון הבדיקה המדגמי האנושי יוחלף או ייתמך בכלי טכנולוגי המזהה מילים אשר על פניו יש בהן כדי להוות ביטויים פוגעניים.

הכותבת היא שותפה במשרד מ. זליגמן ושות'